ירמיהו ב:ב מדרש: במדבר רבה, אוצר מדרשים, מדרש תנחומא ותנחומא בובר

וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו' (הושע ב, א), וְהֵיכָן נֶאֱמַר לָהֶם, כְּשֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה קָרָא אוֹתָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַמּוֹ שֶׁל משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, ז): לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְךָ, מִיָּד חָגַר משֶׁה מָתְנָיו בִּתְפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, יא): וַיְחַל משֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וגו'. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁרָאָה אֶת אִשְׁתּוֹ מְנַשֶּׁקֶת לְסָרִיס, אָמַר לְשׁוֹשְׁבִינָהּ מְגָרְשָׁהּ אֲנִי, טוֹרְפָהּ אֲנִי, תֵּלֵךְ לְבֵית אָבִיהָ. אָמַר לוֹ לָמָּה, שֶׁמְצָאתִיהָ מְנַשֶּׁקֶת לְסָרִיס. אָמַר לוֹ עַכְשָׁו הִיא מַעֲמֶדֶת לְךָ בָּנִים נָאִים וְגִבּוֹרִים וְהֵם יוֹרְדִין עִמְךָ לַמִּלְחָמָה. אָמַר אֵין הֵימֶנּוּ תּוֹחֶלֶת, אֵין מוֹלִיד לִי, וְעַל דָּבָר שֶׁאֵין הֵימֶנּוּ הֲנָאָה אַתָּה כּוֹעֵס, כָּךְ (שמות לב, ז): לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וגו', אָמַר לוֹ משֶׁה זֶה הָעֵגֶל שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל, עַכְשָׁו הוּא מְסַיְּעֶךָ הוּא מוֹרִיד גְּשָׁמִים וְאַתָּה מַפְרִיחַ טְלָלִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְכִי יֵשׁ בּוֹ תּוֹחֶלֶת. אָמַר לוֹ משֶׁה וְאִם אֵין בּוֹ מַמָּשׁ לָמָּה אַתָּה כּוֹעֵס, (שמות לב, יא יג): לָמָּה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ וגו' לָמָּה יֹאמְרוּ וגו' זְכֹר לְאַבְרָהָם וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (שמות לב, יד): וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה וגו' שֶׁלּוֹ, הֱוֵי: וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו'. דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה בִּמְקוֹם וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן (הושע א, ב ג): לֵךְ קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וגו' וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת גֹּמֶר וגו' וְכָל הָעִנְיָן (הושע א, ט): קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וגו', וְאַחַר כָּךְ (הושע ב, א): וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם וגו', מָה אִם בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם כָּךְ הָיָה מְחַבְּבָן, בְּשָׁעָה שֶׁהוּא אוֹהֲבָן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁכָּעַס עַל אִשְׁתּוֹ אָמַר מְגַרְשָׁהּ אֲנִי וְאֵינִי חָס עַל בָּנֶיהָ, לֹא הִיא אִשְׁתִּי וְלֹא אֲנִי אִישָׁהּ, יָרַד לַשּׁוּק הָלַךְ לוֹ אֵצֶל הַזֶּהָבִי, אָמַר לוֹ עֲשֵׂה לְאִשְׁתִּי תַּכְשִׁיטִים שֶׁל זָהָב, הָלַךְ אוֹהֲבוֹ וּמָצָא לוֹ אֵצֶל הַזֶּהָבִי שֶׁעָשָׂה לְאִשְׁתּוֹ תַּכְשִׁיטִים, הָלַךְ וְאָמַר לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ לֹא שְׁמַעְתֶּן שֶׁהַמֶּלֶךְ עוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם אִשְׁתּוֹ וְהוּא אוֹמֵר לָהּ מְגַרְשָׁהּ אֲנִי, עַכְשָׁו רָאִיתִי אוֹתוֹ אֵצֶל הַזֶּהָבִי אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה תַּכְשִׁיטִין לְאִשְׁתִּי. כָּךְ כְּשֶׁכָּעַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יִשְׂרָאֵל אָמַר לְהוֹשֵׁעַ: קַח לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וגו', אֵינִי מְבַקְשָׁהּ (הושע ב, ב): זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ וגו', אֵינִי מְרַחֵם עָלֶיהָ (הושע ב, ו): קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה, לֹא הִיא שֶׁלִּי וְלֹא אֲנִי שֶׁלָּהּ, (הושע א, ט): כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא אֶהְיֶה לָכֶם. אָמַר לָהֶם הוֹשֵׁעַ אֻמּוֹת הָעוֹלָם מָה אַתֶּם סְבוּרִים בִּשְׁבִיל שֶׁאָמַר לָהֶם הַדְּבָרִים הַלָּלוּ כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי, שֶׁהוּא כּוֹעֵס עֲלֵיהֶם, רְאוּ הֵיאַךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר וגו', וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר (ישעיה א, ב): שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ וגו' (ישעיה א, ד): הוֹי גוֹי חֹטֵא, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ישעיה א, יח): לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה, (ישעיה א, טז): רַחֲצוּ הִזַּכּוּ וגו'. לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְבֶן מֶלֶךְ שֶׁאָמַר לוֹ אָבִיו לֵךְ לְבֵית הַסֵּפֶר, הָלַךְ לוֹ לַשּׁוּק וְהָיָה מַתְחִיל מְשַׂחֵק עִם הַנְּעָרִים, יָדַע אָבִיו שֶׁלֹא הָלַךְ לְבֵית הַסֵּפֶר, מְקַלְּלוֹ וּמַשְׁמִיעוֹ דְּבָרִים רָעִים, אַחַר כָּךְ אָמַר לוֹ רְחַץ יָדֶיךָ וּבוֹא סְעֹד עִמִּי. כָּךְ יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה א, ב): בָּנִים גִּדַּלְתִּי וגו', וּמִשֶּׁהוּא גוֹמֵר כָּל הָעִנְיָן מַהוּ אוֹמֵר (ישעיה א, יח): לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה וגו'. וְכֵן יִרְמְיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ (ירמיה א, יא): מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ וָאֹמַר מַקֵּל שָׁקֵד וגו' (ירמיה א, יג יד): סִיר נָפוּחַ, מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה וְכָל הָעִנְיָן, וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ירמיה ב, ב ג): הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלָיִם וגו' קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל וגו'. מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנָּטַל אִשָׁה הָיָה אוֹמֵר אֵין נָאָה הֵימֶנָּהּ, אֵין מְשֻׁבַּחַת הֵימֶנָּהּ, אֵין מְיֻשֶּׁבֶת הֵימֶנָּהּ, נִכְנַס שׁוֹשְׁבִינָהּ לַבַּיִת רָאָה אוֹתָהּ מְנֻוֶּלֶת, הַבַּיִת אֵינָהּ מְכַוֶּנֶת, הַמִּטּוֹת אֵינָם מֻצָּעוֹת, אָמַר לָהּ שׁוֹשְׁבִינָהּ הַלְּוַאי אַתְּ שׁוֹמַעַת שֶׁהָיָה בַּעֲלֵיךָ מְשַׁבְּחֵיךְ לְתוֹךְ הַשּׁוּק אֵין אוֹתוֹ הַשֶּׁבַח מַעֲשִׂים הַלָּלוּ, אָמַר הַשּׁוֹשְׁבִין אִם כְּשֶׁהִיא מְנֻוֶּלֶת כָּךְ הוּא מְשַׁבְּחָהּ, אִלּוּ הָיְתָה מְתֻקֶּנֶת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. כָּךְ דּוֹרוֹ שֶׁל יִרְמְיָה חוֹטְאִין וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם (ירמיה ב, ב): זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וגו', אָמַר לָהֶם יִרְמְיָה אַלְוַאי אַתֶּם שׁוֹמְעִין מָה הוּא אוֹמֵר עֲלֵיכֶם, הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלָיִם וגו' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ וגו' קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל וגו', אָמַר אִם בְּשָׁעָה שֶׁהֵם חוֹטְאִים כָּךְ הוּא מְחַבְּבָם, כְּשֶׁהֵם עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַף כָּאן: כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וגו', וּמַה כְּתִיב אַחֲרָיו: וְהָיָה בִּמְקוֹם וגו'.

ה׳) דבר אחר, אשרי תמימי דרך – הקב״ה קורא לישראל חסידים צדיקים וישרים ותמימים. חסידים – שנאמר אִסְפוּ לִי חֲסִידָי (תהלים נ' ה'), צדיקים וישרים – לפי שאמרו שירה על הים, שנאמר רננו צדיקים בה׳ לישרים נאוה תהלה (שם ל״ג), תמימים – אשרי תמימי דרך. ושמא הפסידו ולא זכו לבניהם אחריהם? ת״ל מִתְהַלֵּךְ בְּתֻמּוֹ צַדִּיק אַשְׁרֵי בָנָיו אַחֲרָיו (משלי כ' ז'), ואימתי? אתה מוצא כשנתחייבו ישראל בדורו של ירמיה, אמר הקב״ה לירמיה, לך אמור להם בזכות דור המדבר נהגתי עמכם במדת רחמים, שנאמר הלוך וקראת באזני ירושלם וגו׳ (ירמיהו ב׳:ב׳) אל תאמר [אלו בלבד] אלא כל אדם שילך בתמימות לפני הקב״ה מזכה לו ולבניו, שנאמר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו, אמר דוד – הואיל וכך הוא התמימות יפה לפני הקב״ה, הריני מזמר עליה אשרי תמימי דרך.

‎וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס. מֵרַעְמְסֵס לְסֻכּוֹת אַרְבָּעִים פַּרְסָה, וְהָיָה קוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה נִשְׁמָע מִסֻּכּוֹת. וְאַל תִּתְמַהּ, שֶׁהֲרֵי אָבָק שֶׁזָּרַק, הָלַךְ מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה לְאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וּמִצְרַיִם מַהֲלַךְ אַרְבָּעִים יוֹם, וְכָל שֶׁכֵּן קוֹלוֹ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: סֻכּוֹת, אֵלּוּ עֲנָנִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה (ישעיה ד, ה). וְכֵן לֶעָתִיד לָבֹא, וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם וְגוֹ' (ישעיה ד, ו). לְבַד מִטַּף, קְטַנִּים וְנָשִׁים. וַיֹּאפוּ, לָשׁוּ וְלֹא הִסְפִּיקוּ לֶאֱפוֹת עוּגוֹת. וְאֵין עוּגָה אֶלָּא לְשׁוֹן חֲרָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: אַךְ עֲשִׂי לִי מִשָּׁם עֻגָה קְטַנָּה (מלכים א יז, יג). נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה לָהֶן, שֶׁאָכְלוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשִׁים יוֹם שִׁשִּׁים פְּעָמִים, עַד שֶׁיָּרַד לָהֶן אֶת הַמָּן. וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם, לְהוֹדִיעַ שִׁבְחָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא אָמְרוּ הֵיאַךְ נֵצֵא לַמִּדְבָּרוֹת וְלַיָּם וְאֵין לָנוּ צֵדָה, מְלַמֵּד, שֶׁהֶאֱמִינוּ. וַעֲלֵיהֶם מְפֹרָשׁ בַּקַּבָּלָה, הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַיִם וְגוֹ' (ירמיה ב, ב) וּמַה שְׂכָרָן? קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' (ירמיה ב, ג).