יחזקאל לב:יט מדרש: מדרש תהילים, תנחומא בובר, עין יעקב ומדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה

למנצח על השמינית. זה שאמר הכתוב (תהלים קיט קסד) שבע ביום הללתיך. א"ר יהושע בן לוי אלו שבע מצוות שבקריאת שמע. יוצר ואהבה רבה שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב וגאל ישראל. ולפי שאין מצות ציצית בלילה מוסיף פורס סוכת שלום. ר' אבין בשם ר' נחמיה אמר אלו שבע מצוות שאדם עושה בכל יום. קורא קריאת שמע שתי פעמים ומתפלל שלש פעמים ואוכל ומברך שתי פעמים. היה ר' מאיר אומר חביבה המילה שנשבע הקב"ה לאברהם שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם שנאמר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם וגו'. ומי יורד לשם מה כתיב אחריו (שם יט) את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. וכן יחזקאל אומר (יחזקאל לב יט) רדה והשכבה את ערלים וגו'. וכן ישעיה אומר (ישעיה ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. למי שאין בו חק ברית מילה. ומנין שנקרא חק שנאמר (תהלים קה י) ויעמידה ליעקב לחק. אבל המינים ופושעי ישראל שכפרו בהקב"ה מושך להם ערלה ונופלים בגיהנם שנאמר (שם נה כא) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. שהרי כל מצוות שהן בידינו אין אנו עוסקין בהן כאופן וכהלכה לדקדק על כל אחת ואחת (תימה הוא על הקב"ה על מה מעמיד אותם ומאריך עולמו כי אין מוחזקות בידינו) כי אם מצות מילה והבל פיהן של תינוקות של בית רבן שאין בם חטא שנאמר (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. שהרי אדם נכנס לבית הכנסת מתעטף בציצית ולובש תפילין בראשו ובזרועו וד' ציציות מקיפות אותו מד' רוחותיו. וכשהוא נכנס בבית המרחץ הוא מביט בעצמו ואומר הריני ערום מן המצוות. וכשהוא מסתכל במילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות דעתו מתקררת. כיון שראה דוד כך אמר מזמור עליה. למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני. (המאמר נראה שהוא הוספה מאיזה מעתיק כי אין זה לשון המדרשות כידוע):

[ולא נחם אלהים], לפי שהקב"ה אמר לנביא בן אדם נהה על המון מצרים וגו' (יחזקאל לב יח), התחיל פרעה מתגאה ואמר אני יורד אצלו, אמר לו ממי נעמת וגו' (שם שם יט), ממי את יפה, טוב אתה ממלך אשור, או ממלך צור וצידון, רדה והשכבה את ערלים (שם), (שמה) [שם] אשור וכל קהלה (שם שם כב), שם עילם וכל המונה (שם שם כד), שם משך תובל וכל המונה (שם שם כו), שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה (שם שם כט), שמה נסיכי צפון (שם שם ל), באותה שעה היה פרעה רואה אותם ומתנחם, שנאמר [אותם] יראה פרעה ונחם [על כל המונה חללי חרב פרעה וכל חילו] (שם שם לא), א"ל הקב"ה פרעה אין אתה מתנחם ממה שעשית לבניי, [הוי] ולא נחם אלהים.

לז הַהוּא יוֹמָא דְּנָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי, גָּזְרוּ רַבָּנָן תַּעֲנִיתָא, וּבָעוּ רַחֲמֵי. אַמְרֵי: כָּל מַאן דְּאָמַר: "נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי", יִדָּקֵר בַּחֶרֶב! סְלִיקָא אַמְתֵּיהּ דְּרַבִּי לְאִיגְרָא, אָמְרָה: "עֶלְיוֹנִים מְבַקְּשִׁים אֶת רַבִּי, וְתַחְתּוֹנִים מְבַקְּשִׁים אֶת רַבִּי, יְהִי רָצוֹן שֶׁיָּכוֹפוּ תַּחְתּוֹנִים אֶת הָעֶלְיוֹנִים". כֵּיוָן דַּחֲזָאִי כַּמָּה זִמְנֵי דְּעַיִיל לְבֵית הַכִּסֵּא, וְחָלַץ תְּפִלִּין וּמָנַח לְהוּ וְקָמִצְטַעֵר, אָמְרָה: "יְהֵא רָצוֹן שֶׁיָּכוֹפוּ עֶלְיוֹנִים אֶת הַתַּחְתּוֹנִים"! וְלָא הֲווּ שָׁתְקֵי רַבָּנָן מִלְּמִיבָּעִי רַחֲמֵי. שָׁקְלָה כּוּזָא, שַׁדְיָא מֵאִיגְרָא, אִשְׁתִּיקוּ [מֵרַחֲמֵי], וְנָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי. אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְבַר קַפָּרָא: זִיל עַיֵּין. אָזַל אַשְׁכְּחֵיהּ דְּנָח נַפְשֵׁיהּ. קַרְעֵיהּ לִלְבוּשֵׁיהּ וַאֲהַדְרֵיהּ לְקִירְעֵיהּ לַאֲחוֹרֵיהּ. פָּתַח וְאָמַר: אֶרְאֶלִּים וּמְצוּקִים אָחֲזוּ בַּאֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, נִצְּחוּ אֶרְאֶלִּים אֶת הַמְּצוּקִים וְנִשְׁבָּה אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ. אָמְרוּ לֵיהּ: נָח נַפְשֵׁיהּ? אָמַר לְהוּ: אַתּוּן קָאַמְרִיתוּ, וַאֲנָא לָא קָאֲמִינָא. בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל רַבִּי, זָקַף עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתָיו כְּלַפֵּי מַעְלָה, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ שֶׁיָּגַעְתִּי בְּעֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתַי בַּתּוֹרָה, וְלֹא נֶהֱנֵיתִי אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, שֶׁיְּהֵא שָׁלוֹם בִּמְנוּחָתִי. יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: (ישעיהו נ״ז:ב׳) "יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם". 'עַל מִשְׁכָּבְךָ' מִיבָּעִי לֵיהּ! מְסַיֵּעַ לְרַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָּא, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָּא, אָמַר רַבִּי יוֹסִי בֶּן שָׁאוּל: בְּשָׁעָה שֶׁהַצַּדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, אוֹמְרִים מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, צַדִּיק [פְּלוֹנִי] בָּא. אוֹמֵר [לָהֶם]: "יָבוֹאוּ צַדִּיקִים וְיֵצְאוּ לִקְרָאתוֹ", [וְאוֹמְרִים לוֹ]: "יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּשָׁעָה שֶׁהַצַדִּיק נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת יוֹצְאוֹת לִקְרָאתוֹ, אַחַת אוֹמֶרֶת לוֹ: (בא) ["יָבוֹא] בְּשָׁלוֹם", וְאַחַת אוֹמֶרֶת: "הֹלֵךְ נְכֹחוֹ", וְאַחַת אוֹמֶרֶת לוֹ: "יָבוֹא שָׁלוֹם, יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם". וּבְשָׁעָה שֶׁהָרָשָׁע נֶאֱבַד מִן הָעוֹלָם, שָׁלֹשׁ כִּתּוֹת שֶׁל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה יוֹצְאוֹת לִקְרָאתוֹ, אַחַת אוֹמֶרֶת: (שם מח) "אֵין שָׁלוֹם אָמַר ה' לָרְשָׁעִים". וְאַחַת אוֹמֶרֶת לוֹ: (שם נ) "לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן". וְאַחַת אוֹמֶרֶת לוֹ: (יחזקאל ל״ב:י״ט) "רְדָה וְהָשְׁכְּבָה אֶת עֲרֵלִים".