ירמיהו ט:יח מדרש: מדרש אגדה ואיכה רבה

ונקתה לארץ תשב (שם שם). נקייה היתה מדבר תורה ומדברי נבואה, נקייה מצדקות וממצות וממעשים טובים, ליכך לארץ תשב, כמו שכתוב ישבו לארץ ידמו וגו' (איכה ב י). אמר ר' יהושע וזכעור את בוראך בימי בחוריתך (קהלת יב א), הא כל הנבואות הקשות והרעות לא באו עליהם אלא לחרבן בית המקדש, וכיון שלא שמעו לו והקישו את ערפם, והעיזו את פניהם, נהפכה להם מדת הרחמים למדת הדין, כמה דאת אמר והמה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעי' סג י), וכתיב כי קול [נהי] נשמע מציון וגו' [כי עזבנו ארץ] (ירמי' ט יח), ארץ זו תורה, דכתיב ארוכה מארץ מדה וגו' (איוב יא ט):

רַבִּי יִצְחָק פָּתַח (ירמיה ט, יח): כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ. וְכִי יֵשׁ עֵצִים בּוֹכִים וְיֵשׁ אֲבָנִים בּוֹכוֹת, שֶׁאַתָּה אוֹמֵר כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן, אֶלָּא מִמִּי שֶׁהוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּצִיּוֹן. אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ, אֵיךְ הֲוַת לָן מְבַזּוֹנִים. (ירמיה ט, יח): בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי עָזַבְנוּ אָרֶץ, זוֹ אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (דברים יא, יב): אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ. (ירמיה ט, יח): וְכִי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ, אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. דָּבָר אַחֵר, בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי עָזַבְנוּ אָרֶץ, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב יא, ט): אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ. וְכִי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ, אֵלּוּ בָּתֵּי כְנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת. דָּבָר אַחֵר, בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי עָזַבְנוּ אָרֶץ, זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל מג, יד): וּמֵחֵיק הָאָרֶץ עַד הָעֲזָרָה הַתַּחְתּוֹנָה. וְכִי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ, חֻרְבַּן בַּיִת רִאשׁוֹן וְחֻרְבַּן בַּיִת שֵׁנִי, כֵּיוָן שֶׁחָטְאוּ גָּלוּ, וְכֵיוָן שֶׁגָּלוּ הִתְחִיל יִרְמְיָה מְקוֹנֵן עֲלֵיהֶם אֵיכָה.