יחזקאל לט:כ מדרש: ויקרא רבה וספרי דברים

רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר יִרְמְיָה פָּתַר קְרָיָא בְּגוֹג לֶעָתִיד לָבוֹא, חָכְמוֹת בָּנְתָה בֵיתָהּ, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כד, ג): בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת. חָצְבָה עַמּוּדֶיהָ שִׁבְעָה, אֵלּוּ שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁל גּוֹג, דְּאָמַר רַבִּי יוֹנָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא כָּל אוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים מַסִּיקִין יְדוֹתֵיהֶן שֶׁל חֲרָבוֹת וִידוֹתֵיהֶן שֶׁל רְמָחִים וִידוֹתֵיהֶן שֶׁל סַכִּינִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לט, ט): וְיָצְאוּ ישְׁבֵי עָרֵי יִשְׂרָאֵל וּבִעֲרוּ וְהִשִּׂיקוּ בְּנֶשֶׁק וּמָגֵן וְצִנָה בְּקֶשֶׁת וּבְחִצִּים וּבְמַקֵּל יָד וּבְרֹמַח וּבִעֲרוּ בָהֶם אֵשׁ שֶׁבַע שָׁנִים, וְאוֹתָן שֶׁבַע שָׁנִים הֵן הֵן פְּרָטָגַמְיָא שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, וְסִימָנָךְ דַּעֲבֵיד פְּרָטָגַמְיָא אָכֵיל מַשְׁתּוֹתָא. טָבְחָה טִבְחָה, (יחזקאל לט, יח): בְּשַׂר גִּבּוֹרִים תֹּאכֵלוּ. מָסְכָה יֵינָהּ (יחזקאל לט, יח): וְדַם נְשִׂיאֵי הָאָרֶץ תִּשְׁתּוּ. אַף עָרְכָה שֻׁלְחָנָהּ (יחזקאל לט, כ): וּשְׂבַעְתֶּם עַל שֻׁלְחָנִי סוּס וָרֶכֶב. שָׁלְחָה נַעֲרֹתֶיהָ תִקְרָא, זֶה יְחֶזְקֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לט, יז): כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים אֱמֹר לְצִפֹּר כָּל כָּנָף וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה.

וחרבי תאכל בשר, וכי איפשר לחרב שתאכל בשר אלא הריני מאכיל אחרים ממה שחרבי עושה וכן הוא אומר (יחזקאל לט יז) ואתה בן אדם אמור לצפור כל כנף ואומר ואכלתם חלב לשבעה ושתיתם דם ואומר בשר גבורים תאכלו ואומר ושבעתם על שלחני סוס ורכב ואומר (ישעיה לד ו) חרב לה' מלאה דם הודשנה מחלב מפני מה כי זבח לה' בבצרה וטבח גדול בארץ אדום.