וַיָּבֵ֨יא אוֹתִ֜י שָׁ֗מָּה וְהִנֵּה־אִישׁ֙ מַרְאֵ֙הוּ֙ כְּמַרְאֵ֣ה נְחֹ֔שֶׁת וּפְתִיל־פִּשְׁתִּ֥ים בְּיָד֖וֹ וּקְנֵ֣ה הַמִּדָּ֑ה וְה֥וּא עֹמֵ֖ד בַּשָּֽׁעַר׃
בראשית רבה
רבי יהושע בן לוי בשם ר' לוי אמר זה שהוא בונה צריך ששה דברים מים ועפר ועצים ואבנים וקנים וברזל וא"ת עשיר הוא ואינו צריך לקנים הרי הוא צריך לקני המדה שנאמר (יחזקאל מ, ג): "ופתיל פשתים בידו וקנה המדה" כך התורה קדמה אותן שש קדימות "קדם" ו"מאז" ו"מעולם" ו"מראש" ו"מקדמי" תרין, בפרשה (משלי ח , כב-כג): "ה' קנני":
אגדת בראשית
[ב] ד"א שב לימיני מטה עוזך ישלח ה' מציון. איזה המטה מה שנטלה תמר מיהודה, שנאמר חותמך ופתילך ומטך (בראשית לח יח), כיון שעיברה הימנו, ויהי כמשלש חדשים וגו'. היא מוצאת וגו' (שם שם כד וכה), נתן לה דימוס ולא נשרפה, אמר לו הקב"ה ואתה הודיתה ופדית שלשה מן השרפה, תמר ושני בניה, חייך אף אני מציל שלשה מן בני בניך מן השרפה, חנניה מישאל ועזריה, שנאמר באדין נפקין שדרך מישך ועבד נגו מן גוא נורא (דניאל ג כו), באותה שעה נטל יהודה שלשה כתרים, חותמך זה זרובבל, שנאמר ביום ההוא נאום ה' צבאות אקחך זרובבל וגו' ושמתיך כחותם (חגי ב כג). ופתילך זה בית המקדש, דכתיב ופתיל פשתים בידו וקנה המדה (יחזקאל מ ג). ומטך זה משיח העומד מבני בניו, שנאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון.