אָר֣וּר הַיּ֔וֹם אֲשֶׁ֥ר יֻלַּ֖דְתִּי בּ֑וֹ י֛וֹם אֲשֶׁר־יְלָדַ֥תְנִי אִמִּ֖י אַל־יְהִ֥י בָרֽוּךְ׃
מדרש לקח טוב
כי טוב קויתי ויבא רע וייחלה לאור ויבא אופל (הגה"ה גלוי ומפרסם בין החכמי' שכל דברי איוב הם משל לישראל ולכן זה הפסוק הם דברי ישראל שמתרעמין בגלותם ואומר כי טוב קויתי ויבוא רע. אין טוב אלא הקב"ה שנ' טוב יי' לבל בלומ' הייתי מקוה שיי' יתברך יהיה לצינה ולמגן לישראל. ויבוא רע זה נבוכדנצר בבית ראשון ואספסיינוס בבית שני. ואייחלה לאור השכינה ויבוא אופל הצרות. ס"א כי טוב קויתי זה הקב"ה ויבוא רע זה סמאל הקנאה והמקנא כלומ' בהיותנו צריכים לסייוע אלהי ואנחנו חטאנו לו ושמנו הפסל בבית המקדש ובסיבת זה ואייחלה לאור ויבוא אופל הצרות וה' למען רחמיו יראנו נחמת ציון בשוב יי' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל אמן) אמר איוב כסבור הייתי לראות טוב כל ימי חיי כענין שנ' (איוב כט יח) ואמר עם קני אגוע ובחול ארבה ימים ויבוא רע זה השטן שבא לקטרג ומנין שמקטרג של אדם נקרא רע שנ' (בראשית ח כא) כי יצר לב האדם רע מנעוריו ואייחלה לאור כענין שנ' (איוב כט כד) ואור פני לא יפילון שהיו בושים בני אדם ממנו. ויבוא אופל (איוב יט יח) גם עוילים מאסו קי אקומה וידברו בי תעבוני מתי סודי וזה אהבתי נהפכו בי. אמר טוביהו ב"ר אליעזר ז"ל יותר מח' מאות שנה עברו מן איוב עד שעמד ירמיהו בן חלקיהו וכדרך שהגיע לאיוב הגיע לירמיהו. (איוב ג א) אני הגבר ראה עני אמר אני דומה לאיוב שנ' עליו (איוב לד ז) מי גבר כאיוב ישתה לעג כמים איוב קלל את יומו שנ' (איוב ג ב) יאבד יום אולד בו וירמיהו קלל את יוו שנ' (ירמיה כ יד) ארור היום אשר יולדתי בו יום אשר ילדתני אמי איוב אמר (איוב ג יא) למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע וירמיהו אמר (ירמיה כ יז) אשר לא מותתני מרחם ותני לי אמי קברי ורחמה הרת עולם למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון איוב אמר (איוב ל כו) כי טוב קויתי וירמיהו אמר (ירמיה ח טו) קוה לשלום ואין טוב אמר ירמיהו מקוה הייתי שהקב"ה נותן שלום לישראל ואין טוב על שאינן עוסקין בתורה (ישעיה מח כב) אין שלום אמר יי' לרשעים לעת מרפא שיחזרו בתשובה והנה בעתה כענין שנ' (ירמיה ט יא) מי האיש החכם ויבן את זאת וגו' (ירמיה ט יא) על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר ויאמר יי' על עזבם את תורתי ואומ' (ישעיה כב ג) כל קציניך נדדו יחד מקשת אוסרו כל נמצאיך (מנאציך) אסרו יחדו מרחוק עמדו על שעמדו רחוק מן התורה וכן מן המצוות לפיכך אסרו כיון שראה ירמיהו שלא היה בהם תקנה התחיל לקונן עליהם איכה ובאי זה זמן נכתבה מגילת איכה בשנה הרביעית ליהויקים דכתיב ויהי בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת יי' לאמר קח לך מגלת ספר וכתבת אליה את כל הגוים מיום דברתי אליך ממי יאשיהו ועד היום הזה וכתי' ויקרא ירמיהו את ברוך ויכתב ברוך בן נריה מפי ירמיהו את כל דברי יי' אשר דבר אליו על מגלת ספר וישלח המלך את יהודי לקחת את המגלה ויקחה מלשכת אלישמע הספר ויקראה יהודי באני המלך ובאזני כל השרים העומדים מעל המלך והמ' יושב בית החורף ובחדש התשיעי ואת האח לפניו מבוערת (לו) עצים הנדלקים באחוה ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה יקרענה בתער הסופר והשלך על האש אשר על האח ויהי דבר יי' אל ירמיהו אחרי שרף המלך את המגלה ואת הדברים אשר כתב ברוך מפי ירמיהו לאמר שוב קח לך מגלה אחרת וכתוב עליה את כל הדברים הראשונים וגו' וירמיהו לקח מגלה אחרת ויתנה אל ברוך בן נריה הסופר ויכתב עליה מפי ירמיהו את כל דברי הספר אשר שרף יהויקים מלך יהודה באש ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה ויכתב זו פרשת איכה ישבה בדד ועוד נוסף זו פרשת איכה יעיב דברים זו פרשת איכה יועם זהב רבים זו אני הגבר דאתי מתלת אלפא ביתין כהמה זו פרשת זכור יי' מה היה לנו כנגד אלפא בית' כב' פסוקים איכה שאלו את בן זומא דרוש לנו דבר אחד ממגלת קינות אמר להם לא גלו ישראל עד שכפרו בייחודי של מקום ובעשרת הדברים ובמילה שניתנה לעשרים דור ובחמישה חומשי תורה כמנין איכ"ה. ר' לוי אומ' עד שכפרו ב"לו כריתות כמנין איכ"ה.
אוצר מדרשים
כתיב עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר בא וראה כמה גדולים מעשיו של הקב״ה. אם נאמר עושה גדולות עד אין חקר למה נאמר ונפלאות עד אין מספר, ואם נאמר ונפלאות עד אין מספר למה נאמר עושה גדולות עד אין חקר? כיצד פירשו חז״ל עושה גדולות עד אין חקר כנגד כל יצירות שבעולם, ונפלאות עד אין מספר כנגד שלשה שנולדו בלא שכיבת הורתן עם אדם, ואלו הם בן סירא ורב פפא ורבי זירא (היוחסין מביא המעשה בערך אבוה בשם ר׳ יהודה החסיד, ועי' צמח דוד ח"א ג״א תמ״ח), וכלם צדיקים גמורים היו וחכמים גדולים בתורה, ואמרו עליהם על רבי זירא ועל רב פפא שמימיהם לא שחו שיחת חולין, ולא ישנו בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא קידמן אדם לבית המדרש, ולא מצאן אדם יושבין ושותקין אלא יושבין ושונין, ולא בטלו מקדוש היום, ולא כנו שם רע לחביריהם, ולא נתכבדו בקלון חביריהם, ולא עלתה קללת חביריהם על מטתם, ולא נסתכלו בצלם דמות רשע, ולא קבלו מתנות, ותרנין היו לקיים מה שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא (בתלמוד רשומות המדות האלה על חכמים שונים, עי׳ מגילה כ״ז: כ״ח.). והאיך ילדתן אמן בלא בעל? אמרו פעם אחת הלכו לבית המרחץ ונכנס לה בקובתן זרע מישראל ונתעברו וילדו מהם ולא היו יודעים מי היה אביהם, אבל בן סירא נודע לו מי היה אביו והאיך ילדתו אמו בלא בעילת בעל. אמרו עליה כי בת ירמיהו היתה, פעם אחת הלך ירמיה לבית המרחץ ומצא שם רשעים משבט אפרים וראה כי כלם מוציאין שכבת זרע לבטלה, לפי שכל שבט אפרים באותו הדור רשעים היו, שכן כתיב בו ויעש הרע בעיני ה', וכיון שראה אותם התחיל להוכיחם מיד קמו עליו ואמרו מפני מה הוכחתני חי דרך באר שבע שלא תזוז מכאן עד שתעשה כמונו. אמר להם הניחו לי ואשבע לכם שלא אגלה דבר זה לעולם, אמרו לו והלא צדקיהו ראה לנבוכדנצר אוכל ארנבת חיה ונשבע לו בגזירת השם שלא יגלה עליו ובטל שבועתו (נדרים ס״ה: איכה רבה פ׳ ישבו לארץ), וכן תעשה גם אתה, ועתה אם תעשה כמונו הרי טוב ואם לאו נעשה בך מעשה סדום כשם שעשו אבותינו בע״ז שלהם, ואם בע״ז היו עושין כך אנו בך על אחת כמה וכמה, מיד עשה כן מרוב הפחד והיראה מהם, וכמו שיצא משם התחיל לקלל יומו שנאמר ארור היום אשר יולדתי בו, ויצא והתענה על דבר זה רמ״ח תעניות כנגד כל איברים שבאדם, ושמורה היתה טיפה של אותו צדיק עד שבאתה בתו של אותו צדיק לבית המרחץ ונכנסה בקובתה, ולשבעה חדשים ילדה בן בשינים ובדיבור, וכיון שילדה היתה מתביישת מבני אדם שהיו אומרים מזנות ילדה, ופתח פיו הנער ואמר לאמו, על מה מתביישת מבני אדם כי בן סירא אני, אמרה לו סירא זה מי הוא? אמר לה ירמיהו, ולמה נקרא סירא שהוא שר על כל השרים והוא עתיד ליתן שם לכל שר ומלך, וכשתחשוב סירא וירמיהו בגימטריא שוין. אמרה לו בני אם כן היה לך לומר בן ירמיהו אני, אמר לה וכן הייתי רוצה לומר אלא שגנאי הדבר לומר ירמיהו בא על בתו, אמרה לו בני והא כתיב מה שהיה הוא שיהיה ומי ראה בת יולדת מאביה, אמר לה אמי אין כל חדש תחת השמש, מה לוט צדיק גמור אף אבי צדיק גמור, מה ללוט נעשה באונס אף לאבי נעשה באונס, אמרה לו תומהת אני ממך איך תדע דברים הללו, אמר לה אל תתמהי ממני שאין כל חדש תחת השמש, והרי ירמיהו אבי כך עשה בשעה שהיתה אמו כורעת לילד פתח פיו וקרא אבי ממעי אמו, ואמר לא אצא עד שתאמרו לי שמי, פתח אביו פיו ואמר צא ויקרא שמך אברהם, אמר לא כן שמי, אמר לו יקרא שמך יצחק יעקב וכן כל השבטים וכל אנשי הדור ההוא, ואמר לא כן שמי, עד שנזדמן שם אליהו ז״ל ואמר יקרא שמך ירמיה, שבימיך יקים הקב״ה אויב שירם ידו על ירושלם. [אמר לו כך שמי] ואתה שאמרת [לי שמי] יקרא שמי על שמך יהא לי משמך "יהו" ויקרא שמי ירמ-יהו, מה הוא יצא בדיבור אף אני יצאתי בדיבור, מה הוא יצא בנבואה ממעי אמו שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' אף אני יצאתי בנבואה, מה הוא יצא בשמו ממעי אמו אף אני יצאתי בשמי ממעי אמי, מה הוא עשה ספר באלפא ביתא (איכה) אף אני אעשה ספר באלפא ביתא, ועכשיו אל תתמהי מדברי. אמרה לו בני אל תדבר שלא ישלוט בך עין הרע, אמר לה אין עין הרע רשאה לשלטאה בי, ועתה אל תרבי [לדבר] עלי שאני עושה מה שעשה אבי, ועלי נאמר רחילא בתר רחילא אזלא וברא בתר עובדיה דאבוהי. אמרה לו בני מפני מה אתה מונע אותי מדיבור, אמר לה מפני שאת יודעת שאני רעב ואינך נותנת לי לאכול כלום, אמרה לו והרי לך דדים אכול מאכלך ושתה משתך, אמר לה אין לי חפץ בדדיך אלא לכי ובררי קמח כתרנגולא ולושי לחם נקי ובשר שמן ויין ישן ותאכלי עמי ביחד, אמרה לו ומהיכן אקנה דברים אלו, אמר לה עשי בגדים ומכרי ויתקיים בך הפסוק סדין עשתה ותמכור, ואם את מפרנסת אותי יתקיים בך הפסוק רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. התחילה לעשות בגדים ומוכרת, ומביאה לו לחם ובשר שמן ויין ישן וכלכלתו שנה אחת, ולאחר השנה אמר לה הוליכני לבית הכנסת, והוליכה אותו לבית מלמד אחד שהיו לו שבע בנות, ישב בצדו ואמר לו רבי למדני תורה, אמר לו עדיין אין אתה בר לימוד כי קטון אתה, ואמרו חז״ל בן חמש שנים למקרא. אמר לו בן סירא ולא למדת היום קצר והמלאכה מרובה, ואתה אומר לי שב ולא תלמוד עדיין כי קטון אתה, ואני רואה בבית הקברות קטנים ממנו מתים, ומי יודע מה יהיה אם אחיה ואם אמות. אמר לו המלמד מפני מה אתה מורני ואמרו חז״ל כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה, אמר לו עד כאן אינך רבי ועד כאן לא למדתי ממך כלום, אמר לו המלמד לבן סירא אמור אל״ף, השיב לו ואמר:
ספרא
[ו] ר' אליעזר אומר, מנין שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה? נאמר כאן "זמה" ונאמר להלן "ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה הִוא" (ויקרא כ, יד). מלמד שהוא ענוש לפני המקום כבא על אשה ואמה.