יחזקאל כ:כה מדרש: מדרש תנחומא, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב ושיר השירים רבה

מִנַּיִן לְבַעֲלֵי דִּינִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דִּין זֶה עִם זֶה שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁאֻמּוֹת דָּנִין אוֹתוֹ הַדִּין כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁאָסוּר לְהִזְדַּקֵּק לִפְנֵיהֶם. תַּלְמוּד לוֹמַר: אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא לִפְנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם. שֶׁכָּל מִי שֶׁמַּנִּיחַ דַּיָּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהוֹלֵךְ לִפְנֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם, כָּפַר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תְּחִלָּה, וְאַחֲרֵי כֵן כָּפַר בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי לֹא כְצוּרֵנוּ צוּרָם וְאֹיְבֵינוּ פְּלִילִים (דברים לב, לא). מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְחוֹלֶה שֶׁנִּכְנַס הָרוֹפֵא לְבַקְּרוֹ. אָמַר לִבְנֵי בֵּיתוֹ: הַאֲכִילוּהוּ וְהַשְׁקוּהוּ כָּל מַה שֶּׁרוֹצֶה, אַל תִּמְנְעוּ מִמֶּנּוּ כְּלוּם. נִכְנַס אֶל אַחֵר, אָמַר לִבְנֵי בֵּיתוֹ, הִזָּהֲרוּ שֶׁאַל יֹאכַל דָּבָר פְּלוֹנִי וְאַל יִשְׁתֶּה דָּבָר פְּלוֹנִי. אָמְרוּ לוֹ: לָזֶה אָמַרְתָּ לֶאֱכֹל כָּל מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה, וְלָזֶה אַתְּ אוֹמֵר: אַתְּ אוֹמֵר, אַל יֹאכַל. אָמַר לָהֶן: הַחוֹלֶה הָרִאשׁוֹן אֵינוֹ שֶׁל חַיִּים. לְפִיכָךְ אָמַרְתִּי לָהֶם אַל תִּמְנְעוּ לוֹ כְּלוּם, בֵּין יֹאכַל וּבֵין לֹא יֹאכַל, יָמוּת. אֲבָל זֶה שֶׁהוּא שֶׁל חַיִּים, אָמַרְתִּי אַל יֹאכַל דָּבָר פְּלוֹנִי, שֶׁלֹּא יַכְבִּיד אֶת חָלְיוֹ. וְכֵן חֻקּוֹת הַגּוֹיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא (ירמיה י, ג). וּכְתִיב: וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם (יחזקאל כ, כה). אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַתִּי לָהֶם מִצְוֹת וְחֻקִּים טוֹבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם (ויקרא יח, ה).

תניא כוותיה דרב חסדא היה מהלך במבואות המטונפות לא יקרא קריאת שמע ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק. לא פסק מאי אמר רבי מיאשה בר בריה דרבי יהושע בן לוי עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ כה) וגם אני נתתי להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם. רבי אסי אמר (ישעיה ה יח) הוי מושכי העון בחבלי השוא. רב אדא בר אהבה אמר מהכא (במדבר טו לא) כי דבר ה׳ בזה. ואם פסק מה שכרו א״ר אבהו עליו הכתוב אומר (דברים לב מז) ובדבר הזה תאריכו ימים:

תַּנְיָא כְּוָתֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא: הָיָה מְהַלֵּךְ בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת, לֹא יִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאִם הָיָה קוֹרֵא וּבָא, פּוֹסֵק, לֹא פָּסַק, מַאי? אָמַר רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (יחזקאל כ׳:כ״ה) "וְגַם אֲנִי נָתַתִּי לָהֶם חֻקִּים לֹא טוֹבִים, וּמִשְׁפָּטִים לֹא יִחְיוּ בָּהֶם". רַבִּי אַסִי אָמַר: (ישעיהו ה׳:י״ח) "הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא". רַב אַדָא בַּר אַהֲבָה אָמַר מֵהָכָא: (במדבר טו) "כִּי דְּבַר ה' בָּזָה". וְאִם פָּסַק, מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (דברים ל״ב:מ״ז) "וּבַדָּבָר הַזֶּה תַּאֲרִיכוּ יָמִים".