ירמיהו א:יז מדרש: בראשית רבה

ויאמר ה' אל לבו - הרשעים הן ברשות לבן. (שם יד) אמר נבל בלבו. (בראשית כז) ויאמר עשו בלבו. (מלכים א ב) ויאמר ירבעם בלבו. (אסתר ו) ויאמר המן בלבו. אבל הצדיקים לבן ברשותן. (שמואל א א) וחנה היא מדברת על לבה. (שם כז) ויאמר דוד אל לבו. (דניאל א) וישם דניאל על לבו. ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף, לא אוסיף ליסגי ליסגי. ורבנן אמרין: לא אוסיף, לבני נח. לא אוסיף, לדורות. אמר רבי חייא רבה: עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה, שהיא רעה. כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבא יוסי התורתי אומר: עלוב הוא השאור, שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע, שנאמר (תהלים קג): כי הוא ידע יצרנו, זכור כי עפר אנחנו. רבנן אמרי: עלובה הנטיעה, שמי שנטעה מעיד עליה שהיא רעה, שנאמר (ירמיה יא): וה' צבאות הנוטע אותך, דבר עליך רעה. שאל אנטונינוס את רבינו, אמר לו: מאימתי יצר הרע נתון באדם, משיצא ממעי אמו, או עד שלא יצא ממעי אמו? אמר לו: עד שלא יצא ממעי אמו. אמר לו: לאו, שאילו היה נתון בו, עד שהוא במעי אמו, היה חוטט את בני מעיה ויוצא. והודה לו רבי שהשוה לדעת המקרא, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ר' יודן אמר: מנעריו כתיב, משעה, שהוא ננער לצאת ממעי אמו. ועוד שאל אנטונינוס את רבינו אמר לו: מאימתי נשמה ניתנה באדם, משיצא ממעי אמו, או עד שלא יצא ממעי אמו? אמר לו: משיצא ממעי אמו. אמר לו: לאו. משל אם תניח בשר שלושה ימים בלא מלח, מיד הוא מסריח והודה לו רבי, שהשוה דעתו לדעת המקרא, שנאמר (איוב י): חיים וחסד עשית עמדי ופקדתךף שמרה רוחי. מאימתי נתת בי את הנשמה? משהפקדתני: