רְאֵ֞ה הִפְקַדְתִּ֣יךָ ׀ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה עַל־הַגּוֹיִם֙ וְעַל־הַמַּמְלָכ֔וֹת לִנְת֥וֹשׁ וְלִנְת֖וֹץ וּלְהַאֲבִ֣יד וְלַהֲר֑וֹס לִבְנ֖וֹת וְלִנְטֽוֹעַ׃ (פ)
מדרש תנאים
כמני מה משה אומר דבר ולא מתירא [השמטה: אף נביא אומר דבר ולא מתירא] שכן משה אומר (שמות ח כה) רק אל יוסף פרעה התל וכן יהושע אומר (יהוש' כד יט) ויאמר יהושע אל כל העם לא תוכלו לעבד את ה' וה״א בשמואל (ש״א יב יז) הלא קציר חטים היום וה״א באליהו (מ״א יח יז - יח) ויהי כראת אחאב את אליהו ויאמר לו האתה זה עכר ישראל ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך וה״א באלישע (מ״ב ג יג) ויאמר אלישע אל מלך ישראל מה לי ולך לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמיך וה״א באליעזר (דהי״ב כ לז) ויתנבא אליעזר בן דודיהו ממרשה על יהושפט לאמר בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך וה״א בירמיהו (יר' א י) ראה הפקדתיך היום הזה וה״א ביחזקאל (יחז' ג ח) ראה נתתי את פניך חזקים לעמת פניהם:
שמות רבה
ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי - הה"ד (ירמיה יח): רגע אדבר על גוי ועל ממלכה ונחמתי על הרעה. מהו רגע אדבר? כהרף עין, אני גוזר על האדם שימות, והוא עושה תשובה ואני מתנחם עליו, שנאמר (שם): ושב הגוי ההוא מרעתו. ומי הם? אלו אנשי נינוה. מה כתיב בהם (יונה א): קום לך אל נינוה העיר הגדולה. למה? כי עלתה רעתם לפני. ואומר (שם): ויחל יונה לבא בעיר מהלך יום אחד. מה כתיב שם (שם ג): ויאמינו אנשי נינוה באלהים וילבשו שקים האדם והבהמה. אמרו לפניו: רבון העולם! הבהמה אינה יודעת כלום, ואתה מזכה אותה, אף אנו חשוב אותנו כבהמה, שנאמר (שם): האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה. מיד, וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. ורבנן אמרי: רגע אדבר על גוי, אלו ישראל, שנאמר (ש"ב ז): ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ועל ממלכה, אלו ישראל, שנקראו ממלכה, שנאמר (שמות יט): ואתם תהיו לי ממלכת כהנים. (ירמיה א): לנתוש ולנתוץ ולהאביד, לפי שעשו אותו מעשה וביקש להשמידם, שנאמר (דברים ט): הרף ממני ואשמידם. וכיון שעמד משה וביקש עליהם רחמים, מיד, וינחם ה'. אמר לפניו: רבש"ע! נתמלאת עליהם רחמים, הנהיגם אתה שיעלו לארץ, ולא ע"י שליח, הה"ד: ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי: