יחזקאל מח:ז מדרש: שיר השירים רבה, מדרש תנאים, מדרש שכל טוב וספרי דברים

בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם. רַבָּנָן אָמְרֵי אַל תִּקְרֵי בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אֶלָּא בּוֹנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, זוֹ סַנְהֶדְרֵי גְדוֹלָה שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁיּוֹשְׁבִין וּמְבִינִין אוֹתוֹ בְּכָל שְׁאֵלָה וּמִשְׁפָּט. דָּבָר אַחֵר, בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן עֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם לְהֵעָשׂוֹת מֶטְרוֹפּוֹלִין לְכָל הַמְדִינוֹת, וּלְהַמְשִׁיךְ כְּנָהָר אֵלֶיהָ לִכְבוֹדָה. כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יהושע טו, מז): אַשְׁדּוֹד בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַזָּה בְּנוֹתֶיהָ וַחֲצֵרֶיהָ עַד [לשע] [לשעת] הִיא דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כְּתִיב (יחזקאל טז, סא): וְנָתַתִּי אֶתְהֶן לָךְ לְבָנוֹת וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ, מַהוּ לְבָנוֹת, לְכוּפְרָנִין. וְלֹא מִבְּרִיתֵךְ, לֹא מִן פְּרָנִיךְ אֶלָּא מִן פְּרָנִין דִּידִי. רַבִּי בֵּיבַי מִשּׁוּם רַבִּי רְאוּבֵן אָמַר (ישעיה נד, א): רָנִּי עֲקָרָה, הָא רִנָּה עַקְרוּתָא הִיא, אֶלָּא רָנִּי עֲקָרָה שֶׁא יָלְדָה בָנִים לְגֵיהִנֹּם. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כִּנְקֵבָה, מַה נְּקֵבָה זוֹ נוֹטֶלֶת עִשֹּׂוּר נְכָסִים מֵאָבִיהָ וְיוֹצְאָה, כָּךְ יָרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶרֶץ שִׁבְעָה עַמָּמִים, שֶׁהוּא עִשֹּׂוּר שִׁבְעִים אֻמּוֹת, וְעַל יְדֵי שֶׁיָּרְשׁוּ יִשְׂרָאֵל כִּנְקֵבָה, אָמְרוּ שִׁירָה בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות טו, א): אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הֵן עֲתִידִין לִירַשׁ כְּזָכָר הַיּוֹרֵשׁ לְכָל נִכְסֵי אָבִיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל מח, ז): מִפְּאַת קָדִים עַד פְּאַת יָמָּה יְהוּדָה אֶחָד, (יחזקאל מח, א ב): דָּן אֶחָד, אָשֵׁר אֶחָד, וְכֻלְּהוֹן כָּךְ, וְהֵן אוֹמְרִין בִּלְשׁוֹן זָכָר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צו, א): שִׁירוּ לַה' שִׁיר חָדָשׁ, שִׁירָה חֲדָשָׁה אֵין כְּתִיב, אֶלָּא שִׁיר חָדָשׁ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לָמָה נִמְשְׁלוּ יִשְׂרָאֵל כִּנְקֵבָה, מַה נְּקֵבָה זוֹ טוֹעֶנֶת וּפוֹרֶקֶת, טוֹעֶנֶת וּפוֹרֶקֶת, וְחוֹזֶרֶת וּפוֹרֶקֶת, וְשׁוּב אֵינָהּ טוֹעֶנֶת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּעְבְּדִין וְנִגְאָלִין, מִשְׁתַּעְבְּדִין וְנִגְאָלִין, וְחוֹזְרִין וְנִגְאָלִין וְשׁוּב אֵין מִשְׁתַּעְבְּדִין לְעוֹלָם. בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל יְדֵי שֶׁצָּרָתָן צָרַת נְקֵבָה יוֹלֶדֶת, הֵן אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו בִּלְשׁוֹן נְקֵבָה, אֲבָל לָעוֹלָם הַבָּא עַל יְדֵי שֶׁצָּרָתָן אֵין צָרַת יוֹלֶדֶת, הֵן אוֹמְרִים שִׁירָה בִּלְשׁוֹן זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כו, א): בַּיּוֹם הַהוּא יוּשַׁר הַשִּׁיר הַזֶּה.

אבל אגיד לך את הרשום (שם י כא) ד״א ה' בדד ינ' אמ' להן הקב״ה עתיד אני לעשות אתכם נוחלין מסוף העולם ועד סופו שנ' (יחזק' מח ז) מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד:

ותטעמו. ככרם הנטוע שורות שורות, וכה"א מפאת קדמה ועד פאת ימה יהודה אחד, דן אחד, נפתלי אחד (יחזקאל מח), וכן כולן, וכה"א גפן ממצרים תסיע תגרש גוים ותטעם (תהלים פ ט), וכתיב וכנה אשר נטעה ימינך (שם שם טז), נטיעה שאין בה נתישה, כדכתיב ונטעתם על אדמתם ולא ינטשו (עמוס ט טו):