ירמיהו י:י מדרש: מדרש אגדה, אוצר מדרשים, בראשית רבה ומדרש תנחומא

ד"א ואחר באו משה ואהרן. מלמד שבאו אחרונים, שהיה יום (פרווטא) [פרוזבטיא] של פרעה, והיו כל המלכים באים ומעוטרים אצל פרעה, והיו משה ואהרן עומדין על פתח פלטין שלו, אמרו לו משרתיו שני זקנים בפתח עומדים, אמר להם פרעה יש בידם עטרות, אמרו לו לאו, אמר להם אם כן באחרונה יכנסו, אחר כך נכנסו ועמדו לפני פרעה, אמר להם מה אתם מבקשים, אמרו לו (אלהי העברים נקרה עלינו) [כה אמר ה' אלהי ישראל שלח את עמו ויחוגו לי במדבר], אמר להם מי ה' אשר אשמע בקולו, ולא היה יודע לשלוח לי עטרות אלא בדברים באתם, לא ידעתי את ', באותה שעה הוציא דפתרא שלו, התחיל לקרות אלהי שטן, אלהי משחית, אלהי גהינם, אלהי צידון, אלהי מואב, אמר להם והלא קראתי לכל אלהות של שדים ואין שם של אלהיכם, אמרו לו שוטה דבריך דומה לכהן שהיה לו עבד שוטה, יצא ההן חוץ למדינה, הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברות, התחיל צווח לבני אדם ואמר להם ראיתם את רבי בכאן, אמרו לו רבך כהן הוא, אמר להן הין, אמרו לו שוטה מי ראה כהן בית הקברות, כן אתה פרעה כל אלו אלוהות כולם מתים, אבל ה' אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם (ירמי' י י), אמר להם בחור או זקן הוא כמה שנותיו, כמה מדינות כבש, כמה שנים יש לו משעלה למלכות, אמרו לו אלהינו כוחו וגבורתו מלא עולם, הוא היה עד שלא נברא העולם, והוא יהיה בסוף עולמים, והוא יוצרך, והוא נתן בך רוח ונשמה, וחייך בידיו, וכל אורחותיך ליה, אמר להם מה מעשיו, אמרו לו כל מעשה בראשית עשה, וגם הוא יצרך, אמר להם בידוע ששקר אתם מדברים, שאני אדון ואני בראתי עצמי, ואת נהר נילוס, שנאמר לי יאורי ואני עשיתיו (יחזקאל כט ג), באותה שעה קיבץ כל חכמים מצרים, אמר להם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו, אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם אמר להם הקב"ה אמרתם בן חכמים אני, בודאי אני מאבד חכמתכם, דכתיב ואבדה חכמת חכמיו וגו' (ישעי' כט יד), וכתיב חכמי יועצי פרעה וגו' (שם יט יא), וכשאמר למשה מי ה' אשר אשמע בקולו, אמר לו הקב"ה אתה לוקה מ' י' מ' ארבעים י' עשרה, הרי אתה לוקה חמשים מכות:

יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שהוא חי וקיים לעלם ולעלמי עלמיא, וכן הוא אומר ואולם חי אני (במדבר י״ד:כ״א) ואומר וה' אלהים אמת (ירמיהו י׳:י׳), רואה נולדות ויודע מה שעתיד להיות דכתיב מגיד מראשית אחרית (ישעיהו מ״ו:י׳) ואין מי למחות בידו דכתיב ולא איתי די ימחא בידיה (דניאל ד׳:ל״ב). וכן הוא אומר באשר דבר מלך שלטון (קהלת ח׳:ד׳) אלוה לא הקדימו אנוש... מתעלם ומסתתר מעין כל חי דכתיב אכן אתה אל מסתתר (ישעיהו מ״ה:ט״ו) וכתיב יושב בסתר עליון, והכל גלוי לפניו דכתיב והוא גלא עמיקתא (דניאל ב׳:כ״ב), מתעלם מתנשא מתהדר משתבח מתהלל וברוב עלילותיו מעלל דכתיב גדול העצה ורב העליליה (ירמיהו ל״ב:י״ט), וכתיב עמו עז ותושיה (איוב י״ב:ט״ז), גבור בכח, עמו זרוע וגבורה דכתיב לך זרוע עם גבורה, ואומר מכין הרים בכחו נאזר בגבורה, הנערץ בסוד קדושים הנכבד בשפלים והנשא ברמים, הנגבה במרומים הנאור בסביביו... הנהדר במלכותו, וממשלתו לעד, נצחו בכל דור, תקפו לנצח, זכרו לדור ודור עדי עד, הדרו בקודש אומצו מי יסחה (ישיח), עריצתו מי יתנה גדלו מי יספר, עלילותיו מי יבין, כחו מי יגיד גבורתו מי ימלל, מחשבתו מי יחקור, עשתנותיו מי יניא (יפר), ומי יבוא בסודו ומי יעמוד על רוב נסיו ונפלאותיו ורוב בריותיו שברא בעולמו, בים דרכו וים לא ראהו, במים שבילו ועקבותיו לא נודעו, באש יבא ופניו לא יראה, כי מעולם לא שלטה בו עין להודיע לכל שהוא אלוה ואין מבלעדיו, וכשהצדיקים עושים רצונו הם מוסיפין כח וגבורה, כמה דאת אמר ועתה יגדל נא כח ה׳ (במדבר י״ד:י״ז) מה יגדל ישר כחו. וכן הוא אומר אמרו לאלהים מה נורא מעשיך (תהילים ס״ו:ג׳), אמרו לפניו טאבא מה טבא אינון עובדין דידך מה דחילון אינון... דידך, מאן יכיל לשיזבי גרמיה מן יומא דדינא רבה, דכתיב מי יאמר זכיתי לבי וגו' (משלי כ׳:ט׳) ואומר אנה אלך מרוחך וגו׳ אם אסק שמים וגו' ואומר אשר בידו נפש כל חי (איוב י״ב:י׳) ולא ברא הקב״ה עולמו אלא בשביל ישראל שיהיו יראים ממנו שנאמר למען תירא את ה', ואומר והאלהים עשה שיראו מלפניו (קהלת ג׳:י״ד), וכשהצדיקים עושים רצונו וכו׳ ואם לאו כביכול צור ילדך תשי, ואומר הגעתם ה׳ בדבריכם (מלאכי ב׳:י״ז), ואומר ולא אותי קראת יעקב (ישעיהו מ״ג:כ״ב), כשישראל עושין רצונו של מקום הם עושים שמאל ימין שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום הם עושים ימין שמאל שנאמר השיב אחור ימינו מפני אויב (איכה ב׳:ג׳). כשישראל עושים רצונו של מקום אין חימה לפניו שנאמר חימה אין לי (ישעיהו כ״ז:ד׳) וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום כביכול חימה לפניו שנאמר וחרה אף ה׳. כשישראל עושים רצונו של מקום אין שינה לפניו שנאמר הנה לא ינום ולא יישן, וכשאין ישראל עושים רש״מ כביכול ויקץ כישן ה׳ (תהלים ע״ח:ס״ה). כשישראל עושים רש״מ הוא נלחם להם שנאמר ה׳ ילחם לכם, וכשאין עושים רש״מ הוא נלחם בם שנאמר ויהפך להם לאויב הוא נלחם בם (ישעיהו ס״ג:י׳). כשישראל עושים רש"מ רואה הקב״ה איזה צדיק יש באומות העולם ומביאו לדבקו בישראל, שכן את מוצא ביתרו שנתגייר על ידי משה, רחב על ידי יהושע, וכתיב בדוד הגתים שש מאות איש (שמואל ב ט״ו:י״ח), וכן אתה מוצא בשלמה שהרבה גרים נתגיירו על ידו שנאמר ויספר שלמה את כל האנשים הגרים וגו׳ (דהי״ב ב׳:ט״ז), וכן אתה מוצא בימי מרדכי ואסתר שהרבה נתגיירו שנאמר ורבים מעמי הארץ מתיהדים, וכשאין ישראל עושים רש״מ רואה איזה צדיק בישראל ונוטלו שנאמר כי מפני הרעה נאסף הצדיק (ישעיהו נ״ז:א׳). כשישראל עושים רש״מ רואה בצרתם שנאמר בכל צרתם לו צר (שם ס״ג ט'), ואין הקב״ה מדקדק עם כל אומה ולשון אלא עם ישראל בלבד, שנאמר רק אתכם ידעתי מכל וגו׳ (עמוס ג׳ ב'), ואפילו חס ושלום מבקשין ישראל לפרוק עולו מהם אין הקב״ה מניחן אלא מקבלים מלכותו עליהם בעל כרחם שנאמר והעולה על רוחכם וגו' (יחזקאל כ׳:ל״ב) ואומר חי אני נאום ה׳ אלהים אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה וגו׳ (יחזקאל כ׳:ל״ג), ואין הקב״ה מניח את ישראל לעולם אלא מרחם עליהם כאב, שנאמר כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא וגו׳ (ירמיהו ל״א:ט׳) ואומר כרחם אב על בנים, המקום ירחם עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן.

ר' יצחק פתח (תהלים קיט, קס): "ראש דברך אמת וגו'" א"ר יצחק מתחלת ברייתו של עולם ראש דברך אמת "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" (ירמיה י, י): "וה' אלהים אמת". "ולעולם כל משפט צדקך" שכל גזרה וגזרה שאתה גוזר על בריותיך הן מצדיקין עליהם את הדין ומקבלין אותו באמונה ואין כל בריה יכולה לומר שתי רשויות בראו העולם וידברו אלהים אין כתיב כאן אלא וידבר אלהים ויאמרו אלהים אין כתיב כאן אלא ויאמר אלהים בראשית בראו אלהים אין כתיב כאן אלא ברא אלהים: