ירמיהו כט:כז מדרש: מדרש אגדה, מדרש שכל טוב ובראשית רבה

וְעַתָּ֗ה לָ֚מָּה לֹ֣א גָעַ֔רְתָּ בְּיִרְמְיָ֖הוּ הָֽעֲנְּתֹתִ֑י הַמִּתְנַבֵּ֖א לָכֶֽם׃

מדרש אגדה

ויגער בו אביו. אמר לו כך תהיו גוערים בנביאים, כדכתיב למה [לא] גערת בירמיה הענתותי (ירמי' כט כז), ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת. כך היה יעקב סבור שתחיית המתים יהיה בימיו:
שאל רבBookmarkShareCopy

מדרש שכל טוב

ויגער בו אביו. הגערה נחלקה לשני ענינים, האחת שגוער אדם בקטנו ובבנו ובתלמידו, והוא נזיפות של תוכחת מגולה, כגון ויגער בו אביו, טוב לשמוע גערת חכם (קהלת ז ה), למה לא גערת בירמיהו (ירמיה כט כז), וכל דומיהן. השני, גערת מאמר השמר, כמו (גערת) [גער] חית קנה (תהלים סח לא), גערת גוים אבדת רשע (שם ט ו), מגערת פניך יאבדו (שם פ יז), וכל דומיהן:
שאל רבBookmarkShareCopy

בראשית רבה

ויחלום עוד חלום אחר וגו' - בשעה שאמר יוסף: והנה השמש והירח, אמר יעקב: מי גילה לו, ששמי שמש. אמר רבי יצחק: אמר יהושע לשמש: עבדא בישא, לאו זבינת יתך בכספיה דאבא את?! לא כך ראה אבא אותך בחלום?! והנה השמש והירח, אף את דום מלפני! מיד (יהושע י): וידום השמש והירח עמד. ויספר אל אביו ואל אחיו ויגער בו אביו אמר הקב"ה: כך תהיו גוערים בנביאכם! שנאמר (ירמיה כט): ועתה למה לא גערת בירמיה הענתותי. ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא: כך היה אבינו יעקב סבור, שתחיית המתים מגעת בימיו, שנאמר: הבוא נבוא, הבוא נבוא אני ואחיך ניחא, שמא אני ואמך, והלא אמך כבר מתה, ואת אומר אני ואמך ואחיך?! ולא היה יעקב אבינו יודע, שהדברים מגיעים לבלהה שפחת רחל, שגדלתו כאמו:
שאל רבBookmarkShareCopy