ירמיהו יז:יח מדרש: עין יעקב, עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), בראשית רבה ומדרש שכל טוב

יב תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, שֶׁהָיָה עוֹמֵד עַל גַּב מַעֲלֶה בְּהַר הַבַּיִת וְרָאֲהוּ בֶּן זוֹמָא וְלֹא עָמַד מִפָּנָיו. אָמַר לוֹ: מֵאַיִן וּלְאַיִן בֶּן זוֹמָא? אָמַר לֵיהּ: צוֹפֶה הָיִיתִי בֵּין מַיִם הָעֶלְיוֹנִים לְמַיִם הַתַּחְתּוֹנִים, וְאֵין בֵּין זֶה לָזֶה, אֶלָּא שָׁלֹשׁ אֶצְבָּעוֹת בִּלְבַד, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית א׳:ב׳) "וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמַּיִם", כְּיוֹנָה (זו) שֶׁמְּרַחֶפֶת עַל בָּנֶיהָ (ונוגעת) וְאֵינָה נוֹגַעַת. אָמַר לָהֶם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְתַלְמִידָיו: עֲדַיִן בֶּן זוֹמָא מִבַּחוּץ. מִכְּדִי, "וְרוּחַ אֱלֹהִים" וְגוֹ', (כתיב) [אֵימַת הֲוֵי?] בְּיוֹם רִאשׁוֹן, וְהַבְדָּלָה, בְּיוֹם שֵׁנִי הוּא דַּהֲוָה! שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וִיהִי מַבְדִיל בֵּין מַיִם לָמָיִם". וְכַמָּה? אָמַר (רבי חייא) [רַבִּי אַחָא] בַּר יַעֲקֹב: כִּמְלֹא נִימָא. וְרַבָּנָן אַמְרֵי: כְּגוּדָא דְּגַמְלָא. מַר זוּטְרָא וְאִי תֵּימָא רַב (אשי) [אַסִי] אָמַר: כִּתְרֵי גְּלִימֵי, דִּפְרִיסֵי אַהֲדָדֵי, וְאַמְרֵי לָהּ: כִּתְרֵי כַּסֵּי, דִּסְחִיפֵי אַהֲדָדֵי. אַחֵר, קִצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (קהלת ה׳:ה׳) "אַל תִּתֵּן אֶת פִּיךָ לַחֲטִיא אֶת בְּשָׂרֶךָ". מַאי הִיא? חֲזָא מְטַטְרוֹן, דְּאִתְיָהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא (חדא שעתא ביומא) לְמֵיתַב וּלְמִיכְתָּב זְכוּתָא דְּיִשְׂרָאֵל. אָמַר: גְּמִירִי, דְּאֵין לְמַעְלָה, (לא עמידה) לֹא יְשִׁיבָה (ולא קנאה) וְלֹא תַּחֲרוּת וְלֹא עֹרֶף וְלֹא עִפּוּי, שֶׁמָּא, חַס־וְשָׁלוֹם שְׁתֵּי רָשֻׁיּוֹת (יש בשמים?) [הֵן]? מִיָּד, אַפְקוּהָ לִמְטַטְרוֹן וּמַחְיוּהָ שִׁתִּין פּוּלְסֵי דְּנוּרָא. אָמְרוּ לֵיהּ: מַאי טַעְמָא כִּי חֲזִיתֵיהּ, לָא קַמְתָּ מִקַּמֵּיהּ? אִתְיָהִיבָא לֵיהּ רְשׁוּתָא לְמִמְחַק זַכְוְתָא דְּאַחֵר. יָצְתָה בַּת־קוֹל וְאָמְרָה: (ירמיהו ג׳:י״ד) "שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים, חוּץ מֵאַחֵר". (שידע כבודי ומרד בי.) אָמַר: הוֹאִיל וְאִטְרִידוּ לֵיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא מֵהַהוּא עָלְמָא, לֵיפּוּק וְלִיהֲנִי בְּהַאי עָלְמָא. נָפַק אַחֵר לְתַרְבּוּת רָעָה. אַשְׁכַּח זוֹנָה תְּבָעָהּ, אָמְרָה לֵיהּ: לָאו אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אַתָּה? (ששמך יצא בכל הארץ?) עָקַר פּוּגְלָא מִמִּשְׁרָא בְּשַׁבָּת, וְיָהַב לָהּ. אָמְרָה: 'אַחֵר' הוּא! שָׁאַל אַחֵר אֶת רַבִּי מֵאִיר לְאַחַר שֶׁיָּצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, [אָמַר לֵיהּ]: מַאי דִּכְתִיב: (קהלת ז׳:י״ד) "גַּם אֶת זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה הָאֱלֹהִים"? אָמַר לֵיהּ: כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, (בעולמו) בָּרָא כְּנֶגְדּוֹ. בָּרָא הָרִים, בָּרָא גְּבָעוֹת. בָּרָא יַמִּים, בָּרָא נְהָרוֹת. אָמַר לֵיהּ: רַבִּי עֲקִיבָא רַבְּךָ לֹא כָּךְ אָמַר, אֶלָּא: בָּרָא צַדִּיקִים, בָּרָא רְשָׁעִים. בָּרָא גַּן־עֵדֶן, בָּרָא גֵּיהִנֹּם. כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ לוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים, אֶחָד בְּגַן־עֵדֶן וְאֶחָד בְּגֵיהִנֹּם. זָכָה צַדִּיק, נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בְּגַן עֶדֶן. נִתְחַיֵּב רָשָׁע, נָטַל חֶלְקוֹ וְחֵלֶק חֲבֵרוֹ בַּגֵּיהִנֹּם. אָמַר רַב מְשַׁרְשִׁיָּא: מַאי קְרָא? גַּבֵּי צַדִּיקִים כְּתִיב: (ישעיהו ס״א:ז׳) "לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ". גַּבֵּי רְשָׁעִים כְּתִיב: (ירמיהו י״ז:י״ח) "וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם".

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה, מאי דכתיב (קהלת ז יד) גם את זה לעומת זה עשה האלהים. אמר לו כל מה שברא הקב״ה בעולמו ברא כנגדו: ברא הרים ברא גבעות, ברא ימים ברא נהרות. אמר לו רבי עקיבא רבך לא כך אמר. אלא ברא צדיקים ברא רשעים, ברא גן עדן ברא גיהנם. כל אחד ואחד יש לו שני חלקים אחד בגן עדן ואחד בגיהנם. זכה צדיק. נטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. נתחייב רשע, נטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם. אמר רב משרשיא מאי קרא, גבי צדיקים כתיב (ישעיה סא ז) לכן בארצם משנה יירשו. גבי רשעים כתיב (ירמיה יז יח) ומשנה שברון שכרם:

בתורתו של רבי מאיר מצאו כתוב: והנה טוב מאד והנה טוב מות. אמר רבי שמואל בר נחמן: רכוב הייתי על כתפו של זקני, ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן, ושמעתי את ר"ש בן אלעזר יושב ודורש בשם רבי מאיר: הנה טוב מאד, הנה טוב מות. רבי חמא בר חנינא ורבי יונתן רבי חמא בר חנינא אמר: ראוי היה אדם הראשון שלא לטעום טעם מיתה. ולמה נקנסה בו מיתה? אלא צפה הקב"ה, שנבוכדנצר וחירם מלך צור עתידין לעשות עצמן אלהות, ולפיכך נקנסה בו מיתה, הדא הוא דכתיב (יחזקאל כח): בעדן גן אלהים היית. וכי בגן עדן היה חירם אתמהא?! אלא, אמר לו: אתה הוא שגרמת לאותו שבעדן שימות. רבי חייא בר ברתיה דר' ברכיה משום רבי ברכיה: (שם) את כרוב ממשח, אתה הוא שגרמת לאותו כרוב שימות. אמר לו רבי יונתן: א"כ יגזור מיתה על הרשעים ואל יגזור מיתה על הצדיקים?! אלא, שלא יהו הרשעים עושים תשובה של רמיות, ושלא יהו הרשעים אומרים כלום. הצדיקים חיים, אלא שהן מסגלין מצות ומעשים טובים, אף אנו נסגל מצות ומעשים טובים! נמצאת עשיה שלא לשמה. רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר: מפני מה נגזרה מיתה על הרשעים? אלא, כל זמן שהרשעים חיים הם מכעיסים להקדוש ברוך הוא, הדא הוא דכתיב (מלאכי ב): הוגעתם ה' בדבריכם. כיון, שהן מתים הן פוסקים מלהכעיס להקב"ה, שנאמר (איוב ג): שם רשעים חדלו רוגז. שם חדלו מלהכעיס להקדוש ברוך הוא. מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים? אלא, כל זמן שהצדיקים חיים הם נלחמים עם יצרן, כיון שהם מתים הם נחין, הדא הוא דכתיב (שם): ושם ינוחו יגיעי כח. דיינו מה שיגענו. ורשב"ל אמר: ליתן שכר לאלו בכפליים, ולהפרע מאלו בכפליים. ליתן שכר לצדיקים שלא היו ראוים לטעום טעם מיתה וקבלו עליהם טעם מיתה, לפיכך (ישעיה סא): לכן בארצם משנה יירשו. ולהפרע מן הרשעים, שלא היו צדיקים ראויים לטעום טעם מיתה, ובשבילן קבלו עליהן מיתה, לפיכך משנה שכרן יירשו: