יחזקאל לט:טו מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

מועד קטן (דף ה) פיסקא. ומציינין על הקברות במועד אמר רבי שמעון בן פזי רמז לציון קברות מן התורה שנאמר (יחזקאל לט טו) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון אמר ליה רבינא לרב אשי הא מקמי דליתי יחזקאל מנא לן ולטעמיך הא דאמר רב חסדא דבר זה מתורת משה לא למדנו עד שבא יחזקאל בן בוזי ולמדנו (יחזקאל מד ט) כל בן נכר ערל לב וערל בשר לא יבא אל מקדשי הא מקמי דליתי יחזקאל מנא לן אלא גמרא גמירי לה ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא הכי נמי גמרא גמירי ואתא יחזקאל ואסמכיה אקרא:

מועד קטן פרק א - א פִּסְקָא. וּמְצַיְּנִין עַל הַקְּבָרוֹת בַּמּוֹעֵד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פָּזִי: רֶמֶז לְצִיּוּן קְבָרוֹת מִן הַתּוֹרָה מִנַּיִן? שֶׁנֶּאֱמַר: (יחזקאל ל״ט:ט״ו) "וְרָאָה עֶצֶם אָדָם וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן", אָמַר לֵיהּ רַבִינָא לְרַב אַשִׁי: הָא, מִקַּמֵּי דְּלֵיתִי יְחֶזְקֵאל, (מנא לן) [מַאן אָמַר]? וּלְטַעֲמִיךְ, הָא דְּאָמַר רַב חִסְדָּא: דָּבָר זֶה מִתּוֹרַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא לָמַדְנוּ, עַד שֶׁבָּא יְחֶזְקֵאל בֶּן בּוּזִי וְלִמְּדָנוּ: (שם מד) "כָּל בֶּן נֵכָר עֶרֶל־לֵב, וְעֶרֶל בָּשָׂר לֹא יָבוֹא אֶל מִקְדָּשִׁי", הָא, מִקַּמֵּי דְּלֵיתִי יְחֶזְקֵאל (מנא לן) [מַאן אָמַר]? אֶלָּא, גְּמָרָא גְּמִירֵי לָהּ, וְאָתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכָהּ אַקְּרָא, הָכִי נַמִּי, גְּמָרָא גְּמִירֵי לָהּ, וְאָתָא יְחֶזְקֵאל וְאַסְמְכָהּ אַקְּרָא. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר מֵהָכָא: (ויקרא י״ג:מ״ה) "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא", טֻמְאָה קוֹרְאָה [לוֹ], וְאוֹמֶרֶת לוֹ: 'פְּרֹשׁ'. וְכֵן אָמַר רַבִּי עֻזִּיאֵל בַּר בְּרֵיהּ דְּרַבִּי עֻזִּיאֵל (משמיה דרבי) רַבָּה: טֻמְאָה קוֹרְאָה לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ: 'פְּרֹשׁ'. וְהַאי, לְהָכִי הוּא דְּאָתָא? הַאי מִבָּעִי לֵיהּ (לגופיה) לְכִדְתַנְיָא: "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא", צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לָרַבִּים, וְרַבִּים (יבקשו) [מְבַקְּשִׁין] עָלָיו רַחֲמִים. (וְכֵן מִי שֶׁאֵרַע בּוֹ דָּבָר, צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לָרַבִּים, וְרַבִּים יְבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים). אִם כֵּן לִכְתֹּב: "וְטָמֵא יִקְרָא", מַאי "וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא"? שְׁמַע מִינָהּ: טֻמְאָה קוֹרְאָה לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ: 'פְּרֹשׁ'. אַבַּיֵי אָמַר, [מֵהָכָא]: (שם יט) "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל", רַב פָּפָּא אָמַר: (ישעיהו נ״ז:י״ד) "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ, פַּנּוּ דָּרֶךְ". רַבִּי (חנינא) [חִינְנָא] (בריה דרב אידי) אָמַר: (שם) "הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי". רַבִּי הוֹשֵׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אָמַר: (שמות י״ח:כ׳) "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ, וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה", מַר זוּטְרָא אָמַר: (ויקרא ט״ו:ל״א) "וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם". רַב אַשִׁי אָמַר: (שם יח) "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי", עֲשׂוּ מִשְׁמֶרֶת לְמִשְׁמַרְתִּי. רַבִינָא אָמַר: (תהילים נ׳:כ״ג) "וְשָׂם דֶּרֶך אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים". אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כָּל הַשָּׁם אוֹרְחוֹתָיו, (בעולם הזה) זוֹכֶה וְרוֹאֶה בִּישׁוּעָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים", אַל תִּקְרִי: "וְשָׂם" אֶלָּא: "וְשָׁם". רַבִּי יַנַּאי, הֲוָה לֵיהּ הַהוּא תַּלְמִידָא (דכולי שתא) [דְּכָל יוֹמָא] הֲוָה מַקְשִׁי לֵיהּ,אשתשר וּבְשַׁבְּתָא דְּרִיגְלָא לָא [הֲוָה] מַקְשִׁי לֵיהּ, קָרִי עֲלֵיהּ: "וְשָׂם דֶּרֶךְ אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים".

אמר רב חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנין שנא׳ (דברים לא יט) שימה בפיהם אל תקרי שימה אלא סימנה. שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דרבי אבהו אמר אתון מהתם מתניתו לה אנן מהכא מתנינן לה (ירמיה לא כ) הציבי לך ציונים גו׳ עשו ציונים לתורה. ומאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנא הוא דכתיב (יחזקאל לט טו) וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון. ר׳ אלעזר אמר מהכא (משלי ז ד) ומודע לבינה תקרא עשה מודעים לתורה. רבא אמר עשה מועדים לתורה. (דף נה) והיינו דאמר רב אבדימי בר דוסא מ״ד (דברי׳ ל יב) לא בשמים היא ולא מעבר לים היא לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה. רבא אמר לא בשמים היא לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה בשמים ולא מעבר לים היא לא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. ר׳ יוחנן אמר לא בשמים היא לא תמצא בגסי הרוח ולא מעבר לים היא לא תמצא בסחרנים ולא בתגרים: