ירמיהו ב:כג מדרש: מדרש תנאים, מדרש תהילים, מדרש שכל טוב ואגדת בראשית

אֵ֣יךְ תֹּאמְרִ֞י לֹ֣א נִטְמֵ֗אתִי אַחֲרֵ֤י הַבְּעָלִים֙ לֹ֣א הָלַ֔כְתִּי רְאִ֤י דַרְכֵּךְ֙ בַּגַּ֔יְא דְּעִ֖י מֶ֣ה עָשִׂ֑ית בִּכְרָ֥ה קַלָּ֖ה מְשָׂרֶ֥כֶת דְּרָכֶֽיהָ׃

מדרש תנאים

למחר כשיעמדו ישראל בדין כנסת ישראל אומ' לפני הקב״ה רבון העולמים הרי עידי קיימין שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים ואת הארץ אמ' לה המקום הריני מעבירן שנ' (ישע' סה יז) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה אמ' לו והרי שמי קיים לעולם אמ' לה (שם סב ב) וקורא לך שם חדש אמ' לו והרי שמי כשמות הבעלים אמ' לה (הוש' ב' יט) והסירתי את שמות הבעלים אמ' לו והרי בני בית מזכירין אותו אמ' לו ולא יזכרו עוד בשמם (שם) אמ' לו והרי אתה זוכרני אמ' לה לא תזכרנה הראשונות (ישעי' סה יז) אמ' לו והרי בלבך עלי אמ' לה ולא תעלנה על לב (שם) אמ' לו והרי מעשי כתובין לפניך שנ' (יר' יז א) חטאת יהודה כתובה אמ' לה מה דרכו של מכתב להיות כותב בזה ומוחק בזה כך אני הוא שכתבתי אני מוחקו שנ' (שם נ כ) בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבקש את עון ישראל ואיננו אמ' לו והרי מקומו של מכתב ניכר אמ' לה הרי אני מעבירו שנ' (ישעיה מד כב) מחיתי כעב פשעיך אמ' לו אני רואה את ההרים ואת הגבעות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (יר' ב כג) ראי דרכך בגיא אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יש' מ ד) כל גיא ינשא אמ' לו אני רואה את המקומות שקלקלתי בהם ובושה שנ' (במד' כה א) וישב ישראל בשטים אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (יואל ד יח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אמ' לו אני רואה את מה שקלקלתי כנגד חמה ולבנה ובשה שנ' (ע' מ״ב כג ה) ואת המשתחוים לבעל לשמש וליריח אמ' לה הרי אני מעבירן שנ' (ישע' כד כג) וחפרה הלבנה ובושה החמה אמ' לו כשם שנשבעת לשמים ולארץ שאין את מעבירן והרי את מעבירן כך נשבעת לי שאין את מעבירני שמא מעבירני אתה אמ' לה איני מעבירן אלא משנה את אורן ועושה אותן ארבעים ותשעה שנ' (שם ל כו) והיה אור הלבנה כאור החמה כדי שיהיו רואין את המאורות ואומ' אינן הם המאורות שקלקלנו כנגדם:
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש תהילים

למנצח. זה שאמר הכתוב (במדבר כא יט) וממתנה נחליאל. ר' יהודה אומר מן המדבר זכו שניתן להם תורה על ידי משה רבינו שנאמר (שמות לא יח) ויתן אל משה. וממתנה נחליאל נחלו עבודה זרה ואמרו לעגל (שם לב ד) אלה אלקיך ישראל. מנחליאל במות משנחלו עבודה זרה בא עליהם מלאך המות שנאמר (במדבר יד לה) במדבר הזה יתמו. ומבמות הגיא שגרמו לאותו צדיק שנקבר בגיא. והוא שירמיה אמר להם (ירמיה ב כג) ראי דרכך בגיא. ורבנן אמרי ממתנה נחליאל נחלו להקב"ה לאלוה והוא נחל אותם לאומה. וממדבר מתנה שזכו לקבל את התורה מן המדבר. אמר דוד הואיל וכן הוא אני אזמר על שתיהן למנצח אל הנחילות. דבר אחר וממתנה נחליאל לא תאמר כך אלא ממתנה נחלתי לאל. בשביל הבאר שנתן להם הקב"ה היו אומרים שירה והיה להם המים [כנחל] שכל אשה שהיתה רוצה ללכת מבית אביה לבית בעלה היתה הולכת בספינה. וכן אמר דוד (תהלים קה מא) הלכו בציות נהר. אמרה כנסת ישראל מתוך שהבאר נתן לי מתנה נחלתי אותו. וכן הוא אומר (איכה ג כד) חלקי ה' אמרה נפשי. אמר להן הקב"ה אני חלקכם ואתם חלקי שנאמר (דברים לב ט) כי חלק ה' עמו. אמר דוד הואיל וכן הוא אני מזמר על נחלתי. אל הנחלה אינו אומר אלא אל הנחילות על הנחלה שנחלתם אותי ועל הנחלה שנחלתי אתכם. ומנין אתה למד שמן המתנה נחלוהו שעד שלא ישתו מן הבאר מה היו אומרים (שמות יז ז) היש ה' בקרבנו. מששתו אמרו (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. בשתי נחילות נחלנו אותך ונחלנו את התורה. וכן אמר דוד (תהלים קיט קיא) נחלתי עדותיך לעולם. וארץ צבי נחלתי שנאמר (ירמיה ג יט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים. מהו צבאות שהכל צובין בה. משל למלך שהיה יושב על שלחנו והיה לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן והיה עושה לו מתנות והיה בה שדה אחת והיו הכל צובין בה. אמר להן זה הוא שלי. וכן הוא אומר (דברים לב ח) בהנחל עליון גוים. ולמי נתן חלקו לבנו הקטן. כך יעקב חבל נחלתו. וכתיב (עמוס ז ב) מי יקום יעקב כי קטון הוא. ואף בית המקדש נחלה וכן הוא אומר (במדבר כד ה) מה טובו אהליך יעקב. ומה טובתן כנחלים נטיו. מה הנחל הזה אדם יורד בו טמא ועולה טהור אף בית המקדש נכנס בו בעוונות ויוצא בלא עוונות. וכן משה אומר (דברים יב ט) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. מנוחה זו הארץ. נחלה זו בית המקדש. אמר לו דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים הם שנאמר (תהלים טז ו) חבלים נפלו לי בנעימים. וכן הוא אומר (מיכה ז ח) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. אלולי שישבתי בחשך לא היה אור לי. אמר להם הקב"ה הצדקתם עליכם את הדין אני קורא לכם (ישעיה סא ג) אילי הצדק מטע ה' להתפאר:
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש שכל טוב

[פרק ה'] במה בהמה יוצאה. ובמה אינה יוצאה, יוצא הגמל באפסר, ונאקה בחוטם, פי' נאקה היינו בכרא, בכרה קלה (ירמי' ב כג) מתרגמינן ינקא קלילא. ולובדקים (בפרומיא) [בפרומביא], והסוס בשיר, וכל בעלי השיר יוצאין בשיר, ונמשכים בשיר. כללא דמילתא כל נטירותא יתירתא משאוי הוא ואסור, ואע"ג דאמר שמואל הלכה כחנניה דסבר נטירותא יתירתא לאו משאוי היא, לית הלכתא כוותיה, דהא רב פליג עליה, והלכתא כרב באיסורין:
שאל רבBookmarkShareCopy