ירמיהו יז:כד מדרש: מדרש תנחומא

וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ. מִכָּאן אָמְרוּ: רָצָה אָדָם לִשְׁמֹעַ בִּשְׁעָתוֹ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ לְאַחַר זְמַן. לִשְׁכֹּחַ, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ לְאַחַר זְמַן. תַּלְמוּד לוֹמַר: וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ (דברים יא, יג), וְהָיָה אִם שָׁכוֹחַ (דברים ח, יט). הָא כֵּיצַד? רָצָה אָדָם לִשְׁמֹעַ בְּטוֹבָתוֹ, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ. לִשְׁכֹּחַ בְּטוֹבָתוֹ, מַשְׁכְּחִין אוֹתוֹ שֶׁלֹּא בְּטוֹבָתוֹ. וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה בְּיָדוֹ, אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן (משלי ג, לד). שָׁמַע אָדָם מִצְוָה אַחַת, מַשְׁמִיעִין אוֹתוֹ מִצְוֹת הַרְבֵּה. לִשְׁכֹּחַ מִצְוָה אַחַת, מְשַׁכְּחִין אוֹתוֹ מִצְוֹת הַרְבֵּה. לְפִיכָךְ כְּתִיב: אִם שָׁכוֹחַ תִּשְׁכַּח. אֲחֵרִים אוֹמְרִים מֵהָכָא, אִם חָבֹל תַּחְבֹּל (שמות כב, כה). חָבַלְתָּ חֲבוֹלָה אַחַת, סוֹף שֶׁחוֹבְלִין בְּךָ חֲבֹלוֹת הַרְבֵּה.