הִנֵּ֥ה חָכָ֛ם אַתָּ֖ה מדנאל [מִדָּֽנִיֵּ֑אל] כָּל־סָת֖וּם לֹ֥א עֲמָמֽוּךָ׃
איכה רבה
אֵיכָה יוּעַם זָהָב, רַבִּי שְׁמוּאֵל אָמַר אֵיךְ כִּיסָה דַהֲבָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל כח, ג): כָּל סָתוּם לֹא עֲמָמוּךָ. וְרַבָּנָן אָמְרִין אֵיךְ שִׁנָּה דַהֲבָא. רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר אֵיךְ עֲמָה דַהֲבָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אֵיכָה יוּעַם זָהָב, דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּא, גֶּחָלִים, יָכוֹל עוֹמְמוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר אֵשׁ, אִי אֵשׁ יָכוֹל שַׁלְהֶבֶת, תַּלְמוּד לוֹמַר גֶּחָלִים, הָא כֵיצַד, מֵבִיא מִן הַלּוֹחֲשׁוֹת הַלָּלוּ. תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ, כַּד הֲווֹ חַבְרַיָיא נָפְקִין לְפַרְנָסַתְהוֹן, הֲווֹ קָרוּ עֲלֵיהוֹן תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, מְדַבֵּר בְּיֹאשִׁיָּה, אֵיכָה יוּעַם זָהָב, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לְאַרְנְטָס שֶׁל זָהָב. יִשְׁנֶא הַכֶּתֶם הַטּוֹב, שֶׁהָיָה גּוּפוֹ דּוֹמֶה לְאֶבֶן טוֹבָה וּמַרְגָּלִיּוֹת. תִּשְׁתַּפֵּכְנָה אַבְנֵי קֹדֶשׁ, אֵלּוּ שְׁתֵּי רְבִיעִיּוֹת שֶׁל דָּם שֶׁהָיָה יִרְמְיָה נוֹטְלָן וְקוֹבְרָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברי הימים ב לה, כד): וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו, וְכִי בְּכַמָּה קְבָרוֹת נִקְבַּר, דְּאַתְּ אוֹמֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו, אֶלָּא אֵלּוּ שְׁתֵּי רְבִיעִיּוֹת שֶׁל דָּם שֶׁהָיָה יִרְמְיָה נוֹטְלָן וְקוֹבְרָן. דָּבָר אַחֵר, מְדַבֵּר בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ דּוֹמִין לְאַרְנְטָס שֶׁל זָהָב, וְגוּפָן דּוֹמֶה לְאֶבֶן טוֹבָה וּמַרְגָּלִיּוֹת, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם אֵין הַכָּתוּב מְדַבֵּר בְּאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם, אֱמֹר לוֹ כְּבָר כְּתִיב [בני ציון].
בראשית רבה
ויקרא לבנו ליוסף - למה לא קרא, לא לראובן ולא ליהודה, וראובן הוא הבכור ויהודה הוא המלך, והניחן וקרא ליוסף, למה כן? בשביל שהיה סיפק בידו לעשות. לפיכך, ויקרא לבנו ליוסף, ולפי שהשעה מסורה לו. אל נא תקברני במצרים בשבילך ירדתי למצרים, בשבילך אמרתי אמותה הפעם. ועשית עמדי חסד ואמת וכי יש חסד של שקר, שהוא אמר חסד ואמת, למה כן? משל הדיוט אומר מית בריה דרחמך, טעון: מת רחמך, פרוק! אמר לו: אם תעשה לי חסד לאחר מיתתי, הוא חסד של אמת. אל נא תקברני במצרים למה? שסופה של ארץ מצרים ללקות בכנים, ויהיו מרחשות בתוך גופי. לפיכך, אל נא תקרבני במצרים. דבר אחר: מפני מה בקש יעקב אבינו שלא יקבר במצרים? שלא יעשו אותו עבודת כוכבים, שכשם שנפרעין מן העובד, כך נפרעין מן הנעבד, דכתיב (שמות יב): ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. וכן אתה מוצא בדניאל, כיון שפתר את חלומו של נבוכדנצר, מה כתיב (דניאל ב): באדין מלכא נבוכדנצר, נפל על אפוהי ולדניאל סגיד, ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה, אבל דניאל לא קיבל. למה? שכשם שנפרעים מעובדי עבודת כוכבים, כך נפרעים הימנה. וכן אתה מוצא בחירם, כיון שעשה עצמו אלוה, מה היה סופו? כתיב ביה (יחזקאל כח): יען גבה לבך, ותאמר אל אני! אמר לו הקדוש ברוך הוא: (שם) הנה חכם אתה מדניאל, שנבוכדנצר בקש להקריב לו ולא רצה, ואת עושה עצמך אלוה?! מה היה סופו? כתיב ביה (שם ): על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך, לראוה בך. דבר אחר: יעקב אמר, שלא יפדו בי המצרים. הם משתחוים לשה ואני נמשלתי בשה, שנאמר (ירמיה נ): שה פזורה ישראל. ובמצרים כתיב (יחזקאל כג): אשר בשר חמורים בשרם. וכתיב (שמות לד): ופטר חמור תפדה בשה, הוי, אל נא תקברני במצרים. ולמה כל האבות תובעין ומחבבין קבורת א"י? אמר רבי אלעזר: דברים בגו. רבי יהושע בן לוי אמר: מהו דברים בגו? (תהלים קיז): אתהלך לפני ה' בארצות החיים.