לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְהוָ֗ה אִם־תָּשׁ֤וּב וַאֲשִֽׁיבְךָ֙ לְפָנַ֣י תַּֽעֲמֹ֔ד וְאִם־תּוֹצִ֥יא יָקָ֛ר מִזּוֹלֵ֖ל כְּפִ֣י תִֽהְיֶ֑ה יָשֻׁ֤בוּ הֵ֙מָּה֙ אֵלֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה לֹֽא־תָשׁ֥וּב אֲלֵיהֶֽם׃
עין יעקב
לד אִיקְלַע רַבִּי לְאַתְרֵיהּ דְּרַבִּי טַרְפוֹן, אָמַר לְהוּ: יֵשׁ [לוֹ] בֵּן לְאוֹתוֹ צַדִּיק שֶׁהָיָה מְקַפֵּחַ אֶת בָּנָיו? אָמְרוּ לוֹ: בֵּן אֵין לוֹ, בֶּן בַּת יֵשׁ לוֹ, וְכָל זוֹנָה שֶׁנִּשְׂכֶּרֶת בִּשְׁתַּיִם שׂוֹכְרַתּוֹ (בארבע) [בִּשְׁמוֹנָה]. אַתְיוּהָ לְקַמֵּיהּ, אָמַר לֵיהּ: אִי הָדַרְתְּ בָּךְ, יָהִיבְנָא לָךְ בְּרַתָּאִי. הָדַר בֵּיהּ, אִיכָּא דְּאַמְרֵי: נַסְבָּהּ וְגֵרְשָׁהּ, אִיכָּא דְּאַמְרֵי: לָא נַסְבָּהּ כְּלָל, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: בִּשְׁבִיל זוֹ חָזַר זֶה. וְלָמָּה לֵיהּ כּוּלֵי הַאי? דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, וְאַמְרֵי לָהּ, אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאַמְרֵי לָהּ אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו ט״ו:י״ט) "אִם תָּשׁוּב וַאֲשִׁיבְךָ, לְפָנַי תַּעֲמֹד". וְכָל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן עַם הָאָרֶץ תּוֹרָה, אֲפִלּוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה, מְבַטְּלָהּ בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְאִם תּוֹצִיא יָקָר מִזּוֹלֵל, כְּפִי תִהְיֶה".
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
אקלע רבי לאתריה דרבי טרפון אמר להו יש בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו אמרו לו בן אין לו בן בת יש לו וכל זונה שנשכרת בב׳ שוכרתו בארבע אתיוה לקמיה א״ל אי הדרת בך יהיבנא לך ברתאי הדר ביה א״ד נסבה וגרשה א״ד לא נסבה כלל כדי שלא יאמרו בשביל זו חזר זה ולמה ליה כולי האי דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן ואמרי לה א״ר שמואל בר נחמני א״ר יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר (ירמיה טו יט) אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד כל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב״ה גוזר גזירה מבטלה בשבילו שנאמר (ירמיה טו יט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה:
מדרש תהילים
דבר אחר יקר בעיני ה' המותה לחסידיו. משל למלך שיצא הוא וחיילותיו במדבר וכלה אריסטוון שבידו אמר ולואי מי שיתן לי גלוסקין אחד. בא אחד ונתן לו גלוסקין אחד וקדמהו במאכל ובמשתה. כשהגיע ליישוב שכח אותו. לימים בא אותו בעל אריסטון ועמד לפני המלך. אמר לו המלך מה טיבך. אמר לו אני הוא שנתתי לך גלוסקין במדבר. אמר לו הרי אתה עשוי שלטון. אמר לו ולכך נתתי לך ועבדתיך. אמר לו הרי אתה עשוי אפרכוס. חזר ואמר לו ולכך נתתי לך ועבדתיך. הרי אתה עשוי כיוצא בי שמא יותר ממני אתה מבקש. כך אומר להם הקב"ה לצדיקים הרי אתם כיוצא בי שמא יותר ממני אתם מבקשים שנאמר (ירמיה טו יט) אם תשוב ואשובך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. מה אני בורא עולמות ומחיה מתים אף אתם כן: