אוֹתָם֙ יִרְאֶ֣ה פַרְעֹ֔ה וְנִחַ֖ם עַל־כָּל־המונה [הֲמוֹנ֑וֹ] חַלְלֵי־חֶ֙רֶב֙ פַּרְעֹ֣ה וְכָל־חֵיל֔וֹ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
תנחומא בובר
[ולא נחם אלהים], לפי שהקב"ה אמר לנביא בן אדם נהה על המון מצרים וגו' (יחזקאל לב יח), התחיל פרעה מתגאה ואמר אני יורד אצלו, אמר לו ממי נעמת וגו' (שם שם יט), ממי את יפה, טוב אתה ממלך אשור, או ממלך צור וצידון, רדה והשכבה את ערלים (שם), (שמה) [שם] אשור וכל קהלה (שם שם כב), שם עילם וכל המונה (שם שם כד), שם משך תובל וכל המונה (שם שם כו), שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה (שם שם כט), שמה נסיכי צפון (שם שם ל), באותה שעה היה פרעה רואה אותם ומתנחם, שנאמר [אותם] יראה פרעה ונחם [על כל המונה חללי חרב פרעה וכל חילו] (שם שם לא), א"ל הקב"ה פרעה אין אתה מתנחם ממה שעשית לבניי, [הוי] ולא נחם אלהים.
שמות רבה
ר' שמעון אומר: הרבה אזהרות כתובות כאן, שנאמר (שמות כא): כי יריבון אנשים והכה איש את רעהו, אין דבר טוב ואין שלום יוצא מתוך מריבה. קין לא נגע באחיו, אלא מתוך מריבה. והכה איש את רעהו באבן או באגרוף והזהיר האלהים כאן, שנאמר (שם) אם יקום והתהלך בחוץ. למה כתוב אלהים כאן על כל דבר ודבר? אלא שהבריות שטופים ביצר הרע, שנאמר (בראשית ח): כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אם בלעו הקב"ה ליצר הרע, הרי הכל באין לתחת כנפיו, והקב"ה המיתהו. אתה מוצא יצר הרע הוא מרגיל את האדם לחטוא, והוא הורגו, שנאמר (חבקוק א): ממנו משפטו ושאתו יצא, לכך הזהיר הקב"ה על המשפטים שבתורה, שנאמר: ואלה המשפטים. אמר הקב"ה: שמרו משפט בעולם הזה, ואני מציל אתכם מן המשפט של גיהנם, לפיכך הקב"ה דן לרשעים על כל הדינין האלה, שנא' (יחזקאל לד): הנני אני ושפטתי בין שה בריה ובין שה רזה. מצרים שיעבדה את ישראל ונפרע הימנה, ודנה במצרים, ודנה בים. למה היו דומין? ללסטים שנכנסו לכרמו של מלך ורצצו גפנים. בא המלך ומצא כרמו מחובל ונתמלא חימה, וירד על הלסטים, לא היה צריך לא לדבר, ולא לבריה, אלא הוא ירד וקצצן ועקרן, כשם שעשו לכרמו של מלך. כך מצרים דנו בניו של אלהים דינין קשים, נתמלא עליהן הקב"ה חימה והכם מכה ראשונה, ושניה, ולא שבע מדמם, שפטם י' פעמים ואמר: לא עשיתי להן כלום! באו לים והרג המונים, שאין להן חקר. ומנין שאין פרעה מתנחם על המונו עד שיראה לגוג? שנא' (שם לב): אותם יראה פרעה ונחם על כל המונו:
מדרש תהילים
לכו נרננה לה'. זה שאמר הכתוב (צפניה ג יד) רני בת ציון הריעו וגו' בת ירושלים. על איזה דבר (שם טו) הסיר משפטיך פנה אויבך. הכל שמחין במפלתן של רשעים. וכן הוא אומר (ישעיה יד ה-ו) שבר ה' מטה רשעים וגו' מכה עמים בעברה מה כתיב (שם ז) נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה. ואומר (יחזקאל לה יד) כשמוח כל הארץ שממה אעשה לך. אימתי הארץ שמחה כשאעשה אותך שממה. וכן הוא אומר וישב עליהם את אונם. מיד לכו נרננה לה'. וכן הוא אומר (משלי יא י) באבוד רשעים רנה. נקדמה פניו בתודה בזמרות. גדול כח התודה. וכן יונה אומר (יונה ב י) ואני בקול תודה אזבחה לך: