עָקֹ֥ב הַלֵּ֛ב מִכֹּ֖ל וְאָנֻ֣שׁ ה֑וּא מִ֖י יֵדָעֶֽנּוּ׃
אגדת בראשית
פרק ב' נביאים.
[א] כה אמר ה' אלהים [והיה] ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה (יחזקאל לח י) אמר הקב"ה לגוג אל תאמר מה שאתה חושב בלבך שאיני יודע בא ירמיהו ואמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו (ירמי' יז ט), אמרתי לו רמ"ח אברים בראתי באדם זה, וכולם עומדים במידתם כמו שבראתים חוץ מן הלב, אמר ירמיה לב זה מתחלף משעה לשעה, והוא משנה את עצמו ומעקם את עצמו. עקוב הלב מכל האברים, ואנוש הוא מי ידענו. אני ד' חוקר לב (שם שם), אני שבראתיו יודע אני מה הוא, ולא תאמר שמשבראתי אותך אני יודע לבבך, אלא עד שלא בראתי אותך אני יודע מה שאתה עתיד לחשב, ומניין, שכך דוד מצוה לשלמה בנו ואומר לו, ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה (דה"א כח ט), ולמה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין (שם שם), א"ר אחא מהו וכל יצר מחשבות מבין, אלא עד שלא יצר הוא יודע מה שהוא עתיד לחשב בלבו משיברא, וכך אמר לסנחריב מפני שאתה מתגאה ומרבה דברים, חייך עד שלא בראתיך יודע הייתי מה היית עתיד לעשות, שנאמר ושבתך וצאתך ובואך ידעתי (ישעי' לז כח), בשעה שעשית עצמך עומד מכסאך ועושה תשובה, שנאמר ויגע הדבר אל מלך נינוה [ויקם מכסאו וגו' וישובו איש מדרכו הרעה] (יונה ג ו וח), יען התרגזך אלי וגו' (ישעי' לז כט), א"ר חייא בר כהנא מי גרם לך להתרגז אלי, מפני שנתתי לך שלוה והשקט, שאילו היית לנטי"ן (פי' בלשון רומי מטפחת והוא מושאל על האדם המקנח את הביבין) וסל בידך ומגרפה בכתפיך וגורף ביבין (פי' מפנה בתי כסאות) לא היית מכעיסני. לכך נאמר יען התרגזך, מפני מה, ושאננך עלה באזני (ישעי' שם), ומה אני עושה, ושמתי חחי באפך (שם שם), כדרך שנותנין לחמור. אף לגוג כך עשיתי, שנא' הנני אליך גוג וגו' ושובבתיך וששאתיך וגו' (יחזקאל לט א וב) אמר לו הקב"ה אל תאמר שאיני יודע מה שהיית עתיד לעשות ראה קודם כמה דורות אמרתי אליך, שנאמר כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם (יחזקאל לח יז) אל תאמר שנים אלא שנים, כמה דורות קודם אמרתי לאלדד ומידד שיתנבאו עליך, שנאמ' וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד וגו' ויתנבאו במחנה (במדבר יא כו), מהו ויתנבאו ולא יספו (שם שם כה), היו מתנבאים ואומרים שאחר גוג ומגוג אין גלות ולא שעבוד ראה קודם כמה דורות נתנבאו עליך, ולא עוד אלא יחזקאל נתנבא עליך מה שאתה עתיד לחשב בלבך, שנא' כה אמר ה' וגו'. יעלו דברים על לבבך וגומר (יחזקאל לח י), לכך נאמר עקוב הלב וגו' אני (בוחן) [חוקר לב בוחן כליות] (ירמי' יז ט י).
[א] כה אמר ה' אלהים [והיה] ביום ההוא יעלו דברים על לבבך וחשבת מחשבת רעה (יחזקאל לח י) אמר הקב"ה לגוג אל תאמר מה שאתה חושב בלבך שאיני יודע בא ירמיהו ואמר עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו (ירמי' יז ט), אמרתי לו רמ"ח אברים בראתי באדם זה, וכולם עומדים במידתם כמו שבראתים חוץ מן הלב, אמר ירמיה לב זה מתחלף משעה לשעה, והוא משנה את עצמו ומעקם את עצמו. עקוב הלב מכל האברים, ואנוש הוא מי ידענו. אני ד' חוקר לב (שם שם), אני שבראתיו יודע אני מה הוא, ולא תאמר שמשבראתי אותך אני יודע לבבך, אלא עד שלא בראתי אותך אני יודע מה שאתה עתיד לחשב, ומניין, שכך דוד מצוה לשלמה בנו ואומר לו, ואתה שלמה בני דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה (דה"א כח ט), ולמה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין (שם שם), א"ר אחא מהו וכל יצר מחשבות מבין, אלא עד שלא יצר הוא יודע מה שהוא עתיד לחשב בלבו משיברא, וכך אמר לסנחריב מפני שאתה מתגאה ומרבה דברים, חייך עד שלא בראתיך יודע הייתי מה היית עתיד לעשות, שנאמר ושבתך וצאתך ובואך ידעתי (ישעי' לז כח), בשעה שעשית עצמך עומד מכסאך ועושה תשובה, שנאמר ויגע הדבר אל מלך נינוה [ויקם מכסאו וגו' וישובו איש מדרכו הרעה] (יונה ג ו וח), יען התרגזך אלי וגו' (ישעי' לז כט), א"ר חייא בר כהנא מי גרם לך להתרגז אלי, מפני שנתתי לך שלוה והשקט, שאילו היית לנטי"ן (פי' בלשון רומי מטפחת והוא מושאל על האדם המקנח את הביבין) וסל בידך ומגרפה בכתפיך וגורף ביבין (פי' מפנה בתי כסאות) לא היית מכעיסני. לכך נאמר יען התרגזך, מפני מה, ושאננך עלה באזני (ישעי' שם), ומה אני עושה, ושמתי חחי באפך (שם שם), כדרך שנותנין לחמור. אף לגוג כך עשיתי, שנא' הנני אליך גוג וגו' ושובבתיך וששאתיך וגו' (יחזקאל לט א וב) אמר לו הקב"ה אל תאמר שאיני יודע מה שהיית עתיד לעשות ראה קודם כמה דורות אמרתי אליך, שנאמר כה אמר ה' אלהים האתה הוא אשר דברתי בימים קדמונים ביד עבדי נביאי ישראל הנבאים בימים ההם שנים להביא אותך עליהם (יחזקאל לח יז) אל תאמר שנים אלא שנים, כמה דורות קודם אמרתי לאלדד ומידד שיתנבאו עליך, שנאמ' וישארו שני אנשים במחנה שם האחד אלדד ושם השני מידד וגו' ויתנבאו במחנה (במדבר יא כו), מהו ויתנבאו ולא יספו (שם שם כה), היו מתנבאים ואומרים שאחר גוג ומגוג אין גלות ולא שעבוד ראה קודם כמה דורות נתנבאו עליך, ולא עוד אלא יחזקאל נתנבא עליך מה שאתה עתיד לחשב בלבך, שנא' כה אמר ה' וגו'. יעלו דברים על לבבך וגומר (יחזקאל לח י), לכך נאמר עקוב הלב וגו' אני (בוחן) [חוקר לב בוחן כליות] (ירמי' יז ט י).
מדרש תהילים
למנצח לדוד אמר נבל. זה שאמר הכתוב (ירמיה יז י) אני ה' חוקר לב בוחן כליות. למה הזכיר את הלב ואת הכליות מכל האיברים. אלא העינים הולכות אחר הלב והאזנים ומאתים וארבעים ושמונה איברים שבאדם כולם הולכים אחר הלב. והכליות יועצות את הלב והלב גומר. לפיכך אינו מזכיר אלא הלב והכליות בלבד והקב"ה חוקר את הלב ובוחן את הכליות. וכן הוא אומר (דברי הימים-א כח ט) ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם וגו' כי כל לבבות דורש ה'. מהו כי כל לבבות אלו שני לבבות שיש לו לאדם יצר טוב ויצר רע. דבר אחר אני ה' חוקר לב הרשעים אומרים אנו חורשין בלבנו כביכול שאין הקב"ה יודע בהן. אומר להם הקב"ה ממני אתם מטמינים (ישעיה כט טו) הוי המעמיקים מה'. אתם סבורים שאני כמותכם שאתם מדמים צורה ליוצרה נטיעה לנוטעה. (שם טז) הפככם אם כחומר היוצר יחשב. אמר ר' לוי למה הדבר דומה לארכיטקטון שבנה מדינה ועשה בה מטמוניות ומחבואות וחדרים ולבסוף נעשה שלטון בא לתפוש הליסטין והם בורחין ומטמינין עצמן באותן החדרים. אמר להן שוטים מלפני מי אתם מטמינים ואני האומן שבניתי המדינה ואני מכיר כל מטמוניה יותר מכם. כך אמר הקב"ה לרשעים שוטים מפני מי אתם מטמינין ואני בראתי את האדם ואני יודע כל החדרים שבו. הוי המעמיקים מה'. א"ר ירמיה מאי דכתיב (ירמיה יז ט) עקוב הלב מכל ואנוש הוא. וכתיב בתריה (שם י) אני ה' חוקר לב. אני שמחפש את הלבבות ומגלה את הנסתרות. וכן דניאל אומר (דניאל ב כב) והוא גלי עמיקתא ומסתרתא:
אגדת בראשית
פרק (ס"ז) [ס"ח] נביאים.
בשנת שתים לדריוש וגו'. היה דבר ה' ביד חגי הנביא (חגי א א). זש"ה קול קורא במדבר וגומר כל גיא ינשא וגו' ונגלה כבוד וגומר (ישעי' מ ג ד ה), קול קורא [במדבר]. א"ר [לוי] למה במדבר, אלא בנוהג שבעולם מי שהיה בידו מרגלית ואיבדה, היכן הוא מבקשה לא במקום שאיבדה, כך הקב"ה איבד את ישראל במדבר, שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד לה), ולשם הוא הולך ומבקש, קול קורא במדבר, [פנו דרך], ומה יש לנו לפנות, אמר להן פנו ע"א מבתיכם, שכן לבן אומר לאליעזר, מתירא את ליכנס לכאן, מפני ע"א, כבר עקרתי אותה מכאן בשבילך, שנאמר ואנכי פניתי הבית (בראשית כד לא), ומהו ומקום לגמלים (שם שם), אמר לו לבן, אין רבקה גונבת ע"א, ואנכי פניתי הבית, ומי גונבת רחל העתידה לעמוד גונבת ונותנת אותן במקום הגמלים, שנאמר ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל (בראשית לא לד). ד"א ואנכי פניתי הבית מצלמו של מנשה, ואימתי כשיצא נבוכדנצר להחריבה שנמשל בגמל, שנאמר רכב חמור רכב גמל (ישעי' כא ז), רכב חמור זה משיח, רכב גמל זה נבוכדנצר, שביום שהחריב נבוכדנצר את הבית נולד משיח, שנאמר והלבנון באדיר יפול (ישעי' י לד), ויצא חוטר וגומר (ישעי' יא א). לכך פנו דרך ה' ישרו בערבה (ישעי' מ ג), ישרו עצמכם כאותה שישרתי למי שהיו בארץ ערבה ושוחה, ישרו בערבה למי מסילה לאלהינו כל גיא ינשא (שם שם), שאין אתם מתיראין עוד מן העונות, שנאמר ראי דרכך בגיא (ירמי' ב כג). ד"א כל גיא ינשא. מנשא אני את משה אותו שנקבר בגיא, שנאמר ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). משל לחכם שמסר בנו לסופר ללמוד תורה הלכות ומדרשות, באו למנותו חכם, אמר נשבע אני שאין בני נתמנה חכם, עד שיבוא רבו ויקדש לו, כך מסר הקב"ה ישראל למשה ולמד אותן הכל, שנאמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים (דברים ד ה), והמשיח בא לגאול אותן, והקב"ה אומר לו נשבע אני שאין בני נגאלין עד שיבוא משה רבן, שנאמר וירא ראשית לו וגומר, למה שאני מנשאו כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו (ישעי' שם), אלו המלכיות, שנאמר ואשא עיני (וארא) [ואראה] והנה ארבע מרכבות [יוצאות] מבין שני ההרי' וגו' (זכרי' ו א), והיה העקוב למישור (ישעי' שם), זה יצר הרע, שנאמר עקוב הלב וגו' (ירמי' יז ט). והרכסים לבקעה (ישעי' שם), אלו בני אדם הרשעים, שכן דוד אומר תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש וגו' (תהלים לא כא), ואח"כ ונגלה כבוד ה' וגו' (ישעי' שם), לפי שבעולם הזה הנביאים מתנבאים זה אומר ראיתי את השם במזבח, שנאמר ראיתי [את] ה' נצב על המזבח (עמוס ט א). יחזקאל אומר היו היה דבר ה' וגומר על נהר כבר (יחזקאל א ג). עמוס אומר בחומה, שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך וגומר (עמוס ז ז), והתנבא חגי נביא על יהודיא די ביהוד ובירושלים (עזרא ה א), אבל לעתיד לבוא [הכל] רואין אותו שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר (ישעי' מ ה).
בשנת שתים לדריוש וגו'. היה דבר ה' ביד חגי הנביא (חגי א א). זש"ה קול קורא במדבר וגומר כל גיא ינשא וגו' ונגלה כבוד וגומר (ישעי' מ ג ד ה), קול קורא [במדבר]. א"ר [לוי] למה במדבר, אלא בנוהג שבעולם מי שהיה בידו מרגלית ואיבדה, היכן הוא מבקשה לא במקום שאיבדה, כך הקב"ה איבד את ישראל במדבר, שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו (במדבר יד לה), ולשם הוא הולך ומבקש, קול קורא במדבר, [פנו דרך], ומה יש לנו לפנות, אמר להן פנו ע"א מבתיכם, שכן לבן אומר לאליעזר, מתירא את ליכנס לכאן, מפני ע"א, כבר עקרתי אותה מכאן בשבילך, שנאמר ואנכי פניתי הבית (בראשית כד לא), ומהו ומקום לגמלים (שם שם), אמר לו לבן, אין רבקה גונבת ע"א, ואנכי פניתי הבית, ומי גונבת רחל העתידה לעמוד גונבת ונותנת אותן במקום הגמלים, שנאמר ורחל לקחה את התרפים ותשימם בכר הגמל (בראשית לא לד). ד"א ואנכי פניתי הבית מצלמו של מנשה, ואימתי כשיצא נבוכדנצר להחריבה שנמשל בגמל, שנאמר רכב חמור רכב גמל (ישעי' כא ז), רכב חמור זה משיח, רכב גמל זה נבוכדנצר, שביום שהחריב נבוכדנצר את הבית נולד משיח, שנאמר והלבנון באדיר יפול (ישעי' י לד), ויצא חוטר וגומר (ישעי' יא א). לכך פנו דרך ה' ישרו בערבה (ישעי' מ ג), ישרו עצמכם כאותה שישרתי למי שהיו בארץ ערבה ושוחה, ישרו בערבה למי מסילה לאלהינו כל גיא ינשא (שם שם), שאין אתם מתיראין עוד מן העונות, שנאמר ראי דרכך בגיא (ירמי' ב כג). ד"א כל גיא ינשא. מנשא אני את משה אותו שנקבר בגיא, שנאמר ויקבור אותו בגיא (דברים לד ו). משל לחכם שמסר בנו לסופר ללמוד תורה הלכות ומדרשות, באו למנותו חכם, אמר נשבע אני שאין בני נתמנה חכם, עד שיבוא רבו ויקדש לו, כך מסר הקב"ה ישראל למשה ולמד אותן הכל, שנאמר ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים (דברים ד ה), והמשיח בא לגאול אותן, והקב"ה אומר לו נשבע אני שאין בני נגאלין עד שיבוא משה רבן, שנאמר וירא ראשית לו וגומר, למה שאני מנשאו כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו (ישעי' שם), אלו המלכיות, שנאמר ואשא עיני (וארא) [ואראה] והנה ארבע מרכבות [יוצאות] מבין שני ההרי' וגו' (זכרי' ו א), והיה העקוב למישור (ישעי' שם), זה יצר הרע, שנאמר עקוב הלב וגו' (ירמי' יז ט). והרכסים לבקעה (ישעי' שם), אלו בני אדם הרשעים, שכן דוד אומר תסתירם בסתר פניך מרוכסי איש וגו' (תהלים לא כא), ואח"כ ונגלה כבוד ה' וגו' (ישעי' שם), לפי שבעולם הזה הנביאים מתנבאים זה אומר ראיתי את השם במזבח, שנאמר ראיתי [את] ה' נצב על המזבח (עמוס ט א). יחזקאל אומר היו היה דבר ה' וגומר על נהר כבר (יחזקאל א ג). עמוס אומר בחומה, שנאמר הנה ה' נצב על חומת אנך וגומר (עמוס ז ז), והתנבא חגי נביא על יהודיא די ביהוד ובירושלים (עזרא ה א), אבל לעתיד לבוא [הכל] רואין אותו שנאמר ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר (ישעי' מ ה).