וְשִׁלַּחְתִּי־אֵ֣שׁ בְּמָג֔וֹג וּבְיֹשְׁבֵ֥י הָאִיִּ֖ים לָבֶ֑טַח וְיָדְע֖וּ כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
מדרש תהילים
ימטר על רשעים פחים. כמה דאמר (משלי כו כא) פחם לגחלים ועצים לאש. אמר הקב"ה כל מי שמעלה עצמו סופו נדון באש. דור המבול (איוב ו יז) בחומו נדעכו ממקומם. אנשי המגדל (שם כב כ) ויתרם אכלה אש. אנשי סדום (בראשית יט כד) וה' המטיר. פרעה (שמות ט כד) ברד ואש. סנחריב (ישעיה י טז) יקד יקוד כיקוד אש. ששרף אותו בפנים והניח בגדיו מבחוץ על שהיו מבני שם שנאמר (בראשית י כב) בני שם עילם ואשור. נבוכדנצר שנאמר (דניאל ג כה) מהלכין בגו נורא. סיסרא (שופטים ה כ) מן השמים נלחמו. אדום שנאמר (דניאל ז יא) ויהיבת ליקידת אשא. גוג ומגוג שנאמר (יחזקאל לט ו) ושלחתי אש במגוג. שאר העכו"ם שנאמר (ישעיה סו טז) כי באש ה' נשפט. חירם שנאמר (יחזקאל כח יח) ואוציא אש מתוכך. דבר אחר פחים מצודים. כמה דאמר (משלי ז כג) כמהר צפור אל פח. אש וגפרית. אמר ר' יודן בשעה שאדם מריח גפרית נפשו מסוללת עליו שהיא יודעת שבה עתיד לידון שנאמר (ירמיה יח יז) כרוח קדים אפיצם. ארבע כוסות של פורענות הם לאומות העכו"ם. וארבע כוסות של ישועה לישראל:
אוצר מדרשים
ג׳) צו את אהרן ואת בניו וגו׳ (ויקרא ו' ב׳), מה כתיב למעלה מן הענין, והשיב את הגזלה אשר גזל, ואם עשית כן זאת תורת העולה. מה טעם? כי אני ה׳ שונא גזל בעולה (ישעיהו ס״א:ח׳). ד״א זאת תורת העולה שהיא מעולה מכל הקרבנות, לפי שכל הקרבנות באין על חטא והעולה אינה באה על חטא ועון, ולכן היא בראש הקרבנות, דכתיב זאת התורה לעולה וגו׳ (ויקרא ז׳ ל״ז). ד״א זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח, כל המעלה עצמו (בגאוה) סופו ליפול באש, וכן מצינו בדור המבול שאמר מה שדי (איוב כ״א ט״ו), ונדונו באש שהרתיח עליהם את התהום לשרוף רגליהם, שהיו מתכסים בחמי מעינות תהום, דכתיב בעת יזרבו נצמתו בחמו נדעכו ממקומם (שם ו׳ י״ד). וכן פרעה אמר מי ה׳ וגו', ונדון באש דכתיב ואש מתלקחת וגו׳ (שם ט׳), וכן סדומים דכתיב בהו הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם (יחזקאל ט״ז מ״ט), מה כתיב בהו, וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש. וכן סנחריב נתגאה ואמר, מי בכל אלהי הארצות וגו׳ (מ״ב י״ח ל״ח) מה כתיב ביה, ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור, ואמרו כמין שני חוטי אש נכנסו בחוטמיהן ונשרפו מבפנים ונשארו בגדיהם (סנהדרין נ״ב.) דכתיב ותחת כבודו יקד יקד כיקוד אש (ישעיהו י׳:ט״ז) איזהו כבודו של אדם זה מלבושו (עי' שבת קי״ג:), וזה בזכות אביהם דכתיב ויקח שם ויפת את השמלה (בראשית ט׳:כ״ג). וכן מלכות אדום על שנתגאו עתידים ליפול באש דכתיב ושלחתי אש בבצרה (יחזקאל ל״ט:ו׳), והיינו דכתיב זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה.