וְלֹ֣א יִֽהְיֶה־עוֹד֩ לְבֵ֨ית יִשְׂרָאֵ֤ל לְמִבְטָח֙ מַזְכִּ֣יר עָוֺ֔ן בִּפְנוֹתָ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃ (פ)
מדרש תנחומא
שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר זְבִיד בְּשֵׁם רַבִּי אֲבָהוּ פָּתַח, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן בִּפְנוֹתָם אַחֲרֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהִים (יחזקאל כט, טז). וּכְתִיב: שְׂרָפִים עוֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לָאֶחָד, בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וְגוֹ'. בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, שֶׁלֹּא יַבִּיט פְּנֵי שְׁכִינָה. וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו, שֶׁלֹּא יִרְאֶה פְּנֵי הַשְּׁכִינָה, דִּכְתִיב: וְכַף רַגְלֵיהֶם כְּכַף רֶגֶל עֵגֶל (יחזקאל א, ז). עַל שֵׁם, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן. וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף, לְקִלּוּס. וְתַנִּינַן תַּמָּן, כָּל הַשּׁוֹפָרוֹת כְּשֵׁרוֹת חוּץ מִשֶּׁל פָּרָה שֶׁהוּא שֶׁל עֵגֶל, עַל שֵׁם וְלֹא יִהְיֶה עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל לְמִבְטָח מַזְכִּיר עָוֹן. וְתַנִּינַן תַּמָּן, וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה (ויקרא כ, טז). אִם הָאִשָּׁה חָטָאת, בְּהֵמָה מַה חָטָאת. אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁבָּאתָה לָאִשָּׁה תַּקָּלָה עַל יָדָהּ, לְפִיכָךְ אָמַר הַכָּתוּב שֶׁלֹּא תְּהֵא בְּהֵמָה עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וְיֹאמְרוּ, זוֹ הִיא הַבְּהֵמָה שֶׁנֶּהֶרְגָה אִשָּׁה פְּלוֹנִית עַל יָדֶיהָ, עַל שֵׁם, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד וְגוֹ'. וְתַנָּן, מִפְּנֵי מָה אָמְרוּ, אֵין הַסּוֹטָה שׁוֹתָה בַּכּוֹס שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ. שֶׁלֹּא יְהוּ הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים: בְּכוֹס זֶה שָׁתְתָה אִשָּׁה פְּלוֹנִית וּמֵתָה, עַל שֵׁם, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד. אַף כָּאן, שׁוֹר אוֹ כֶּשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד. שׁוֹר נוֹלָד וְלֹא עֵגֶל נוֹלָד אֶלָּא מִשּׁוּם דִּכְתִיב: וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה. לְפִיכָךְ קְרָאוֹ הַכָּתוּב שׁוֹר, וְלֹא קְרָאוֹ עֵגֶל.
פסיקתא דרב כהנא
[ג] ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו פתח ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח וג' (יחזקאל כט:טז), כת' שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים וג' (ישעיה ו:ב), בשתים יעופף (שם), לקילוס. בשתים יכסה פניו (שם), שלא להביט בשכינה. בשתים יכסה רגליו (שם), שלא יראו פני שכינה, דכת' ורגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א:ז), על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון (שם כט:טז). תמן תנינן כל השופרות כשירין חוץ משל פרה מפני שהוא קרן של עגל, על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון (שם). ותנינן תמן, והרגת את האשה ואת הבהמה (ויקרא כ:טז), אם אדם חטא מה חטאת בהמה, אלא לפי שבאת לאדם תקלה על ידיה לפיכך אמ' הכת' תיסקל. ד"א שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו היא שניסקל פלו' על ידיה, על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון (יחזקאל שם). ותני מפני מה אמרו אין שוטה שותה בכוס של חברתה, שלא יהו הבריות אומ' בכוס הזה שתת חברתה ומתת, על שם ולא יהיה לבית ישראל למבטח מזכיר עון (שם). אף כן שור או כשב או עז כי יולד (ויקרא כב:כז), וכי שור נולד ולא עגל נולד, אלא משום דכת' עשו להם עגל מסכה (שמות לב:ח). לפי כך קראו הכת' שור ולא קראו עגל, שור או כשב או עז כי יולד (ויקרא כב:כז).
תנחומא בובר
ר' יעקב בר זבדי בשם ר' אבהו פתח ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון (יחזקאל כט טז), וכתיב שרפים עומדים ממעל לו וגו' (ישעיה ו ב), בשתים יכסה פניו שלא להביט בשינה, ובשתים יכסה רגליו שלא יראו פני השכינה, דכתיב וכף רגליהם ככף רגל עגל (יחזקאל א ז), על שם ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון.