אַ֨תְּ־כְּר֔וּב מִמְשַׁ֖ח הַסּוֹכֵ֑ךְ וּנְתַתִּ֗יךָ בְּהַ֨ר קֹ֤דֶשׁ אֱלֹהִים֙ הָיִ֔יתָ בְּת֥וֹךְ אַבְנֵי־אֵ֖שׁ הִתְהַלָּֽכְתָּ׃
אוצר מדרשים
אמרו עליו על ר׳ ישמעאל בן אלישע כ״ג שהיה אחד משבעה אנשים יפים שהיו בעולם, ואלו הן: אדם הראשון, יעקב, יוסף, שאול, אבשלום, ר׳ אבהו, ור׳ ישמעאל. ובשעה שהביאוהו לרומי כל הנשים שרואות אותו שופעות דם, וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומותך כמותך או יפה ממך? אמר לו, לאו. מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של ר׳ ישמעאל ושל רשב״ג, אמר לו ר׳ ישמעאל חייך התחל בי שאני כהן גדול ובן כ״ג מזרע אהרון הכהן, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים. א״ל רשב״ג, לא כן – אלא אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. אמר להם אותו הגמון נחש צפעוני, אם כן הפילו גורלות, ונפל הגורל על רשב״ג. מיד פשט רשב״ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לר׳ ישמעאל פשוט את צוארך. אמר ר׳ ישמעאל, חייך הנח לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק. אמר לו, עשה. מיד נטל ר׳ ישמעאל את ראשו של רשב״ג ונתנו על ארכבותיו, ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו, ואמר, אי הפה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו, (עליו) [עליך] הכתוב אומר חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי (זכריה י״ג ז׳). אמר לו אותו הגמון, ריקה! עד שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ממיתתו. מיד התחיל צווח, עד שנשקפה בתו של קיסר לקול צעקתו וראתה אותו וחמדה יפיו. אמרו, מימות יוסף לא היה יפה כמוהו. אמרה לאותו הגמון, המתן לי שעה אחת עד שאכנס אצל אבי. נכנסה אצל אביה ואמרה לו שאלה אחת יש לי אצלך. אמר לה המלך, שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחביריו. אמרה לו, אבא, היא שאלתי שרציתי לשאול ממך בדבר הזה. אמר לה, לא תעשה שאלתך. אמרה לו, אם כן תן לי רשות לפשוט עור פניו. מיד גזר עליו המלך להפשיט עור פניו בעודנו חי, וכיוון שהגיע הפושט למקום תפילין, התחיל ר' ישמעאל לצעוק צעקה גדולה ומרה וישא את קולו ויבך. אמרו לו, מפני מה לא בכית עד עכשיו ועתה אתה מתחיל לבכות? אמר להם ר״י, על נשמתי איני בוכה אלא על מקום שבו נתון שם אל עליון על התפילין. אמרו לו, וכי עדיין אתה בוטח בשם ה׳, אם גדול הוא יבא יצילך עכשיו. ומן אותה צעקה שצעק ר״י נזדעזע כל העולם. אר״י והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיו אחרי לא נקנסה בעולם מיתת זו. יצתה בת קול ואמרה, לא קרית גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ (דברים כ״ח ס״א). פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב״ה, רבש״ע! צדיק זה שהראית לו גנזי רקיעים, גזרה זו נגזרה עליו?! אמר להם הקב״ה, הניחו לו כדי שתעמוד זכותו לדורות. ועוד זעק שניה ונזדעזע כסא הכבוד, ובקש הקב״ה להפוך את העולם לתהו ובהו. ירד גבריאל ואמר לו לר״י, אם תצעק שלישית יהפך העולם לתהו ובהו, אלא אשריך ישמעאל ואשרי חבריך מה צפון לכם. כיון ששמע ר״י כך, הפך פניו עד שיצאה נשמתו. פתח הקב״ה ואמר עליו זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו זכרו לחיי העולם הבא, פתחו חיות הקדש ואמרו תנוח נפשו בצרור החיים, פתחו שרפים ואמרו רוח ה׳ תנחנו, פתחו המלאכים וכל צבא מעלה ואמרו זכרו לחיי עולם עם הצדיקים. ועוד פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו, אשריהם שזכו להתקרב על גב המזבח שבמרומים. ועוד פתח הקב״ה ואמר להם, מִמְתִים יָדְךָ ה׳ מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וגו'.(תהלים י"ז י"ד) ועדיין קלסתר פניו של ר״י ברומי היא אדום הרשעה, ובכל שבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על חגר ומלבישין אותו בגדו של אדם הראשון ומביאין קלסתר פניו של ר׳ ישמעאל ומניחין אותו על ראשו ומייתין מתקל ד׳ זוזי פיתקא ותליה ליה על צואריה, ומביאין כרוז ומכריז לפניו דחמא חמא דלא חמא לא חמא, ומסיימין ווי לדין כד יקום דין (עי׳ ע״ז י״א ע״ב), והקב״ה יאבד אדום הרשעה לקיים מה שכתוב ונתתי נקמתי באדום וגו׳ (יחזקאל כ״ח י״ד).
מדרש תנחומא
חִירָם בָּנָה לוֹ פַלְטְרִין בְּמַגְנִין בֵּין אַדְרִיָּאס לָאוֹקְיָנוֹס, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָשְׂאוּ עָלַיִךְ קִינָה וְאָמְרוּ לָךְ אֵיךְ אָבַדְתְּ נוֹשֶׁבֶת מִיַּמִּים (יחזקאל כו, יז). הִתְחִיל לוֹמַר, אֵל אָנִי מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים (יחזקאל כח, ב). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹקִים בְּתִתִּי אֹתָךְ עִיר נֶחֱרֶבֶת כֶּעָרִים אֲשֶׁר לֹא נוֹשָׁבוּ בְּהַעֲלוֹת עָלַיִךְ אֶת תְּהוֹם וְכִסּוּךְ הַמַּיִם הָרַבִּים (יחזקאל כו, יט), כְּדֵי שֶׁתֵּלֵךְ אֵצֶל חֲבֵרֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהוֹרַדְתִּיךָ אֶת יוֹרְדֵי בוֹר אֶל עַם עוֹלָם וְהוֹשַׁבְתִּיךָ בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת (יחזקאל כו, כ). אֶרֶץ תַּחְתִּיּוֹת, זוֹ גֵּיהִנָּם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ וּנְתַתִּיךָ בְּהַר קֹדֶשׁ אֱלֹהִים הָיִיתָ בְּתוֹךְ אַבְנֵי אֵשׁ הִתְהַלָּכְתָּ וְגוֹ' (יחזקאל כח, יד). אֲבָל יִשְׂרָאֵל, כִּי תַעֲבוֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ אָנִי וְגוֹ' (ישעיה מג, ב).
בראשית רבה
בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: והנה טוב מאד והנה טוב מות. אמר רבי שמואל בר נחמן: רכוב הייתי על כתפו של זקני, ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את ר"ש בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר: הנה טוב מאד, הנה טוב מות. רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן רבי חמא בר חנינא אמר: ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה. ולמה נקנסה בו מיתה? אלא צפה הקב"ה, שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות, ולפיכך נקנסה בו מיתה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח): בעדן גן אלהים היית. וכי בגן עדן היה חירם אתמהא?! אלא, אמר לו: אתה הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות. רבי חייא בר ברתיה דר' ברכיה משום רבי ברכיה: (שם) את כרוב ממשח, אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות. אמר לו רבי יונתן: א"כ יגזור מיתה על הרשעים ואל יגזור מיתה על הצדיקים?! אלא, שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, ושלא יהו הרשעים אומרים כלום. הצדיקים חיים, אלא שהן מסגלין מצות ומעשים טובים, אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים! נמצאת עשיה שלא לשמה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר: מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים? אלא, כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב): הוגעתם ה' בדבריכם. כיון, שהן מתים הן פוסקים מלהכעיס להקב"ה, שנאמר (איוב ג): שם רשעים חדלו רוגז. שם חדלו מלהכעיס להקדוש ברוך הוא. מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים? אלא, כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן, כיון שהם מתים הם נחין, הדא הוא דכתיב (שם): ושם ינוחו יגיעי כח. דיינו מה שיגענו. ורשב"ל אמר: ליתן שכר לאלו בכפליים, ולהפרע מאלו בכפליים. ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראוים לטעום טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה, לפיכך (ישעיה סא): לכן בארצם משנה יירשו. ולהפרע מן הרשעים, שלא היו צדיקים ראויים לטעום טעם מיתה, ובשבילן קבלו עליהן מיתה, לפיכך משנה שכרן יירשו: