ירמיהו כח:יז מדרש: מדרש תנאים, סדר עולם רבה וספרי דברים

אמר ר' עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור שמתחלה נביא אמת היה ולבסוף נביא שקר, כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם כיצד שמע ירמיה אומר (יר' כט י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם אמר מאימתי ניתנה הממשלה לבבל משנת שלשים וחמש למלכות מנשה שנ' (דהי״ב לג יא) ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה צא וחשוב עשרים שנה נשתיירו למנשה ושתים לאמון ואחת ושלשים ליאשיהו ואחת עשרה ליהויקים הרי ארבע וששים שנה נשתיירו שש שנים כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו שנ' (יר' כח א) בראשית ממלכת צדקיהו לפיכך אמר בעוד שנתים ימים אמר לו ירמיה אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות אמר לו [השמטה: אני אמרתי כך אמר לו אם כן תן לדבריך אות אמר לו] אף אתה תן לדבריך אות אמר לו אני מתנבא לרעה ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב״ה מוחל להן אבל אתה מתנבא לטובה והקב״ה אינו חוזר בטובה אמר לו איני נותן אות עד שתתן אתה אות אמר לו אם כן הריני נותן אות באות האיש באותה השנה הוא מת ואומר (שם יז) וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי והלא שנה אחרת היתה אלא מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה כדי לבטל דברי ירמי':

בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל (על) ירושלם ויצר עליה (דניאל א א), אפשר לומר כן, והלא הוא מלך בשנת ארבע ליהויקים, ומה תלמוד לומר בשנת שלוש ליהויקים, אלא שנת שלוש למרדו, במקרא אחד הוא אומר בשנת שבע (ירמיה נב כח), ובמקרא אחר הוא אומר בשנת שמנה (מלכים ב כד יב), מה תלמוד לומר שנת שבע ומה תלמוד לומר שנת שמנה, שנת שמנה משמלך, ושנת שבע לכיבוש יהויקים, ויתן (ה') [אדני] בידו וגו' (דניאל א ב), ובמקום אחר הוא אומר קבורת חמור וגו' (ירמיה כב יט), ובמקום אחר הוא אומר ויאסרהו בנחשתים וגו' (דברי הימים ב לו ו), אלא מלמד שכיון שאסרו מיד מת באיסוריו והוציאו וגררו, לקיים מה שנאמר סחוב והשלך וגו' (ירמיה כב יט), והגלה את [כל] ירושלם ואת [כל] השרים וגו' עשרת אלפים גולה (מלכים ב כד יד), יהודים (נפש) שלשת אלפים וגו' (ירמיה נב כח), ומבנימין ושאר שבטים שבעת אלפים, הכל גבורים עשי מלחמה (מלכים ב כד טז), וכי מה גבורה בבני אדם המהלכין בגולה, ומה מלחמה עושין בני אדם הזקוקין בזיקין ונתונים בשלשלאות, אלא הכל גבורי תורה, שנאמר ברכו ה' מלאכיו גברי כח וגו' (תהלים קג כ), עשי מלחמה שהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה, שנאמר על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב וגו' (במדבר כא יד), ומתוכן החרש והמסגר אלף (מלכים ב כד טז), חרש, שאחד מדבר והכל שותקין, מסגר, שהכל יושבין לפניו ולמדין ממנו, כענין שנאמר ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח (ישעיה כב כב), אילי הארץ (מלכים ב כד טו), אלו חורי יהודה ובנימין, ועליהן הכתוב אומר, כה אמר ה' [אלהי ישראל] כתאנים הטבות האלה כן וגו' (ירמיה כד ה), בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם (דברי הימים ב לו ט), ובמקום אחר הוא אומר בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם (מלכים ב כד ח), מה תלמוד לומר שמונה ומה תלמוד לומר שמנה עשרה, בן שמונה [עשרה] כשמלך, ומשמלך [נבוכדנצר] שמנה (עשרה) לכשנחתם גזר דינו לגלות, ועליו אמר נבוכדנצר מכלבא בישא גורא טבא לא נפיק, בחצי היובל גלה יהויכין, בשנה הרביעית בשבוע, וכן הוא אומר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' (דברי הימים ב לו י), ואלו הן כלי חמד רב בית ה' זה הארון, וימלך מלך בבל את מתניה דדו [תחתיו] ויסב את שמו צדקיהו, בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו וגו' (מלכים ב כד), ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא וגו', כה אמר ה' צבאות [אלהי ישראל] לאמר שברתי את על מלך בבל, בעוד שנתים ימים אני משיב וגו' (ירמיהו כ״ח:ב׳-ג׳), מי הטעה את חנניה, נבואה שנתנבא ירמיה הנביא על עילם לעיניו, שאמר כה אמר ה' [צבאות] הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם (שם מט לה), וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי (שם כח יז), ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם וגו', כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לכל הגולה וגו', בנו בתים ושבו וגו', קחו נשים והולידו בנים ובנות וגו', ודרשו את שלום העיר וגו' (שם כט), ואומר לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם וגו' (שם כט י), בשנה הרביעית לצדקיהו ירד להקביל פני נבוכדנצר מלך בבל בבבל ושריה עמו, וחזר ובא לו למלכותו לירושלם:

(טז) כי יקום עד חמס באיש לענות בו סרה, אין חמס אלא גזלן. לענות בו סרה, אין סרה אלא עבירה שנאמר (דברים יג ו) כי דבר סרה, ואומר (ירמיה כח טז) השנה אתה מת כי סרה דברת על ה'.