ירמיהו טו:י מדרש: איכה רבה

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא פָּתַח (משלי ט, ז): יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל הַמַּעֲמִיד תַּלְמִיד רָשָׁע סוֹפוֹ לְהִתְבַּזּוֹת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל הַמַּעֲמִיד תַּלְמִיד רָשָׁע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ מַעֲמִיד לִסְטִים, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מַעֲמִיד עֶבֶד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, כְּתִיב (משלי כ, ג): כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּבוֹד הָיָה לִי אִלּוּ לֹא נִזְדַּוַּגְתִּי לְאֻמָּה זוֹ. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִשְׁמֹעַ מָה הֵם אוֹמְרִים, וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ נִפְרַע הוּא מִפַּרְעֹה וּמִסִּיסְרָא וּמִסַּנְחֵרִיב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְחוֹזְרִין וְאוֹמְרִין וּלְעוֹלָם נַעַר הוּא, כִּבְיָכוֹל הִזְקִינוּ הַדְּבָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לו, כ): וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָיָא לוֹמַר אֶלָּא וַיָּבוֹאוּ, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַיָּבוֹא, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל הוּא עַצְמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים: אִם עַם ה' אֵלֶּה לָמָּה מֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. דָּבָר אַחֵר, יֹסֵר זֶה יִרְמְיָה, לֵץ זֶה דּוֹרוֹ, שֶׁהָיוּ לֵיצָנִים, לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, שֶׁהָיוּ מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, דִּכְתִיב (ירמיה טו, י): לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִי כֻּלֹּה מְקַלְלַונִי. וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ, שֶׁהָיָה מוֹכִיחַ לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם אֵיכָה.