גַּם־חֲסִידָ֣ה בַשָּׁמַ֗יִם יָֽדְעָה֙ מֽוֹעֲדֶ֔יהָ וְתֹ֤ר וסוס [וְסִיס֙] וְעָג֔וּר שָׁמְר֖וּ אֶת־עֵ֣ת בֹּאָ֑נָה וְעַמִּ֕י לֹ֣א יָֽדְע֔וּ אֵ֖ת מִשְׁפַּ֥ט יְהוָֽה׃
מדרש תנאים
האזינו השמים ואדברה ר' מאיר אומר כשהיו ישראל זכיים היו מעידין בעצמן שנ' (יהושע כד כב) ויאמר יהושע אל כל העם עדים אתם בכם היום קלקלו בעצמן כמה שנ' (הושע יב א) סבבוני בכחש אפרים העיד בהן שבט יהודה ובנימין שנ' (ישעי' ה ג) ועתה יושב ירושלם ואיש יהודה שפטו ביני ובין כרמי קלקלו בשבט יהודה ובנימין שנ' (מלא' ב יא) בגדה יהודה כי בגוד בגדו בי העיד בהן את הנביאים שנ' (ע' מ״ב יז יג) ויעד ה' בישראל וביהודה ביד כל נביא וכל חזה קלקלו בנביאים כמו שנ' (דהי״ב לו טז) ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים העיד בהן את השמים שנ' (ד כו) העידתי בכם היום את השמים קלקלו בשמים כמו שנ' (יר' ז יז) האינך ראה מה הם עושים בערי יהודה הבנים מלקטים עצים לעשות כונים למלכת השמים העיד בהן את הארץ שנ' (שם ו יט) שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה פרי מעשיהם קלקלו בארץ כמו שנ' (הוש' יב יב) גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי העיד בהם את ההרים שנ' (מיכה ו ב) שמעו הרים את ריב ה' קלקלו בהרים ובגבעות כמו שנ' (הוש' ד יג) על ראשי ההרים יזבחו העיד בהן את הדרכים שנ' (יר' ו טז) כה אמר ה' עמדו על הדרכים ור' קלקלו בדרכים כמו שנ' (עמו' ח יד) חי אלהיך דן וחי דרך באר שבע העיד בהן את הגוים שנ' (יר' ו יח) לכן שמעו הגוים קלקלו בגוים כמו שנ' (תה' קו לה) ויתערבו בגוים העיד בהן את הבהמה שנ' (ישע' א ג) ידע שור קנהו קלקלו בבהמה כמה שנ' (תה' קו כ) וימירו את כבודם בתבנית שור העיד בהן את הדגים שנ' (חב' א יד) ותעשה אדם כדגי הים העיד בהם את העופות שנ' (יר' ח ז) גם חסידה בשמים ידעה עת מועדיה קלקלו בבהמה ובחיה ובעופות כמו שנ' (יחז' ח י) ואבא ואראה והנה כל תבנית רמש ובהמה שקץ וכל גלולי בית ישראל מחקה על הקיר סביב סביב העיד בהן את הנמלה שנ' (משלי ו ו) לך אל נמלה עצל:
מדרש לקח טוב
פס'. ואת בת היענה. בת זו ביצת היענה. יצאת זו ללמד על כל הביצים של עופות הטמאים, יענה. הם היענים אשר במדבר שאינה חוזרת על בניה לעולם. וכן אמר ירמיהו (איכה ד) בת עמי לאכזר כיענים במדבר. ואומר (מיכה א) ואבל כבנות יענה. אבל התנים אע"פ שהן מניחין ילדיהם עוד חוזרים ומניקים. שנאמר (איכה ד) גם תנים חלצו שד הניקו גוריהן. ואומר (מיכה א) מספד כתנים. שמצערין בניהם. ואת הנץ למינהו. למינהו ד' פעמים כנגד סימני טהרה לא אצבע יתירה ולא זפק וקרקבנו נקלף ואינו דורס ואוכל כיוצא בהם מותר. את הכוס ואת השלך. זה השחר השולה את הדגים מן הים. ואת החסידה. הוא העוף הלבן הבא קרוב לחג המצות וכה"א (ירמיה ח) גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. ותור וסיס ועגור (ידעו) [שמרו] את עת בואנה. ואומר (תהלים קד) חסידה ברושים ביתה. ואע"פ שיש לה סימני טהרה שקרקבנה נקלף לפיכך נזכרו אלו העופות. מלמד שיש מהם שיש להן סימני טהרה והן אסורין כגון הגמל והשפן והארנבת והחזיר. ועוף טהור נאכל במסורת דור אחר דור כגון האווז ואווז בר ותרנגולת:
שמות רבה
דבר אחר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, הדא הוא דכתיב (שם לג, טז): הוא מרומים ישכון. הדא הוא דכתיב (ש"א ב, ח): מקים מעפר דל, אלו ישראל, שהיו משוקעים בטיט ובלבנים במצרים, והוציאן הקדוש ברוך הוא בקומה זקופה, שנאמר (ויקרא כו, יג): ואולך אתכם קוממיות. הוי, מקים מעפר דל. סיקוסים נתן הקדוש ברוך הוא ליעקב, ואמר לו (בראשית כח, יד): והיה זרעך כעפר הארץ, כשיגיעו בניך עד עפר הארץ, אותה שעה (שם שם, שם): ופרצת ימה וקדמה. הוי, מקים מעפר דל, וריממן הקדוש ברוך הוא על הכל, שנאמר (דברים כח, א): ונתנך ה' אלהיך וגו'. ראה מה כתיב (שם א, לא): ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך. אמר להם: הרי רוממתי אתכם על כל העולם, אם תהיו עושים רצוני, אני משרה אתכם במה שבראתי, עד שלא נברא העולם, זה בית המקדש, שנאמר (ירמיה יז, יב): כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, שם אני מרומם אתכם, שנאמר (ש"א שם, שם): וכסא כבוד ינחילם. אותה שעה אני מספיק לכם מעדני גן עדן, שנאמר (תהלים לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. לכך אמר: הוא מרומים ישכון. דבר אחר: הוא מרומים ישכון, הדא הוא דכתיב (דברים ח, ז): כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה, לראות שלחן, שהוא ערוך בגן עדן, שנאמר (תהלים קטז, ט): אתהלך לפני ה' בארצות החיים, כביכול מיסב למעלה מן האבות, ואבות וכל הצדיקים בתוכו, שנאמר (דברים לג, ג): והם תֻּכּוּ לרגליך, והוא מחלק להם מנות. ואם תמה אתה בדבר זה, הלא בעולם הזה בשבילם היה מיסב בין שני הכרובים, שנאמר (שיר א, יג): בין שדי ילין, קל וחומר בגן עדן, והוא מביא להם פירות מגן עדן, ומאכילן מעץ חיים. ומי מברך תחלה? הכל חולקין כבוד להקדוש ברוך הוא, שהוא יצוה לברך, והקדוש ברוך הוא אומר למיכאל: ברך! והוא אומר לגבריאל, וגבריאל לאבות העולם, והן חולקין כבוד למשה ולאהרן, והם לזקנים, והם חולקין כבוד לדוד, ואומרים המלך שבארץ יברך את המלך שבשמים, ונותנין לדוד הכוס, ואומר (תהלים שם, יג): כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. עליהם שבח דוד ואמר (שם לא, כ): מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. הוי, כי ה' אלהיך הוא מביאך, על זה נאמר: הוא מרומים ישכון. דבר אחר: הוא מרומים ישכון, הדא הוא דכתיב (איוב לט, יג-יח): כנף רננים נעלסה כי תעזוב לארץ ביציה הקשיח בניה ללא לה וגו' כעת במרום תמריא וגו'. משל לחסידה, שהיתה יולדת בעפר הארץ, והיו העוברים והשבים דשין אותה ומאבדין אותה. מי גרם לה? על שהיתה יולדת בארץ, אלא משעלתה למרום ותלד לשם, אין בריה מזיקתה, אבל היא משחקת מן הכל. כך ישראל, כנף רננים נעלסה כנף, (יחזקאל טז, ח): ואפרוש כנפי עליך. רננים, (תהלים לג, א): רננו צדיקים בה'. נעלסה, (משלי ז, יח): נתעלסה באהבים. אם אברה, (תהלים נה, ז): ואומר מי יתן לי אבר כיונה. חסידה, (ירמיה ח, ז): גם חסידה בשמים ידעה מועדיה. כי תעזוב לארץ ביציה, (שם יב, ז): עזבתי את ביתי. ועל עפר תחמם, (תהלים מד, כו): כי שחה לעפר נפשנו. ותשכח כי רגל תזוריה, (ישעיה נא, יג): ותשכח ה' עושך. וחית השדה תדושיה, אלו עובדי כוכבים שנאמר (מ"ב יג, ז): וישימם כעפר לדוש. הקשיח בניה ללא לה, (ירמיה ד, כב): בנים סכלים המה. לריק יגיעה, (תהלים ו, ז): יגעתי באנחתי. בלי פחד, (ירמיה לו): ולא פחדו. כי הִשָּׂה אלוה חכמה, (שם ד, כב): כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים המה חכמים המה להרע. ולא חלק לה בבינה, לא נבונים המה. כל אלו למה? מפני שהניחו להקדוש ברוך הוא, אבל כשיעשו תשובה ויתלו עיניהם למרום, כמה דאת אמר (תהלים קכג, א): אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, כעת במרום תמריא (איוב ה, יא): לשום שפלים למרום. אותה שעה, תשחק לסוס ולרוכבו, שנאמר (תהלים כ, ח): אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלהינו נזכיר. הוי, הוא מרומים ישכון. דבר אחר: הוא מרומים ישכון, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (ישעיה נז, טו): מרום וקדוש אשכון. מצדות סלעים משגבו, זה דוד, שנאמר (תהלים יח, ג): ה' סלעי ומצודתי. לחמו נתן, זה אברהם, שנאמר (בראשית יח, ה): ואקחה פת לחם. מימיו נאמנים, זו התורה, שנאמר (ישעיה נה, א): הוי כל צמא לכו למים. דבר אחר: לחמו נתן, זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (תהלים קלו, כה): נותן לחם לכל בשר. מימיו נאמנים, שנאמר (שם קד, ג): המקרה במים עליותיו. דבר אחר: לחמו נתן, זה המן, שנאמר: הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. מימיו נאמנים, זה הבאר, שנאמר (במדבר כא, יז): עלי באר ענו לה. דבר אחר: לחמו נתן מימיו, זה הקדוש ברוך הוא, שמפקד לבני תורה. אל תהא אומר: על מה שלא שמעתי, שמעתי, ולא תהא אוסר לאחרים ומתיר לעצמו, אלא יהיו יוצאין מפיך נאמנין, כשם שיצאו מפי משה, ואני מראה לך יופי פנים אל פנים, שנאמר (ישעיה לג, יז: מלך ביפיו תחזינה עיניך. אמרו ישראל: היאך אנו רואין פניך והלא מסרתנו ביד אדום, שנאמר (דניאל ז, ז): דחילא ואימתני?! אמר להם: אל תיראו מהם, שעתידים אתם שתאמרו לי היכן הם, הדא הוא דכתיב (ישעיה שם, יט): את עם נועז לא תראה. ואתם רואים שמחתה של ציון, שנאמר (שם שם, כ): חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלים נוה שאנן: