כֶּ֣סֶף מְרֻקָּ֞ע מִתַּרְשִׁ֣ישׁ יוּבָ֗א וְזָהָב֙ מֵֽאוּפָ֔ז מַעֲשֵׂ֥ה חָרָ֖שׁ וִידֵ֣י צוֹרֵ֑ף תְּכֵ֤לֶת וְאַרְגָּמָן֙ לְבוּשָׁ֔ם מַעֲשֵׂ֥ה חֲכָמִ֖ים כֻּלָּֽם׃
אוצר מדרשים
ב׳) שבעה מיני זהב בעולם: זהב טוב (בראשית ב׳), זהב טהור (שמות כ״ה), זהב סגור (מ״א ו׳), זהב שחוט (שם י׳), זהב אופיר (דהי״ב ט׳), זהב מאופז (ירמיה י׳), זהב פרוים (דהי״ב ג׳) (עי׳ יומא מ״ד:).
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ועברתי בארץ מצרים כמלך שעובר ממקום למקום. [ד"א] נאמר כאן עברה ונאמר למטן (י"ב כ"ג) ועבר ה' לנגוף את מצרים מה עברה האמורה להלן מגפה אף עברה האמורה כאן מגפה. וכן הוא אומר (עמוס ה' י"ז) ובכל כרמים מספד כי אעבור בקרבך אמר ה': בלילה הזה. זה הוא שאמר ר' אלעזר בן עזרי' נאמר כאן בלילה הזה ונאמר למעלה בלילה הזה מה בלילה הזה האמור כאן עד חצות אף בלילה הזה האמור למעלה עד חצות: והכתי כל בכור. אין לי אלא בכור מצרים שבמצרים בכורות אחרים שבמצרים מנין ת"ל כל בכור: בכורות מצרים שבמקומות אחרים מניין ת"ל כל בכור: בכורי חם וכוש ומצרים ופוט וכנען מניין ת״ל כל בכור וכן הוא אומר (תהלים ע"ח נ"א) ויך כל בכור במצרים ראשית אונים באהלי חם: מאדם ועד בהמה. אין לי אלא בכורות בהמה [שלקו] בכורות היה מניין ת"ל מאדם ועד בהמה. אין לך אדם לוקה שאין שמשיו לוקין עמו: ובכל אלהי מצרים. אין לי אלא אלהי מצרים שבמצרים אלהי אחרים שבמצרים מניין ת"ל ובכל אלהי מצרים אלהי מצרים שבמקומות אחרים [מניין] ת"ל כל אלהי. אלהי חם וכוש ומצרים ופוט וכנען מניין ת"ל כל אלהי: וכן הוא אומר (ישעיה מ"ג ג') נתתי כפרך מצרים כוש וסבא תחתיך: אעשה שפטים. שפטים שונין זה מזה של עץ נמוק של אבן נשרף של מתכת הרקיבו: אני ה'. אני שפרעתי מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה ומאנשי סדום. אני עתיד להפרע מגוג ומאגפיו ואם אין אתם מאמינים להבא האמינו לשעבר: ד"א אני ה' מלכות כל מקום שמזכיר גיאה של ע"ז שם מזכיר שבחו של מקום וכן הוא אומר (ירמיה י' ט') כסף מרקע מתרשיש יובא וזהב מאופיר מעשה חרש וידי צורף תכלת וארגמן לבושם מעשה חכמים כולם: מהוא אומר כדנה תאמרון להום אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה: ואומר ה' אלהים אמת הוא אלהים חיים ומלך עולם מקצפו תרעש הארץ ולא יכילו גוים זעמו: ואומר (שם שם י"ב) עושה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים: ואומר (תהלים קט"ו ה') פה להם ולא ידברו: ואומר (שם ג') ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה: ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים אני ה'. אין לך [כל] אומה ואומה שלוקה שאין אלהי שלה לוקה עמה: וכן הוא אומר (ירמיה נ' ב') הביש בל חת מרדך הובישו (עזביה) [עצביה] חתו גלוליה וכן הוא אומר (ישעיה כ"א ט') נפלה נפלה בבל וכל פסילי אלהיה שבר לארץ. וכן הוא אומר באבותינו (ויקרא כ"ו ל') ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם. ואף לעתיד לבוא כשיאבדו אומות העולם (מה נאמר בהם) [שברו אלהיהם עמהם לפי שנ'] (ישעיה ב' י"ח) והאלילים כליל יחלוף.
שמות רבה
משכו וקחו לכם צאן - הדא הוא דכתיב (ישעיה ל, טו): בשובה ונחת תושעון. תנינן, בכל מתרפאין חוץ, מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים. כיצד? שאם יאמרו לו לאדם: בא והרוג את הנפש, ואתה מתרפא אל ישמע להן, שכן כתיב (בראשית ט, ו): שופך דם האדם באדם דמו ישפך, הואיל, וכל מי שהוא שופך דם האדם, באדם, דמו ישפך, היאך יכול החולה להתרפאות בשפיכות דמים?! גלוי עריות כיצד? אם יאמרו לו לאדם: עסוק בגלוי עריות ואתה מתרפא, לא ישמע להן, שאסור לו לאדם לעסוק בגלוי עריות. אתה מוצא שתי פרשיות סמוכות, פרשת נזיר ופרשת סוטה, הנזיר נודר שלא לשתות יין, אמר לו הקדוש ברוך הוא: נדרת שלא לשתות יין, כדי להרחיק עצמך מן העבירה, אל תאמר: הריני אוכל ענבים ואין לי עון. אמר לו הקדוש ברוך הוא: הואיל ונדרת מן היין, הריני מלמדך, שלא תחטא לפני. אמר למשה: למד לישראל הלכות נזירות, שנאמר ( במדבר ו, ב-ד): איש כי יפליא לנדור וגו' מיין ושכר יזיר מכל אשר יעשה מגפן היין, וכיון שיעשה כך, הרי הוא כמלאך, (שם שם, ח): כל ימי נזרו קדש הוא לה', כמה דאת אמר (דניאל ד, י): ואלו עיר וקדיש. וכן האשה נקראת גפן, שנאמר (תהלים קכח, ג): אשתך כגפן פוריה. אמר הקדוש ברוך הוא: אל תאמר: הואיל ואסור לי להשתמש באשה, הריני תופשה ואין לי עון, או שאני מגפפה ואין לי עון, אני נושקה ואין לי עון. אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שאם נדר נזיר, שלא לשתות יין, אסור לאכול ענבים לחים ויבשים, ומשרת ענבים, וכל היוצא מגפן היין, אף אשה שאינה שלך, אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר (משלי ו, כז-כט): היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה. לכך סמך הקדוש ברוך הוא פרשת נזיר לפרשת סוטה, שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו, מביא מיתה על עצמו, שנאמר (שם ז, כו): כי רבים חללים הפילה. וכתיב (שם ה, ה): רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו, הואיל ויש בה כל המדות הללו, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?! לכך אין מתרפאין בה. עבודת כוכבים כיצד? שאם היה אדם מישראל חולה ויאמרו לו: לך אצל עבודת כוכבים פלונית ואתה מתרפא, אסור לילך, שכן הוא אומר (שמות כב, יט): זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו, והואיל שכל מי שעובד עבודת כוכבים יחרם, מוטב לו למות בחולי, ואל יעשה חרם בעולם הזה, ולא זה בלבד אסור, אלא כל דבר שהוא של עבודת כוכבים אסור להתרפאות בו. שאם יאמרו לו לאדם: טול ממה שמקטירין לעבודת כוכבים, או טול מן האשרה ועשה מהן קמיע והתרפא, אל תטול, שכן כתיב (דברים יג, יח): ולא ידבק בידך מאומה מן החרם, זו עבודת כוכבים. ואומר ( שם ז, כו): ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו. למה? שאין בהם ממש, ואין מועילין כלום, שנאמר (ירמיה י, ה): אל תיראו מהם כי לא ירעו וגם היטב אין אותם. וכן אתה מוצא, שירמיהו אומר לדורו: הריני נכנס עם עבודת כוכבים לדין, ואומר מעשיה ומעשה אלהים, ויודע מה בין הקדוש ברוך הוא לעבודת כוכבים, אתה מוצא ארבע פעמים בדף אחד, הראה ירמיה גנותה של עבודת כוכבים ושבחו של אלהים, שנאמר (שם שם, ב-ג): כה אמר ה' אל דרך הגוים אל תלמדו כי חקות העמים הבל הוא. (שם שם, ד-ה): בכסף ובזהב ייפהו כתמר מקשה המה, שמעתם גנותה של עבודת כוכבים, בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם שם, ו): מאין כמוך ה'. (שם שם, ז): מי לא ייראך מלך הגוים, שמעתם שבחו של הקדוש ברוך הוא, בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (שם שם, ח-ט): ובאחת יבערו ויכסלו וגו'. כסף מרקע מתרשיש יובא וגו' שמעתם גנותה של עבודת כוכבים, בואו ואגיד לכם שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם שם, י): וה' אלהים אמת, שמעתם שבחו של מקום, בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (שם שם, יא): כדנה תימרון להום, אלהיא די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא ומן תחות שמיא אלה, שמעתם גנותה של עובדי כוכבים, בואו ושמעו שבחו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שם שם, יב-יג): עושה ארץ בכחו וגו' לקול תתו המון מים בשמים, שמעתם שבחו של מקום, בואו ושמעו גנותה של עבודת כוכבים, שנאמר (שם שם, יד-טו): נבער כל אדם מדעת וגו', אך הבל המה מעשה תעתועים שמעתם גנותה של עבודת כוכבים, בואו ושמעו שבחו של מקום, שנאמר (שם שם, טז): לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא. אמר הקדוש ברוך הוא: הואיל והיא כאבן דומם ואין בה ממש, ואחרים שומרים אותה, שלא יגנבו אותה, היאך יכולה היא ליתן חיים לחולה?! לכך אסור להתרפאות מכל אשר לה. וכן אתה מוצא לישראל, כשהיו במצרים, היו עובדין עבודת כוכבים ולא היו עוזבין אותה, שנאמר (יחזקאל כ, ח): איש את שקוצי עיניהם לא השליכו. אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כל זמן שישראל עובדין לאלהי מצרים, לא יגאלו לך, ואמור להן שיניחו מעשיהן הרעים, ולכפור בעבודת כוכבים, הדא הוא דכתיב (שמות יב, כא): משכו וקחו לכם, כלומר משכו ידיכם מעבודת כוכבים, וקחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים, ועשו הפסח, שבכך הקדוש ברוך הוא פוסח עליכם. הוי (ישעיה ל, טו): בשובה ונחת תושעון: