ירמיהו כ:ט מדרש: קוהלת רבה, מדרש שכל טוב ומדרש לקח טוב

אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, רַבָּנָן אָמְרִין אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ שֶׁל מַלְאַךְ הַמָּוֶת לִכְלוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, וּמִנַּיִן שֶׁנִּקְרְאוּ הַמַּלְאָכִים רוּחוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד, ד): עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת. וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, אֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר לְמַלְאַךְ הַמָּוֶת הַמְתֵּן לִי עַד שֶׁאֲחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹתַי וְאַחַר כָּךְ אֲנִי בָּא. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, אֵין אָדָם יָכוֹל לוֹמַר הֲרֵי בְּנִי אוֹ עַבְדִּי אוֹ בֶּן בֵּיתִי תַּחְתַּי. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו, אֵין מִי שֶׁיִּתְלֶה אַנְקְלִיטוֹן, אֵין מִי שֶׁיֹּאמַר אַנְקְלוֹמָא. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר: אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ, אֵין נָבִיא שֶׁל יִשְׂרָאֵל שַׁלִּיט בְּרוּחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְלוֹתוֹ מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ, ט): וְאָמַרְתִּי לֹא אֶזְכְּרֶנּוּ וגו' וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. (ירמיה טו, ב): אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וגו'. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, (ירמיה טו, א): שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק לְפִי שֶׁהָיוּ לֵצָנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַדּוֹר מְמַלְמְלִין בְּפִיהֶם וּמַפְרִיזִין בְּאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם, וְאוֹמְרִים (יחזקאל יב, כז): הֶחָזוֹן אֲשֶׁר הוּא חֹזֶה וגו', אָמַר לָהֶם נָבִיא לְיִשְׂרָאֵל חַיֵּיכֶם (יחזקאל יב, כה): כִּי בִימֵיכֶם בֵּית הַמֶּרִי. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר אֵין אָדָם שַׁלִּיט בְּרוּחָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת לִכְלוֹתָן מִמֶּנּוּ. וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, ו): קִדְמוּנִי מוֹקְשֵׁי מָוֶת. וְאֵין מִשְׁלַחַת בַּמִּלְחָמָה, דִּכְתִיב (תהלים עח, מט): מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. וְלֹא יְמַלֵּט רֶשַׁע אֶת בְּעָלָיו, אִלּוּ עָשׂוּ תְּשׁוּבָה פָּשְׁרוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי אֵין אָדָם שַׁלִּיט בָּרוּחַ עַצְמוֹ לְכַלּוֹתוֹ מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא כְּתִיב (זכריה יב, א): וְיֹצֵר רוּחַ אָדָם בְּקִרְבּוֹ, צָר רוּחוֹ שֶׁל אָדָם בְּגוּפוֹ, שֶׁאִלּוּלֵי כֵּן כֵּיוָן שֶׁהָיְתָה הַצָּרָה בָּאָה עָלָיו הָיָה נוֹטְלָהּ וּמַשְׁלִיכָהּ מִקִּרְבּוֹ. אָמַר רַבִּי לֵוִי קָרוֹב לַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם פְּעָמִים כְּתִיב וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁנָּטָה לָמוּת, כְּתִיב (מלכים א ב, א): וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָּוִד לָמוּת, מִשּׁוּם וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת שֶׁהָיוּ בִּימֵי משֶׁה נִגְנְזוּ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (במדבר י, ג): וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים לא, כח): הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם, וַחֲצוֹצְרוֹת הֵיכָן הֵם, אֱמֹר שֶׁכְּבָר נִגְנְזוּ בִּימֵי משֶׁה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה הוּא מֵת וְיִהְיוּ בָנָיו תּוֹקְעִין לְפָנָיו בְּסַלְפִּינְגָס, לֹא מִשּׁוּם וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר כָּבוֹד גָּדוֹל חָלַק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, שֶׁאָמַר לוֹ (במדבר י, ב): עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת, וְלֹא לִיהוֹשֻׁעַ.

ותלה ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב. עיקר מלת ותלה לשון ליאות ויגיעה, ודומה לו (וילאו) [ונלאו] מצרים (שמות ז יח), התלאה (שם יח ח) נלאתי כלכל (ירמיה כ ט), ויסוד המלה למ"ד לבדה והמסלסל ימצא כמו כן, מלמד שהיו בני מצרים ובני כנען נלאין ומתיגעין לסבול הרעב ב' או ג' ימים, ואח"כ מבקשין לחם מיוסף אלו דברי רבותי. ואני אומר ותלה לשון שגעון, ודומה לו כמתלהלה (משלי כו יח), ומלת מתלהלה הוא מן התיבות הנכפלות, כמו אדמדם, אכלכל, ועיקר מלת ותלה לה בלבד והן יסוד התיבה ולפיכך הה' קמוצה, אלא אם אתה מדבירו על אופן תלאה, הי' לו לומר ותתלה להיות ת' אחת מן היסוד, והאחת למשרת, כמו ותתם (פסוק יח), ותתש בחמה, (יחזקאל יט יב) ועוד שלא תמצא מלה במקרה שהוא לשון נקוב משני צדדי', לפיכך אי אתה יכול להרפות את הה' ולעשותה למשרת, וכך אמר הפסוק ותשתגע ארץ מצרים מפני הרעב, וכן הוא אומר כמתלהלה היורה [זקים] חצים [וגו'] (ויאמר) [ואמר] הלא משחק אני (משלי כו יח יט):

דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי, הַלֵּב רוֹאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלִבִּי רָאָה הַרְבֵּה. הַלֵּב שׁוֹמֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ג, ט): וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ. הַלֵּב מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי. הַלֵּב הוֹלֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כו): לֹא לִבִּי הָלַךְ. הַלֵּב נוֹפֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א יז, לב): אַל יִפֹּל לֵב אָדָם עָלָיו. הַלֵּב עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כב, יד): הֲיַעֲמֹד לִבֵּךְ. הַלֵּב שָׂמֵחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים טז, ט): לָכֵן שָׂמַח לִבִּי וַיָּגֶל כְּבוֹדִי. הַלֵּב צוֹעֵק, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ב, יח): צָעַק לִבָּם אֶל ה'. הַלֵּב מִתְנַחֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מ, ב): דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלָיִם. הַלֵּב מִצְטָעֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים טו, י): וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ. הַלֵּב מִתְחַזֵּק, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, יב): וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה. הַלֵּב מִתְרַכֵּךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ, ג): אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם. הַלֵּב מִתְעַצֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו, ו): וַיִתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. הַלֵּב מִתְפַּחֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כח, סז): מִפַּחַד לְבָבְךָ. הַלֵּב מִשְּׁתַּבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא, יט): לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה. הַלֵּב מִתְגָּאֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, יד): וְרָם לְבָבֶךָ. הַלֵּב מְסָרֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ה, כג): וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר וּמוֹרֶה. הַלֵּב מִתְבַּדֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יב, לג): בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מִלִּבּוֹ. הַלֵּב מְהַרְהֵר, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כט, יח): כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ. הַלֵּב מְרַחֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מה, ב): רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב. הַלֵּב מְחַשֵּׁב, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יט, כא): רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ. הַלֵּב מִתְאַוֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כא, ג): תַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּ לוֹ. הַלֵּב סוֹטֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ז, כה): אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ. הַלֵּב זוֹנֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, לט): וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וגו'. הַלֵּב נִסְעָד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ה): וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם. הַלֵּב נִגְנָב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, כ): וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן. הַלֵּב נִכְנָע, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו, מא): אוֹ אָז יִכָּנַע לְבָבָם. הַלֵּב מִשְׁתַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, ג): וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָה. הַלֵּב תּוֹעֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כא, ד): תָּעָה לְבָבִי. הַלֵּב חָרֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ד, יג): כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד. הַלֵּב נֵעוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, ב): : אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. הַלֵּב אוֹהֵב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ה): וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ. הַלֵּב שׂוֹנֵא, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט, יז): לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵּב מְקַנֵּא, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כג, יז): אַל יְקַנֵּא לִבְּךָ וגו'. הַלֵּב נֶחְקָר, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, י): אֲנִי ה' חֹקֵר לֵב וגו'. הַלֵּב נִקְרָע, שֶׁנֶּאֱמַר (יואל ב, יג): וְקִרְעוּ לְבַבְכֶם וְאַל בִּגְדֵיכֶם. הַלֵּב הוֹגֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים מט, ד): וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת. הַלֵּב הוּא כָּאֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ, ט): וְהָיָה בְלִבִּי כְּאֵשׁ. הַלֵּב הוּא כָּאֶבֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לו, כו): וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן. הַלֵּב שָׁב בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב כג, כה): אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ. הַלֵּב חַם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יט, ו): כִּי יֵחַם לְבָבוֹ. הַלֵּב מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, לז): וַיָּמָת לִבּוֹ בְּקִרְבּוֹ. הַלֵּב נָמֵס, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ז, ה): וַיִּמַּס לְבַב הָעָם. הַלֵּב מְקַבֵּל דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו, ו): וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. הַלֵּב מְקַבֵּל יִרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לב, מ): וְאֶת יִרְאָתִי אֶתֵּן בִּלְבָבָם. הַלֵּב מוֹדֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיא, א): אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב. הַלֵּב חוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, כה): אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ. הַלֵּב מִתְקַשֶּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כח, יד): וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ. הַלֵּב מֵטִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים טז, כה): וַיְהִי כְּטוֹב לִבָּם, הַלֵּב עוֹשֶׂה מִרְמָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי יב, כ): מִרְמָה בְּלֵב חֹרְשֵׁי רָע. הַלֵּב מִתּוֹכוֹ מְדַבֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א א, יג): וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ. הַלֵּב אוֹהֵב שֹׁחַד, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כב, יז): כִּי אֵין עֵינֶיךָ וְלִבְּךָ וגו'. הַלֵּב כּוֹתֵב דְּבָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, ג): כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ. הַלֵּב חוֹרֵשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ו, יד): תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע. הַלֵּב מְקַבֵּל מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי י, ח): חֲכַם לֵב יִקַּח מִצְוֹת. הַלֵּב עוֹשֶׂה זָדוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, ג): זְדוֹן לִבְּךָ הִשִּׁיאֶךָ. הַלֵּב עוֹשֶׂה סְדָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז, א): לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב. הַלֵּב מִתְגַּדֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב כה, יט): וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ. הֱוֵי דִּבַּרְתִּי אֲנִי עִם לִבִּי לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה הִגְדַּלְתִּי וגו'.