יחזקאל כט:טו מדרש: מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, סדר עולם רבה ושמות רבה

מִן־הַמַּמְלָכוֹת֙ תִּהְיֶ֣ה שְׁפָלָ֔ה וְלֹֽא־תִתְנַשֵּׂ֥א ע֖וֹד עַל־הַגּוֹיִ֑ם וְהִ֨מְעַטְתִּ֔ים לְבִלְתִּ֖י רְד֥וֹת בַּגּוֹיִֽם׃

מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי

וברב גאונך תהרוס קמיך הרבית להתגאות כנגד מי שקמו בנגדך ומי הן שקמו בעדך מי שקמו כנגר ידידיך: אמרפל וחביריו שקמו על אברהם מהוא [אומר](בראשית י"ד ט"ו) ויחלק עליהם לילה: וכן פרעה הרשע שקם על בניך ורדף אחריהם בשש מאות רכב בחור מהוא אומר (ט"ו ד') מרכבות פרעה וחילו ירה בים: וכן בסיסרא וכן בסנחריב וכן בנבוכדנצר וכן בחירם מלך צור: הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרוס קמיך לעתיד לבוא וכן הוא אומר (תהלים ע"ד כ"ג) אל תשכח קול צורריך שאון קמיך עולה תמיד: כי הנה אויביך יאבדו (שם צ"ב י') כי הנה רחיקיך יאבדו הצמת כל זונה ממך (שם ע"ג כ"ז): ד"א הרסת קמיך אין כתיב כאן אלא תהרס קמיך וכן הוא אומר (שם נ"ח ז') אלהים הרס שינימו בפימו מלתעות כפירים נתץ ה' כי לא יבינו אל פעולות ה' של מעשה ידיהם יהרסם ולא יבינם: שלחת חרונך אין כתיב כאן אלא תשלח חרונך וכן הוא אומר (שם ס"ט כ"ה) שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך (שם ע"ט ו'): אכלמו כקש אין כתיב כאן אלא יאכלמו כקש וכן הוא אומר (עבד' א' י"ח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ואומר (זכריה י"ב ו') והיה ביום ההוא אשים את אלופי יהודה ככיור אש בעצים וכלפיד אש בעמיר (ואכלה) [ואבלו] על ימין ועל שמאל את העמים סביב וישבה ירושלים עוד תחתיה בטח: כקש. כל העצים כשהן חלקין אין להן קול אבל קש כשהוא דוליק קולו הולך: כך היו המצריים קולן הוליך מפני פורעניות שהיו באות עליהן: כל עצים כשהן דולקין יש בהן ממש אבל קש כשהוא דולק אין בו ממש כך מצרים לא היה בהן ממש מפני פורעניות שבאו עליהן וכן הוא אומר (ישעיה מ"ג י"ז) יחדו ישכבו בל יקומו דעכו כפשתה כבו: ד"א כקש אין כך מלכות יהדה יתר מן המצריים אלא שנטלה מלכות לשעה מפני כבודן של ישראל: כשהוא מושל מלכיות מושלן בכסף וזהב דכתיב (דניאל ב' ל"ב) הוא צלמא רישיה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף מעוהי וירכתיה די נחש שקוהי די פרזל: כשהוא מושל מצרים מושלן בעופרת שנ' (ט"ו י') צללו כעופרת במים אדירים: כשהוא מושל מלכויות מושלן [ב] חיות ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא (דניאל ז' ג'): וכשהוא מושל מצרים מושלן בשועלים שנ' (שה"ש ב' ט"ו) אחזו לנו שועלים שועלים קטנים מחבלים כרמים: כשהוא מושל מלכויות מושלן בארזים שנ' (יחזקאל ל"א ג') הנה אשור ארז בלבנון: ואומר (דניאל ד' י"ז) איילנא די חזית די רבא ותקיף ואומר (עמוס ב' ט') ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסן הוא כאלונים: וכשהוא מושל מצרים מושלן בקש שנ' יאכלמו כקש: זו שאל אנטניגוס את רבינו הקדוש מי שמבקש לירד (לאכסניא) [לאלכסנדריא] של מצרים כלום יעמוד מלך וינצחנו אמר לו איני יודיע מכל מקום כתוב שאין מצרים עתידה להעמיד לא מלך ולא שררה שנ' (יחזקאל כ"ט ט"ו) מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים:
שאל רבBookmarkShareCopy

סדר עולם רבה

הרי הוא אומר ונסתם גיא הרי כי יגיע גי הרים אל אצל וגו' (זכריה יד ה), חזון ישעיהו בן אמוץ וגו' (ישעיה א א), דבר ה' אשר היה אל הושע וגו' (הושע א א), דברי עמוס אשר היה וגו' (עמוס א א), דבר ה' אשר היה אל מיכה המרשתי וגו' (מיכה א א) מלמד שכולן נתנבאו בפרק אחד, אבל אי אתה יודע מי קדם את מי, כיון שאמר תחלת דבר ה' בהושע וגו' (הושע א ב), ובעמוס הוא אומר שנתים לפני הרעש (עמוס א א), ובישעיה הוא אומר בשנת מות המלך עזיהו וגו' (ישעיה ו א), והוא היה ביום הרעש, דכתיב וינעו אמות הספים וגו' (שם ו ד), דבר ה' אשר היה אל מיכה המרשתי בימי יותם וגו' (מיכה א א), מלמד שכולן קדמו את מיכה, חזון עבדיה וגו' (עבדיה א א), אימתי היתה מלחמה זו, בימי אמציה, ומלך אין באדום וגו' (מלכים א כב מח), ומשנפלו אדומיים בימי אמציהו, לא העמידו מלך במקומן ולא זקפו ראש עד היום, ומשנפלו אדומיים כדבר אלישע, לא עמדו, אלא שנתעוררו בימי אחז ונפלו, ומשנפלו פלשתים בימי חזקיהו, לא העמידו מלך עד היום, ומשנפלו מלכי אשור בימי חזקיהו, לא העמידו מלך עד היום, ומשנפלה מצרים ביד נבוכדנצר לא נתנשאת עוד על הגוים עד היום, שנאמר מן הממלכות וגו' (יחזקאל כט טו), ובני זרח וגו' (דברי הימים א ב ו), אלו נביאים נתנבאו במצרים, ובני קרח וגו' (שמות ו כד), אלו נתנבאו במדבר, וישלח ה' איש נביא וגו' (שופטים ו ח), זה היה פינחס, ויבא איש אלהים אל עלי וגו' (שמואל א ב כז), זה היה אלקנה, המה יסד דויד ושמואל הראה באמונתם (דברי הימים א ט כב), אלו כ"ד משפחות כהונה ולויה, גד החזה ונתן הנביא התקינו מעשה הבית עם דוד, אסף והימן וידותון נתנבאו בימי דוד, אחיה אמר לשלמה הבית הזה וגו', ושכנתי בתוך בני ישראל וגו' (מלכים א ו׳:י״ג), ובאחרונה אמר לו יען אשר היתה זאת עמך וגו' (שם יא יא), שמעיה אמר לרחבעם (אל) [לא] תעלו וגו' (שם יב כד), ובאחרונה כשברחו מפני שישק היה דבר ה' אל שמעיה (וגו' לא) [לאמר] נכנעו [לא] וגו' (דברי הימים ב יב ז), וכי שישק שמו, והלא זבוב שמו, שנאמר ישרק ה' לזבוב (ישעיה ז יח), ולמה נקרא שמו שישק, שהיה יושב ומשמר אימתי ימות שלמה, שאין לנו כיוצא בו, וכיון שמת שלמה, בא ולקח אוצרות בית ה', עדו הנביא נתנבא על המזבח בבית אל ויאמר מזבח וגו' (מלכים א יג ב), ועזריהו בן עודד היתה עליו רוח אלהים, ויצא לפני אסא וגו' (דברי הימים ב ט״ו:א׳-ב׳), ובעת ההיא בא חנני הראה וגו' (שם טז ז), וגם ביד יהוא בן חנני וגו' (מלכים א טז ז), מיכיהו אמר לאחאב כה אמר ה' הראית את כל ההמון הגדול וגו' (שם כ יג), ובשניה אמר לו לך התחזק ודע וראה וגו' (שם כ כב), ובשלישית אמר לו יען אשר אמרו ארם אלהי הרים ה' וגו' (שם כ כח), (ואחד) [ואיש אחד] מבני הנביאים אמר (לרעהו) [אל רעהו] וגו' (שם כ לה), אמרו זה היה מיכיהו, ובאחרונה אמר לו מי יפתה וגו' (שם כב כ), ובימי יהושפט ויצא אל פניו יהוא בן חנני וגו' (דברי הימים ב יט ב), ויחזיאל בן זכריהו בן בניה וגו' (שם כ יד), ויתנבא אליעזר בן דודוהו ממרשה וגו' (שם כ לז), ובימי יהורם ויבא אליו מכתב וגו' (שם כא יב), ובימי יהואש וישלח בהם נבאים להשיבם וגו', ורוח אלהים לבשה את זכריה וגו' (שם כד), ובימי אמציה ואיש האלהים בא אליו לאמר המלך אל יבוא וגו' (שם כה ז), ובאחרונה אמר לו ידעתי כי יעץ אלהים וגו' (שם כה טז), אמרו [זה] היה אמוץ אחיו, ובימי אחז ושם היה נביא לה' עדד שמו וגו' (שם כח ט), יואל ונחום וחבקוק נתנבאו בימי מנשה, ומפני שלא היה מנשה כשר, לא נקראו על שמו, וכן הוא אומר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו, ויבא [ה'] עליהם את שרי הצבא וגו' (שם לג), דבר ה' [אשר] היה אל צפניה בן כושי וגו' (צפניה א א), דברי ירמיהו בן חלקיהו וגו', אשר היה דבר ה' אליו וגו' (ירמיהו א׳:א׳), וגם איש היה מתנבא בשם ה' וגו' (שם כו כ), היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי וגו' (יחזקאל א ג), כולם נתנבאו סמוך לחרבן, ברוך בן נריה ושריה בן מחסיה ודניאל איש חמודות כולם [נתנבאו] בימי נבוכדנצר, מרדכי היהודי וחגי זכריה ומלאכי כולם נתנבאו בשנת שתים לדריוש, אתה מוצא בהן עשרה שנאמר בהן איש האלהים, ואלו הן, משה, ואלקנה, ושמואל, דוד, שמעיה, ועדו, ואליהו, ואלישע, מיכה, ואמוץ, שמואל וחנני נקראו הרואים, שנאמר בהם הראה (הראה), יחזקאל ודניאל נאמר בהם בן אדם:
שאל רבBookmarkShareCopy

שמות רבה

ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על הים וישובו המים וגו' - הדא הוא דכתיב (שיר ב, טו): אחזו לנו שועלים שועלים קטנים, כשהיה מושל המלכיות, לא היה מושלן אלא בחיות, שנאמר (דניאל ז, ג): וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא. וכשהוא מושל את המצרים, אינו מושלן אלא לשועלים. מה שועל זה קטן מן ד' חיות, כך מצרים קטנים מן המלכיות, שנאמר (יחזקאל כט, טו): מן הממלכות תהיה שפלה. אמר רבי אלעזר, ברבי שמעון: ערומים היו המצרים, לפיכך הוא מושלן כשועלים. מה שועל זה, מהלך ומביט לאחוריו, כך המצרים מהלכין ומביטין לאחוריהם. ומה אמרו? (שמות א, י): הבה נתחכמה לו. אמרו: באו ונבא עליהן בחכמה, ונראה היאך אנחנו משעבדין על ישראל בדבר, שלא יהא אלהיהן יכול להביא עלינו באותה מדה, אם נדונם בחרב, יכול הוא להביא עלינו חרב, ואם באש, יכול הוא להביא עלינו אש. יודעין אנו שנשבע, שאינו מביא מבול לעולם, אלא בואו ונדונם במים, שאינו יכול להביא אותם עלינו. אמר להם הקדוש ברוך הוא: רשעים! כבר נשבעתי שאיני מביא מבול לעולם, אבל מה אעשה לכם? אני מביא אתכם למבול וכל אחד ואחד אני גוררו למבולו, והוא שדוד אומר (תהלים סג, יא): יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים, יהיו אלו המצריים הרשעים, שגררן הקדוש ברוך הוא לחרבו של ים. מהו מנת שועלים יהיו? אמר הקדוש ברוך הוא: המכה הזו תהא מתוקנת להם לשועלים, ששמרן הקדוש ברוך הוא ולא הביא עליהן עשר מכות ושם מתו. אמר רבי ברכיה: שועלים קדמאה מלא, ותניינא חסר, שֶׁעָלִים כתיב, על שם, שעלו של ים. אמר רבי יוחנן דציפורי: מה היו בנות ישראל הכשרות והצנועות עושות? היו נוטלות את בניהן ומטמינות אותם במחילות, והיו המצרים הרשעים מביאין קטנים ומכניסין אותם בבתיהם של ישראל, ועוקצים אותם ובוכים, והיה התינוק שומע קולו של חבירו, שהיה בוכה והיה בוכה עמו, והיו נוטלין אותו ומשליכין אותו ליאור. לכך נאמר: אחזו לנו שועלים שועלים קטנים וגו', עד, שנעשה כרמינו סמדר, לכך נאמר: וישובו המים על מצרים, שישוב הגלגל עליהם. וכן יתרו אומר (שמות יח, יא): עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלהים כי בדבר וגו'. אמר מכירו הייתי לשעבר וביותר עתה, שבמחשבה שחשבו לאבד את ישראל, בה דנם הקדוש ברוך הוא, שנאמר: כי בדבר אשר זדו עליהם:
שאל רבBookmarkShareCopy