ירמיהו ד:יט מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), שיר השירים רבה, אוצר מדרשים וקוהלת רבה

אמר רב המנונא מאי דכתיב (קהלת ח א) מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. מי כהקב״ה שיודע לעשות פשרה בין שני צדיקים בין חזקיהו לישעיהו. חזקיהו אמר ליתי ישעיהו גבאי דהכי אשכחן באליהו דאזיל לגבי אחאב שנאמר (מ״א יח ב) וילך אליהו להראות אל אחאב. ישעיהו אמר ליתי חזקיהו גבאי דהכי אשכחן ביהורם בן אחאב דאזיל לגבי אלישע. מה עשה הקב״ה הביא יסורין על חזקיהו ואמר לו לישעיהו לך ובקר את החולה. שנאמר (ישעיה לח א) בימים ההם חלה חזקיהו למות ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא ויאמר כה אמר ה׳ צבאות צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה וגו׳ מאי כי מת אתה ולא תחיה מת אתה בעולם הזה ולא תחיה לעולם הבא. אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה משום דלא עסקת בפריה ורביה. א״ל משום דחזאי לי ברוח הקודש דנפקי מנאי בנין דלא מעלה אמר ליה בהדי כבשי דרחמנא למה לך מאי דמפקדת אבעי לך למעבד ומה דניחא קמיה קודשא בריך הוא לעביד. אמר ליה השתא הב לי ברתך אפשר דגרמא זכותא דידי ודידך ונפקי מנאי בני דמעלי. אמר ליה כבר נגזרה עליך גזרה אמר ליה בן אמץ כלה נבואתך וצא כך מקובלני מבית אבי אבא אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים. איתמר נמי רבי יוחנן ורבי אלעזר דאמרי תרוייהו אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים שנאמר (איוב יג טו) הן יקטלני לו איחל. (ע״ב) מיד (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה׳. מאי קיר. א״ר שמעון בן לקיש מקירות לבו שנאמר (ירמיה ד יט) מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו׳. רבי לוי אמר על עסקי הקיר. אמר לפניו רבונו של עולם ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה אבי אבא שחפה את ההיכל כלו בכסף וזהב על אחת כמה וכמה. (ישעיה לח ג) זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי. מאי והטוב בעיניך עשיתי. אמר רבי יהודה אמר רב שסמך גאולה לתפלה. ר׳ לוי אמר שגנז ספר רפואות:

פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֲפִלּוּ תַּמָּה שֶׁבַּתַּמּוֹת יוֹדַעַת לִפְשֹׁט וְלִלְבּשׁ, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמְרֵי יוֹם שֶׁנִּזְדַּוֵּג לָהֶם נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע לְיִשְׂרָאֵל פָּשַׁט מֵהֶם שְׁנֵי לְבוּשִׁים גְּדוֹלִים, לְבוּשׁ כְּהֻנָּה וּלְבוּשׁ מַלְכוּת. רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, מִטִּנּוּף עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יוֹדַעַת הָיִיתִי שֶׁאָבָק שֶׁל אוֹתוֹ מָקוֹם מַשִּׁיאֵנִי לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אַף עַל פִּי כֵן דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, וְכִי מַה טִּיבוֹ שֶׁל חוֹר זֶה לִהְיוֹת מְגַדֵּל שְׁרָצִים, אֶלָּא כָּךְ אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּל נִסִּים שֶׁעָשִׂיתָ לִי עַל יְדֵי כּוֹרֶשׁ, לֹא הָיָה מוּטָב לַעֲשׂוֹתָן לִי עַל יְדֵי דָנִיֵּאל, וְעַל יְדֵי אָדָם צַדִּיק, אַף עַל פִּי כֵן, מֵעַי הָמוּ עָלָיו. אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר טַב אֲנָא, אַתּוּן אָמְרִין וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו, גַּם אֲנִי אָמַרְתִּי (ירמיה ד, יט): מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה. דָּבָר אַחֵר פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ, אֲפִלּוּ תַּמָּה שֶׁבַּתַּמּוֹת יוֹדַעַת לִפְשֹׁט וְלִלְבּשׁ, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה, אֶלָּא מַהוּ זֶה, לְפִי שֶׁשֵּׁנַת הָעֲצֶרֶת עֲרֵבָה, וְהַלַּיְלָה קְצָרָה, אָמַר רַבִּי יוּדָן אַף פּוּרְטַעְנָא לֹא עָקְצָה בָהֶם. רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, מִטִּנּוּף שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יוֹדַעַת הָיִיתִי שֶׁאָבָק שֶׁל אוֹתוֹ הַמָּקוֹם מַשִּׁיאֵנִי לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אַף עַל פִּי כֵן דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחוֹר. אָמַר רַבִּי אַמֵּי כְּעָנִי שֶׁמְּבַקֵּשׁ צְדָקָה, אַף עַל פִּי כֵן וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו וְהוּא אָמַר לִי (ירמיה לא, יט): הָמוּ מֵעַי לוֹ רַחֵם אֲרַחֲמֶנּוּ נְאֻם ה'.

א׳) שבע חופות עתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחת ואחת לפי מעשיו, שנאמר וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד׳ ה׳) אלו שבע חופות שעתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא (עי׳ ב״ב ע״ה.). למה אמר הנביא (כנראה חסר פה, כי כוונתו לחשוב שבעה מיני קינות כפולות, ושבעה מיני נחמתא) הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם ה׳ וגו׳ (זכריה ב׳ י׳) מלמד שבשעה שהגיע זמנה של ירושלם להחרב היה ירמיה מקונן עליה בלשון כפול, בכה תבכה בלילה (איכה א׳), מעי מעי (ירמיה ד׳), עיני עיני (איכה א׳), שבר על שבר (ירמיה ד'), אסף אסיפם (שם ח׳). ובאותו לשון עתיד הקב״ה לנחמה שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ״א), אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (שם מ״ג) עורי עורי (שם נ״א) התעוררי התעוררי (שם). ומה שכתוב הוי הוי ונוסו מארץ צפון, שמא תאמר לצפון לבד גלו, והרי כתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳ (זכריה ב׳), אלא כשנפתחה פורענות על ירושלם לא נפתחה אלא מן הצפון, כמו שנאמר כי מצפון עשן בא (ישעיה י״ד ל״א), ואומר מצפון תפתח הרעה (ירמיה א׳ י״ד), לפיכך כשהמבשר (אליהו) יבא לירושלם לא יבוא אלא מן הצפון שנאמר אמור לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני וגו׳ (ישעיה מ״ג), לכך נאמר ונוסו מארץ צפון נאום ה׳ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳. אמר ר׳ יהושע בן קרחה היה למקרא זה לומר כי לארבע רוחות השמים (תענית ג׳: ע״ז י׳:), אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל שנאמר כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל״ג), כל מקום שאמר הכתוב כה אמר ה׳ היא נבואה לשעתה, וכל מקום שאמר הכתוב כי כה אמר ה׳ היא נבואה לעתיד.