כִּ֣י אִם־בְּזֹ֞את יִתְהַלֵּ֣ל הַמִּתְהַלֵּ֗ל הַשְׂכֵּל֮ וְיָדֹ֣עַ אוֹתִי֒ כִּ֚י אֲנִ֣י יְהוָ֔ה עֹ֥שֶׂה חֶ֛סֶד מִשְׁפָּ֥ט וּצְדָקָ֖ה בָּאָ֑רֶץ כִּֽי־בְאֵ֥לֶּה חָפַ֖צְתִּי נְאֻם־יְהוָֽה׃ (ס)
במדבר רבה
אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו' (במדבר ו, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שיר השירים ה, טו): שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן בָּחוּר כָּאֲרָזִים, שׁוֹקָיו, זֶה הָעוֹלָם שֶׁנִּשְׁתּוֹקֵק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְרֹאתוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (שיר השירים ז, יא): וְעָלַי תְּשׁוּקָתוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, א): וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וגו', אֵין וַיְכֻלּוּ, אֶלָּא לְשׁוֹן תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פד, ג): נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי וגו'. עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, שֶׁהֶעֱמִיד כָּל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית לְשִׁשָּׁה יָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ, יא): כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' וגו', הֲרֵי שָׁלשׁ אִמָּהוֹת שֶׁמֵּהֶם נִבְרְאוּ הַכֹּל. מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז, שֶׁיְסוֹדָן הָיָה שְׁלשָׁה דְבָרִים מְשֻׁבָּחִים וְאֵין כְּמוֹתָן בָּעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ג, יט כ): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, זֶה הַיָּם. חָכְמָה הִיא יִרְאַת ה', כְּמָה דְתֵימָא (איוב כח, כח): הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה וְסוּר מֵרָע בִּינָה. דָּעַת, זֶה הַמַּכִּיר אֶת בּוֹרְאוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (הושע ד, א): וְאֵין דַּעַת אֱלֹהִים בָּאָרֶץ, וְאוֹמֵר (ירמיה ט, כג): הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי. מַרְאֵהוּ כַּלְּבָנוֹן, זֶה שְׂכַר בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁהוּא נִקְרָא סוּר מֵרָע, שֶׁעָלָיו אָמַר הַכָּתוּב (הושע יד, ה ז): אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם וגו' וִיהִי כַזַּיִת הוֹדוֹ וְרֵיחַ לוֹ כַּלְּבָנוֹן. בָּחוּר כָּאֲרָזִים, זֶה הַיָּרֵא וְהַמַּכִּיר בּוֹרְאוֹ, שֶׁהוּא נִקְרָא צַדִּיק, וְעָלָיו אָמַר הַכָּתוּב (תהלים צב, יג): צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה, וְאוֹמֵר (שמואל א ב, כח): וּבָחֹר אֹתוֹ מִכָּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וגו'. וְאוֹמֵר (תהלים סה, ה): אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב. (שיר השירים ה, טז): חִכּוֹ מַמְתַקִּים, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רְאֵה מַהוּ אוֹמֵר (עמוס ה, ד): כִּי כֹה אָמַר ה' לְבֵית יִשְׂרָאֵל דִּרְשׁוּנִי וִחְיוּ, וְיֵשׁ לְךָ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה, (יחזקאל לג, יא): חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע וגו', וְיֵשׁ לְךָ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה, (יחזקאל לג, יט): וּבְשׁוּב רָשָׁע וגו', אֵין לְךָ חֵךְ מָתוֹק מִזֶּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וּבִלְבָד בְּתוֹהֶה עַל הָרֶשַׁע, הָא כֵיצַד תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲרֵי שֶׁהָיָה אָדָם רָשָׁע גָּמוּר כָּל יָמָיו וּבַסּוֹף נַעֲשָׂה צַדִּיק גָּמוּר, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר (יחזקאל לג, יב): וְרִשְׁעַת הָרָשָׁע לֹא יִכָּשֶׁל בָּהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא עוֹד אֶלָּא כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁעָבַר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹנֶה אוֹתָן לוֹ זְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מה, ט): מֹר וַאֲהָלוֹת קְצִיעוֹת כָּל בִּגְדֹתֶיךָ, כָּל בְּגִידוֹת שֶׁבָּגַדְתָּ בִּי הֲרֵי הֵן כְּמֹר וַאֲהָלוֹת, בִּזְּמַן שֶׁהֵן קְצִיעוֹת, וְאוֹמֵר (יחזקאל לג, יט): עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה. דָּבָר אַחֵר, חִכּוֹ מַמְתַקִּים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת שָׁמְעוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹכִיחַ אֶת יִשְׂרָאֵל וְשָׂמָחוּ וּבַסּוֹף יָצְאוּ בְּבשֶׁת פָּנִים, וְאֵלּוּ הֵן (ישעיה א, יח): לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה', אָמְרוּ עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶּה שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אֶפְשָׁר לְאֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם (ישעיה א, יח): אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים וגו', אָמְרוּ זוֹ הַתּוֹכַחַת, לָא בָעֵי אֶלָּא מִתְפּוֹגְגָה עִמְּהוֹן. וְדִכְוָתֵיהּ (מיכה ו, ב): שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב וגו', אָמְרוּ עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶה שׂוֹנְאֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אֶפְשָׁר לָאֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, וְכֵיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם (מיכה ו, ג): עַמִּי מֶה עָשִׂיתִי לְךָ וּמָה הֶלְאֵתִיךָ עֲנֵה בִי, אָמְרוּ זוֹ תּוֹכַחַת לָא בָעֵי אֶלָּא מִתְפּוֹגְגָה עִמְּהוֹן. וְדִכְוָתֵיהּ (הושע יב, ג): וְרִיב לַה' עִם יְהוּדָה וְלִפְקֹד עַל יַעֲקֹב וגו', אָמְרוּ עַכְשָׁו הוּא מְכַלֶה שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם, אֶפְשָׁר לָאֵלּוּ לְהִתְוַכֵּחַ עִם בּוֹרְאָן, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם (הושע יב, ד): בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו וגו', אָמְרוּ זוֹ תּוֹכַחַת לָא בָעֵי אֶלָּא מִתְפּוֹגְגָה עִמְּהוֹן. אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר רַבִּי שִׁמְעוֹן לְאַלְמָנָה שֶׁקָּבְלָה עַל בְּנָהּ, חֲמָתֵיהּ לַדַּיָּן דָּאֵין בְּנוּר וּבְזֶפֶת וּבְמַגְלְבִין, אָמְרָה אִין דָּאֵין הוּא לִבְרִי בְּאִלֵּין דִּינַיָא קָטֵיל הוּא לֵיהּ, דַּחֲלַת, כַּד גְּמַר מִלַּיָא אֲמַר לָהּ מָה הוּא עָבֵיד לִיךְ, אֲמַרָה לֵיהּ כַּד הֲוָה בְּמֵעַי הֲוָה מְבַעֵט לִי. אֲמַר לָהּ, זוֹ סוּרְחָנָא כָּךְ יַעֲקֹב בַּבֶּטֶן עָקַב אֶת אָחִיו. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימַאי אֱלוֹהוֹ שֶׁל יַעֲקֹב חָלַק לוֹ כָּבוֹד. דָּבָר אַחֵר, חִכּוֹ מַמְתַקִּים, רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַב אַחָא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, בְּשָׁעָה שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי בְּסִינַי, נַפְשָׁם יָצְאָה מֵהֶם, חָזַר הַדִּבּוּר אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים אַתָּה חַיִּים וְתוֹרָתְךָ חַיִּים שְׁלַחְתַּנִי אֵצֶל מֵתִים, כֻּלָּם מֵתִים. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְהִמְתִּיק לָהֶם אֶת הַדִּבּוּר (תהלים כט, ד): קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר. אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר רַבִּי חֲנִינָא לַבַּחוּרִים קוֹל ה' בַּכֹּחַ, לַתַּשִׁים קוֹל ה' בֶּהָדָר. תָּנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הַתּוֹרָה הֶחֱזִירָה לָהֶם נַפְשׁוֹתֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, ח): תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ. כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים, רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא בַּנֹּהַג שֶׁבָּעוֹלָם פּוֹעֵל עוֹשֶׂה עִם בַּעַל הַבַּיִת, עַל יְדֵי שֶׁהוּא מְנַבֵּל עַצְמוֹ בַּטִּיט הוּא נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶן אַל תְּנַבְּלוּ עַצְמְכֶם בְּדָבָר רָע וַאֲנִי נוֹתֵן לָכֶם שְׂכַרְכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא יא, מג מד): אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וגו' כִּי אֲנִי ה' וגו', מַהוּ אֲנִי ה', נֶאֱמָן אֲנִי לְשַׁלֵּם מַתַּן שָׂכָר עַל כָּךְ, אֶתְמְהָה, הֱוֵי: כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים. רַבִּי תַּנְחוּם בֶּן רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, כְּתִיב (יחזקאל כ, כ): וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי קַדֵּשׁוּ, בַּמָּה אַתָּה מְקַדְּשׁוֹ, בְּמַאֲכָל וּבְמַשְׁקֶה וּבִכְסוּת נְקִיָּה, מַה כְּתִיב בּוֹ (יחזקאל כ, כ): וְהָיוּ לְאוֹת בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם. אֲנִי ה', נֶאֱמָן אֲנִי לְשַׁלֵּם לָכֶם מַתַּן שָׂכָר, הֱוֵי: כֻּלּוֹ מַחֲמַדִּים. זֶה דוֹדִי, כְּמָה דְתֵימָא (ויקרא כ, כו): וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי. אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מַעֲשֵׂיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל מֻבְדָּלִים מִן אֻמּוֹת הָעוֹלָם בַּחֲרִישָׁתָן וּבִזְרִיעָתָן, בִּקְצִירָתָן, בְּעָמְרָן, בְּדִישָׁתָן, בְּגָרְנֵיהֶם, בְּיִקְבֵיהֶם וּבְתִגְלַחְתָּם וּבְמִנְיָינָם. בַּחֲרִישָׁתָן (דברים כב, י): לֹא תַחֲרשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו, בִּזְרִיעָתָן (ויקרא יט, יט): שָׂדְךָ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם, בִּקְצִירָתָן (ויקרא יט, ט): לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר, בְּעָמְרָן (דברים כד, יט): וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָֹּׂדֶה וגו', בְּדִישָׁתָן (דברים כה, ד): לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ, בְּגָרְנֵיהֶם, בְּיִקְבֵיהֶם (שמות כב, כח): מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר, בְּתִגְלַחְתָּם (ויקרא כא, ה): וּפְאַת זְקָנָם לֹא יְגַלֵּחוּ, בְּמִנְיָנָם, שֶׁיִּשְׂרָאֵל מוֹנִים לַלְּבָנָה וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מוֹנִין לַחַמָּה. (שמות ל, יב): כִּי תִשָֹּׂא אֶת רֹאשׁ וגו' (במדבר א, ב): שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ וגו' (ויקרא כ, כו): לִהְיוֹת לִי, הֲרֵי אַתֶּם שֶׁלִּי, הֱוֵי: זֶה דוֹדִי. (שיר השירים ה, טז): וְזֶה רֵעִי, רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי חָמָא בֶּן רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר שֶׁהוּא מַרְבֶּה לִי רֵעִים, כֵּיצַד, כְּתִיב: וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים, כָּזֶה שֶׁהוּא בּוֹרֵר אֶת הַיָּפֶה מִן הָרַע, בּוֹרֵר וְחוֹזֵר וּבוֹרֵר, שֶׁכָּל מִי שֶׁבּוֹרֵר אֶת הָרַע מִן הַיָּפֶה שׁוּב אֵינוֹ חוֹזֵר וּבוֹרֵר, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁמָּא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וִיקַרְבָן לְתַחַת כְּנָפָיו. דָּבָר אַחֵר, שׁוֹקָיו עַמּוּדֵי שֵׁשׁ וגו', שׁוֹקָיו, זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, ח): וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ. עַמּוּדֵי שֵׁשׁ, לָמָּה נִמְשְׁלוּ דִבְרֵי תוֹרָה לְעַמּוּדִים, לְפִי שֶׁהֵם עַמּוּדֵי הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לג, כה): אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם בַּר קַפָּרָא אָמַר מַה הָעַמּוּדִים הַלָּלוּ יֵשׁ לָהֶם קוֹפָלִיּוֹת מִלְּמַעְלָן וּבְסִיסִיּוֹת מִלְּמַטָּן, כָּךְ הֵן פָּרָשִׁיּוֹתֶיהָ שֶׁל תּוֹרָה, נִדְרָשׁוֹת לִפְנֵיהֶם וּלְאַחֲרֵיהֶם, נִדְרָשׁוֹת מִלִּפְנֵיהֶם כְּגוֹן הֲדָא (ויקרא יט, כג): וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ וגו', מַה כְּתִיב לִפְנֵיהֶם (ויקרא יט, כ): וְאִישׁ כִּי יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה שִׁכְבַת זֶרַע, וְכִי מַה עִנְיַן זֶה לָזֶה, אֶלָּא אֵינָשׁ דְּהוּא אָזֵיל וּמִתְחַבֵּר בְּחַבְרֵיהּ בִּנְטִיעוֹתָיו, וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא נִכְנַס וְיוֹצֵא בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ נֶחְשַׁד עַל שִׁפְחָתוֹ, וּכְשֵׁם שֶׁאָדָם פּוֹרֵשׁ אֶת עַצְמוֹ מִן פֵּרוֹת עָרְלָה כָּךְ הַמְקֻלְקָלִין בַּשְּׁפָחוֹת פְּרוּשִׁין מִן הַכְּשֵׁרִים לְיוֹם הַדִּין, דְּאָמַר רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אֵלּוּ שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין הֶתֵּר בִּשְׁפָחוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִין לְהִתָּלוֹת בְּקָדְקָדֵי רָאשֵׁיהֶם לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סח, כב): אַךְ אֱלֹהִים יִמְחַץ רֹאשׁ אֹיְבָיו קָדְקֹד שֵׂעָר, וְהוּא אוֹמֵר לֹא אָשָׁם אֲנִי חַיָּב, (תהלים סח, כב): יִתְהַלֵּךְ בַּאֲשָׁמָיו, יֵזֵיל הַאי גַבְרָא בְּחוֹבָיו. כֵּיצַד נִדְרָשׁוֹת מֵאַחֲרֵיהֶם (ויקרא יט, כג): שָׁלשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (ויקרא יט, כו): לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָעָרְלָה אַתְּ מַמְתִּין שָׁלשׁ שָׁנִים וּלְאִשְׁתְּךָ אֵין אַתְּ מַמְתִּין עַד שֶׁהִיא מִטַּהֶרֶת מִנִּדָּתָהּ. לָעָרְלָה אַתְּ מַמְתִּין שָׁלשׁ שָׁנִים, וְלִבְהֶמְתְּךָ אֵין אַתְּ מַמְתִּין עַד שֶׁתְּמַצֶּה דָּמֶיהָ. מִי קִיֵּם מִצְוַת הַדָּם, שָׁאוּל קִיֵּם מִצְוַת הַדָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יד, לג לד): וַיַּגִּידוּ לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה הָעָם חֹטִאים לַה' לֶאֱכֹל עַל הַדָּם וגו' וַיֹּאמֶר שָׁאוּל פֻּצוּ בָעָם וַאֲמַרְתֶּם לָהֶם הַגִּישׁוּ אֵלַי אִישׁ וגו'. מַהוּ (שמואל א יד, לד): וּשְׁחַטְתֶּם בָּזֶה, רַבָּנִין אָמְרִין סַכִּין הֶרְאָה לָהֶם כַּמָּה הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת שִׁעוּר אָרְכּוֹ מִנְיַן בָּזֶה, ב' תְּרֵין, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, הֲרֵי אַרְבֵּיסַר אֶצְבָּעוֹת, אָמַר לָהֶם כַּסֵּדֶר הַזֶּה תִּהְיוּ שׁוֹחֲטִים וְאוֹכְלִים. וְהֵיכָן פָּרַע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּיוֹם מִלְחֶמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יג, כב): וְהָיָה בְּיוֹם מִלְחֶמֶת וְלֹא נִמְצָא חֶרֶב וַחֲנִית בְּיַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר אֶת שָׁאוּל וְאֶת יוֹנָתָן וַתִּמָּצֵא לְשָׁאוּל וּלְיוֹנָתָן בְּנוֹ, מִי הִמְצִיאָהּ לוֹ, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב יִצְחָק אָמַר הַמַּלְאָךְ הִמְצִיאָהּ לוֹ, וְרַבָּנָן אָמְרֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִמְצִיאָהּ לוֹ. חֶרֶב, מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה, מַה כָּתוּב (שמואל א יד, לה): וַיִּבֶן שָׁאוּל מִזְבֵּחַ לַה' וגו', וַהֲלוֹא כַּמָּה מִזְבְּחוֹת בָּנוּ רִאשׁוֹנִים, נֹחַ בָּנָה מִזְבֵּחַ, אַבְרָהָם בָּנָה מִזְבֵּחַ, יִצְחָק בָּנָה מִזְבֵּחַ, יַעֲקֹב בָּנָה מִזְבֵּחַ, משֶׁה בָּנָה מִזְבֵּחַ, יְהוֹשֻׁעַ בָּנָה מִזְבֵּחַ, וְאַתְּ אוֹמֵר (שמואל א יד, לה): אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ לַה'. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר הֵחֵל בַּמְּלָכִים. רַבִּי יוּדָן אָמַר לְפִי שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עַל הַדָּבָר שֶׁל שְׁחִיטָה שֶׁהִיא צֹרֶךְ מִזְבֵּחַ, לְפִיכָךְ הֶעֱלָה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ אֹתוֹ הֵחֵל לִבְנוֹת מִזְבֵּחַ. וְדִכְוָתֵיהּ פָּרָשַׁת נָזִיר נִדְרֶשֶׁת לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ, כֵּיצַד לְאַחֲרֶיהָ, (במדבר ו, כא): זֹאת תּוֹרַת הַנָּזִיר וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (במדבר ו, כג): כֹּה תְבָרֲכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וגו', וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא כָּךְ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁאֵין הַנָּזִיר טוֹעֵם יַיִן אַף אַתֶּם לֹא תִטְעֲמוּ יַיִן כְּשֶׁתִּהְיוּ מְבָרְכִים אֶת יִשְׂרָאֵל, לְכָךְ כְּתִיב כֹּה תְבָרְכוּ, בְּעִנְיָן נָזִיר, וּלְכָךְ אֵין הַכֹּהֲנִים נוֹשְׂאִים כַּפֵּיהֶם בַּמִּנְחָה מִשּׁוּם שִׁכְרוּת. כֵּיצַד נִדְרֶשֶׁת לְפָנֶיהָ, אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו', מַה כְּתִיב לְמַעְלָה (במדבר ה, כט): זֹאת תּוֹרַת הַקְּנָאֹת, וְכִי מָה עִנְיָן זֶה לָזֶה, אֶלָּא כְּשֶׁהֵם מַשְׁקִים אֶת הַסּוֹטָה הָיוּ אוֹמְרִים לָהּ, הַרְבֵּה יַיִן עוֹשֶׂה, וְכָל יִשְׂרָאֵל עוֹמְדִים שָׁם אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, וְאִם הָיְתָה טְמֵאָה (במדבר ה, כז): וְצָבְתָה בִטְנָהּ וגו', וּכְשֵׁם שֶׁבּוֹדְקִים אוֹתָהּ כָּךְ בּוֹדְקִים אוֹתוֹ, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים שֶׁהָיוּ רוֹאִין, בָּאִים לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶם וְאוֹמְרִים אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי וְלִפְלוֹנִית שֶׁשָּׁתוּ יַיִן וְנִשְׁתַּכְּרוּ וְעָבְרוּ עֲבֵרָה וּמֵתוּ, נִשְׁבַּע אֲנִי שֶׁאֵינִי שׁוֹתֶה יַיִן לְעוֹלָם שֶׁלֹא יְהֵא לִי כְּמוֹתוֹ, וְכֵן הַנָּשִׁים אוֹמְרוֹת, לְכָךְ נִסְמְכוּ זוֹ לָזוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם נָזִיר אָדָם מִן הַיַּיִן, כָּךְ תּוֹרָתוֹ: אִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יַפְלִא וגו'. דָּבָר אַחֵר, כְּשֵׁם שֶׁהַנָּזִיר מֻבְדָּל מִיַּיִן כָּךְ אֲנִי מַבְדִּיל אֶת הַסּוֹטָה מִשְּׁאָר נָשִׁים לְרָעָה.
קוהלת רבה
וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, בְּסוֹף קֹהֶלֶת כְּתִיב: בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לִמְצֹא וגו', בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לַעֲמֹד עַל מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְווֹת, כְּדִכְתִיב (ירמיה ט, כג): כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם ה', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹמֹה, וְכָתוּב ישֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת, הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר (תהלים לא, כ): מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִירֵאֶיךָ, וְעוֹד כְּתִיב (מלאכי ג, יב): כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ. וְעוֹד בִּקֵּשׁ לַעֲמֹד עַל שְׂכָרָהּ שֶׁל תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, יא): וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁלֹמֹה וְכָתוּב ישֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת, כְּבָר הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ. בִּקֵּשׁ קֹהֶלֶת לַעֲמֹד עַל הַקֵּץ מָתַי, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ב, ז): אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר הִכְתַּבְתִּיהוּ עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר (ישעיה סג, ד): כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וגו'. רַבִּי שָׁאוּל דְּנָוֶה מַתְנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם מָתַי קֵץ הַגְּאֻלָּה, הֱוֵי אוֹמֵר לוֹ: כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי כְּתִיב. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלשָׁה סִימָנִים סִימַנְתִּי לְךָ וְסִיַּמְתִּי לְךָ בִּקְבוּרָתוֹ שֶׁל משֶׁה (דברים לד, ו): בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר, וְאַף עַל פִּי כֵן: וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ, לִבָּא לְפוּמָא לָא גָּלֵי, פּוּמָא לְמַאן גָּלֵי.
שמות רבה
ר' נתן אומר: נאה לאלהים הדין, שהוא שומרו ואינו נושא פנים, שנאמר (ירמיה ט): כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ שכן מצינו באברהם, שעמד בעשר נסיונות ולא נשא (לו) פנים, אלא בדבר אחד שאמר (בראשית טו): ידוע תדע כי גר יהיה זרעך, אלא הוא היה מבקש מן האלהים שישמור המשפט, שנאמר (שם יח): השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ראה שלמה המלך היאך נתפש במצודה, שנאמר (איוב ה): לוכד חכמים בערמם. וכמה רוחות ושדים כבש שלמה והורה המשפט לכל, ולבסוף נלכד בזקנתו, והתחיל מפחד מן הרוחות, שנאמר (שיר ג): איש חרבו על ירכו מפחד בלילות, והיו הרוחות מתחלה מתבעתים מפניו, ולבסוף התחיל מפחד מפניהם, לכך אין מצוה שלא הזהיר עליה הקב"ה, שנאמר: וכי ימכור איש את בתו לאמה. מי גרם לו כך? אלא עיבור הדין שעיבר על אחרים. מכה איש ומת מי גרם לו מיתה? שלא נסתכל בתורה שכתוב בה (בראשית ט): שופך דם האדם באדם דמו ישפך משל לאדם שקפח איקונין של מלך ועלה לבימה. אמר המלך: לא קראת בדיוטגמא שלי, שכל מי שנוגע באיקונין שלי, הוא אבד. למה לא חסת על עצמך?! כך אם הרג אדם נפש מישראל, כאלו הוא מעביר איקונין של מלך, והוא נידון ואין לו חיים, שאדם נברא בדמות מלאכי השרת, ואם הרג בשגגה, נתן לו האלהים מקום שיברח לשם, ואם הרג במזיד, אפילו כהן גדול הוא - נהרג. אין לך גדול משאול, שנאמר (ש"ב א): בנות ישראל אל שאול בכינה. מי גבה הימנו? הדם שהיה בידו במיתתו. לא ישראל גבו אותו אלא הגבעונים, שנאמר (שם כא): יותן לנו שבעה אנשים מבניו. הכהנים מחלו לו והגבעונים לא מחלו לו, לכך ריחקם האלהים, שנאמר (שם): והגבעונים לא מבני ישראל המה ומן הדבר הזה היה דוד מתיירא, שנאמר (תהלים נא): הצילני מדמים אלהים: