אֲנִ֨י אֶרְעֶ֤ה צֹאנִי֙ וַאֲנִ֣י אַרְבִּיצֵ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יְהוִֽה׃
פרקי דרבי אליעזר
הַמֶּלֶךְ הָעֲשִׂירִי חוֹזֶרֶת הַמְּלוּכָה לִבְעָלֶיהָ. מִי שֶׁהָיָה רִאשׁוֹן מֶלֶךְ הוּא יִהְיֶה אַחֲרוֹן מֶלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים״, וְכָתוּב: ״וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ״. וְתַחֲזֹר הַמְּלוּכָה לְיוֹרְשֶׁיהָ, וְאָז הָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף וְנִשְׂגָּב ה' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. וְיִרְעֶה אֶת צֹאנוֹ וְיַרְבִּיצֵם, כְּדִכְתִיב: ״אֲנִי אֶרְעֶה צֹאנִי וַאֲנִי אַרְבִּיצֵם״. וְנִרְאֶה עַיִן בְּעַיִן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: ״עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן״. אָמֵן.
מדרש תהילים
דבר אחר בנאות דשא. מדבר בדוד בשעה שהיה בורח מפני שאול. מה כתיב שם (שמואל-א כב ה) וילך שאול ויבא יער חרת. שהיה מנוגב כחרת והרטיבו הקב"ה מטובו של עולם שנאמר (תהלים סג ו) כמו חלב ודשן תשבע נפשי. נפשי ישובב. זו המלכות. שלא היה לי זכות אלא למען שמו. גם כי אלך בגיא צלמות. זה מדבר זיף. לא אירא רע. למה כי אתה עמדי. שבטך אלו הייסורין. משענתך זו תורה. המה ינחמוני. יכול בלא יסורין תלמוד לומר אך. יכול בעולם הזה תלמוד לומר אך טוב וחסד ירדפוני. תערוך לפני שלחן זו המלכות. נגד צוררי זה דואג ואחיתופל. דשנת בשמן ראשי. יכול על ידי יסורין וכו'. ושבתי בבית ה' זה בית המקדש. ורבנן פתרי קרא בישראל. בנאות דשא (יחזקאל לד טו) אני ארעה צאני ואני ארביצם. על מי מנוחות ינהלני (שם מז יב) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה. מהו (שם) ועלהו לתרופה. רב ושמואל. חד אמר להתיר פה של אלמים. וחד אמר להתיר פה של עקרות. נפשי ישובב לעולם הבא:
מדרש תהילים
דבר אחר לה' הארץ ומלואה. זהו שאמר הכתוב (נחמיה ט ו) אתה הוא ה' לבדך אתה עשית את השמים. אימתי נבראו המלאכים. רבי יוחנן אמר בשני. שנאמר (תהלים קד ג) המקרה במים עליותיו. וכתיב (שם ד) עושה מלאכיו רוחות. ריש לקיש אמר בחמישי. שנאמר (בראשית א כ) ועוף יעופף על הארץ. כתיב במלאכים (ישעיה ו ב) ובשתים יעופף. רבי לוליאני אמר מפני מה לא נבראו המלאכים ביום ראשון. שלא יאמרו מיכאל היה ממתח מן המזרח וגבריאל מן המערב והקב"ה ממדד באמצעית. אלא (ישעיה מד כד) אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי. מי אתי. מי היה שותף עמי בברייתו של עולם. אמר דוד לפני הקב"ה הואיל ואתה בראת את השמים ואת הארץ לשמך אני קורא אותן לה' הארץ ומלואה. רבי עזריה ורבי נחמיה ורבי ברכיה אמרו משל למלך שהיה לו שני אפטרופין. אחד היה ממונה על מה שבבית ואחד היה ממונה על מה שבשדות. שעל הבית היה יודע כל מה שבבית וכל מה שבשדות. ושעל השדות אינו יודע אלא מה שבשדות בלבד. כך משה כשעלה למרום היה יודע העליונים והתחתונים וקילס להקב"ה בהן שנאמר (דברים י יד) הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים. אבל דוד שלא עלה למרום קילס להקב"ה במה שהוא יודע שנאמר לה' הארץ ומלואה. אמר ר' פנחס מלך בשר ודם כשהוא בקיטון אינו בטרקלין וכשהוא בטרקלין אינו בקיטון. אבל הקב"ה מלא עליונים ותחתונים שנאמר (תהלים קמח יג) הודו על ארץ ושמים. ואומר (ירמיה כג כד) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא. בשר ודם יש לו צאן ואין לו מרעה. יש לו מרעה ואין לו צאן. אבל הקב"ה אינו כן יש לו צאן ויש לו מרעה. צאן אלו ישראל שנאמר (יחזקאל לד לא) ואתן צאני צאן וגו'. ויש לו מרעה לה' הארץ ומלואה. ויודע לרעות שנאמר (שם טו) אני ארעה צאני ואני ארביצם. ויודע מרעית טוב שנאמר (שם יד) במרעה טוב ארעה אותם. הוי לה' הארץ ומלואה: