וְאָ֣מַרְתָּ֔ כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הִנְנִ֤י אֵלֶ֙יךָ֙ גּ֔וֹג נְשִׂ֕יא רֹ֖אשׁ מֶ֥שֶׁךְ וְתֻבָֽל׃
אגדת בראשית
פרק ב' נביאים.
[א] כה אמר ה' אלהים [והיה] ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה (יחזקאל לח י) אמר הקב"ה לגוג אל תאמר מה שאתה חושב בלבך שאיני יודע בא ירמיהו ואמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו (ירמי' יז ט), אמרתי לו רמ"ח אברים בראתי באדם זה, וכולם עומדים במידתם כמו שבראתים חוץ מן הלב, אמר ירמיה לב זה מתחלף משעה לשעה, והוא משנה את עצמו ומעקם את עצמו. עקוב הלב מכל האברים, ואנוש הוא מי ידענו. אני ד' חוקר לב (שם שם), אני שבראתיו יודע אני מה הוא, ולא תאמר שמשבראתי אותך אני יודע לבבך, אלא עד שלא בראתי אותך אני יודע מה שאתה עתיד לחשב, ומניין, שכך דוד מצוה לשלמה בנו ואומר לו, ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה (דה"א כח ט), ולמה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין (שם שם), א"ר אחא מהו וכל יצר מחשבות מבין, אלא עד שלא יצר הוא יודע מה שהוא עתיד לחשב בלבו משיברא, וכך אמר לסנחריב מפני שאתה מתגאה ומרבה דברים, חייך עד שלא בראתיך יודע הייתי מה היית עתיד לעשות, שנאמר ושבתך וצאתך ובואך ידעתי (ישעי' לז כח), בשעה שעשית עצמך עומד מכסאך ועושה תשובה, שנאמר ויגע הדבר אל מלך נינוה [ויקם מכסאו וגו' וישובו איש מדרכו הרעה] (יונה ג ו וח), יען התרגזך אלי וגו' (ישעי' לז כט), א"ר חייא בר כהנא מי גרם לך להתרגז אלי, מפני שנתתי לך שלוה והשקט, שאילו היית לנטי"ן (פי' בלשון רומי מטפחת והוא מושאל על האדם המקנח את הביבין) וסל בידך ומגרפה בכתפיך וגורף ביבין (פי' מפנה בתי כסאות) לא היית מכעיסני. לכך נאמר יען התרגזך, מפני מה, ושאננך עלה באזני (ישעי' שם), ומה אני עושה, ושמתי חחי באפך (שם שם), כדרך שנותנין לחמור. אף לגוג כך עשיתי, שנא' הנני אליך גוג וגו' ושובבתיך וששאתיך וגו' (יחזקאל לט א וב) אמר לו הקב"ה אל תאמר שאיני יודע מה שהיית עתיד לעשות ראה קודם כמה דורות אמרתי אליך, שנאמר כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם (יחזקאל לח יז) אל תאמר שנים אלא שנים, כמה דורות קודם אמרתי לאלדד ומידד שיתנבאו עליך, שנאמ' וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד וגו' ויתנבאו במחנה (במדבר יא כו), מהו ויתנבאו ולא יספו (שם שם כה), היו מתנבאים ואומרים שאחר גוג ומגוג אין גלות ולא שעבוד ראה קודם כמה דורות נתנבאו עליך, ולא עוד אלא יחזקאל נתנבא עליך מה שאתה עתיד לחשב בלבך, שנא' כה אמר ה' וגו'. יעלו דברים על לבבך וגומר (יחזקאל לח י), לכך נאמר עקוב הלב וגו' אני (בוחן) [חוקר לב בוחן כליות] (ירמי' יז ט י).
[א] כה אמר ה' אלהים [והיה] ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה (יחזקאל לח י) אמר הקב"ה לגוג אל תאמר מה שאתה חושב בלבך שאיני יודע בא ירמיהו ואמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו (ירמי' יז ט), אמרתי לו רמ"ח אברים בראתי באדם זה, וכולם עומדים במידתם כמו שבראתים חוץ מן הלב, אמר ירמיה לב זה מתחלף משעה לשעה, והוא משנה את עצמו ומעקם את עצמו. עקוב הלב מכל האברים, ואנוש הוא מי ידענו. אני ד' חוקר לב (שם שם), אני שבראתיו יודע אני מה הוא, ולא תאמר שמשבראתי אותך אני יודע לבבך, אלא עד שלא בראתי אותך אני יודע מה שאתה עתיד לחשב, ומניין, שכך דוד מצוה לשלמה בנו ואומר לו, ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה (דה"א כח ט), ולמה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין (שם שם), א"ר אחא מהו וכל יצר מחשבות מבין, אלא עד שלא יצר הוא יודע מה שהוא עתיד לחשב בלבו משיברא, וכך אמר לסנחריב מפני שאתה מתגאה ומרבה דברים, חייך עד שלא בראתיך יודע הייתי מה היית עתיד לעשות, שנאמר ושבתך וצאתך ובואך ידעתי (ישעי' לז כח), בשעה שעשית עצמך עומד מכסאך ועושה תשובה, שנאמר ויגע הדבר אל מלך נינוה [ויקם מכסאו וגו' וישובו איש מדרכו הרעה] (יונה ג ו וח), יען התרגזך אלי וגו' (ישעי' לז כט), א"ר חייא בר כהנא מי גרם לך להתרגז אלי, מפני שנתתי לך שלוה והשקט, שאילו היית לנטי"ן (פי' בלשון רומי מטפחת והוא מושאל על האדם המקנח את הביבין) וסל בידך ומגרפה בכתפיך וגורף ביבין (פי' מפנה בתי כסאות) לא היית מכעיסני. לכך נאמר יען התרגזך, מפני מה, ושאננך עלה באזני (ישעי' שם), ומה אני עושה, ושמתי חחי באפך (שם שם), כדרך שנותנין לחמור. אף לגוג כך עשיתי, שנא' הנני אליך גוג וגו' ושובבתיך וששאתיך וגו' (יחזקאל לט א וב) אמר לו הקב"ה אל תאמר שאיני יודע מה שהיית עתיד לעשות ראה קודם כמה דורות אמרתי אליך, שנאמר כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם (יחזקאל לח יז) אל תאמר שנים אלא שנים, כמה דורות קודם אמרתי לאלדד ומידד שיתנבאו עליך, שנאמ' וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד וגו' ויתנבאו במחנה (במדבר יא כו), מהו ויתנבאו ולא יספו (שם שם כה), היו מתנבאים ואומרים שאחר גוג ומגוג אין גלות ולא שעבוד ראה קודם כמה דורות נתנבאו עליך, ולא עוד אלא יחזקאל נתנבא עליך מה שאתה עתיד לחשב בלבך, שנא' כה אמר ה' וגו'. יעלו דברים על לבבך וגומר (יחזקאל לח י), לכך נאמר עקוב הלב וגו' אני (בוחן) [חוקר לב בוחן כליות] (ירמי' יז ט י).
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
רבי שילא נגדיה לההוא גברא דבעל זונה אזל אכל קורצא בי מלכא אמר איכה גברא חד ביהודאי דדאין דינא כלא הורמנא דמלכא. שדר עליה פריסתקא בי אתא א״ל מ״ט נגדתיה לההוא גברא אמר להו משום דבעל חמרא, אמרו ליה אית לך סהדי אמר להו אין, אתא אליהו ז"ל אתדמי להו כאיניש ואסהיד אמרו ליה אי הכי בר קטלא הוא. אמר אנן מיומא דגלינן מארעין לית לן רשותא למקטל אתון מאי דבעיתון עבידו ביה. עד דמעייני ביה בדינא פתח רב שילא ואמר (דה״א כט יא) לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, אמרו ליה מאי קאמרת אמר להו הכי קאמינא בריך רחמנא דיהב מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא ויהיב לכו שולטנא ורחמי דינא, אמרו חביבא עליה יקרא דמלכותא כולי האי. יהבי ליה קולפא א״ל דון דינא. כי הוה נפק וכו׳ אמר הואיל ואיתעביד לי ניסא בהאי קרא דרשינן ליה נפק לבי מדרשא ודרש לך ה׳ הגדולה זה מעשה בראשית וכה״א (איוב ט י) עושה גדולות עד אין הקר, והגבורה זו יציאת מצרים וכה״א (שמות יד לא) וירא ישראל את היד הגדולה, והתפארת זו חמה ולבנה שעמדו לו ליהושע שנא׳ (יהושע י יג) וידום השמש וירח עמד, והנצח זו מפלתה של רומי וכה״א (ישעיה סג ג) ויז נצחם על בגדי, וההוד זו מלחמת נחלי ארנון שנא׳ (במדבר כא יד) על כן יאמר בספר מלחמות ה׳ את והב בסופה וגו׳, כי כל בשמים ובארץ זו מלחמת סיסרא שנאמר (שופטים ה כ) מן שמים נלחמי הכוכבים ממסלותם וגו׳, לך ה׳ הממלכה זו מלחמת עמלק וכן הוא אומר (שמות יז טז) כי יד על כס יה, והמתנשא זו מלחמת גוג ומגוג וכה״א (יחזקאל לח ג) הנני אליך גוג נשיא ראש משך ותובל, לכל לראש אמר רב חנן בר אבא אפילו ריש גרגותא מן שמיא מוקמי. במתניתא תנא משמיה דר״ע לך ה׳ הגדולה זו קריעת ים סוף, והגבורה זו מכת בכורות, והתפארת זו מתן תורה, והנצח זו ירושלים, וההוד זו בנין בית המקדש (יהי רצון שיבנה במהרה בימינו):