ירמיהו לא:כז מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק) ועין יעקב

תניא (ויקרא א ב) מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהם בתשובה חוץ מן המומר לנסך את היין ומחלל שבתות בפרהסיא (ע״ב) וכל היכא דכתיב בהמה גריעותא היא והא כתיב (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע ה' ואמר רב יהודה א״ר אלו בני אדם שהם ערומים בדעת ומשימין עצמן בבהמה התם כתיב אדם ובהמה הכא בהמה לחודה כתיב וכל היכא דכתיב אדם ובהמה מעליותא היא והכתיב (ירמיה לא כז) וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה התם קא חלקיה קרא זרע אדם לחוד וזרע בהמה לחוד:

ב תַּנְיָא: (ויקרא א) "מִן הַבְּהֵמָה", לְהָבִיא בְּנֵי אָדָם שֶׁדּוֹמִין לִבְהֵמָה. מִכָּאן אָמְרוּ: מְקַבְּלִין קָרְבָּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בָּהֶם בִּתְשׁוּבָה, חוּץ מִן הַמּוּמָר, (לנסך) [וּמְנַסֵּךְ] אֶת הַיַּיִן, וּמְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָאוְכָל הֵיכָא דִּכְתִיב 'בְּהֵמָה', גְּרִיעוּתָא הִיא? וְהָא כְּתִיב: (תהילים ל״ו:ז׳) "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'", וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁהֵם עֵירֻמִּים בְּדַעַת וּמְשִׂימִין עַצְמָן כִּבְהֵמָה. הָתָם כְּתִיב "אָדָם וּבְהֵמָה", הָכָא, 'בְּהֵמָה' לְחוּדָא כְּתִיב. וְכָל הֵיכָא דִּכְתִיב "אָדָם וּבְהֵמָה", מַעַלְיוּתָא הִיא? וְהָכְּתִיב: (ירמיהו ל״א:כ״ז) "וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה". הָתָם קָא חַלְּקֵיהּ קְרָא, זֶרַע אָדָם לְחוּד, וְזֶרַע בְּהֵמָה לְחוּד.

סד תָּנוּ רַבָּנָן: אֵיזֶהוּ עַם־הָאָרֶץ? כָּל שֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע שַׁחֲרִית וְעַרְבִית בְּבִרְכוֹתֶיהָ, דִּבְרֵי (רבי אליעזר ורבי יהושע) [רַבִּי מֵאִיר]. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: כָּל שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחַ תְּפִלִּין. בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: כָּל שֶׁאֵין לוֹ צִיצִית בְּבִגְדוֹ. רַבִּי יוֹנָתָן בַּר יוֹסֵף אוֹמֵר: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים וְאֵינוֹ מְגַדְּלָן לְתַלְמוּד תּוֹרָה. אֲחֵרִים אוֹמְרִים: אֲפִלּוּ קָרָא וְשָׁנָה, וְלֹא שִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, זֶהוּ עַם־הָאָרֶץ. קָרָא וְלֹא שָׁנָה, הֲרֵי זֶה בּוּר, לֹא קָרָא וְלֹא שָׁנָה, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר: (ירמיהו ל״א:כ״ז) "וְזָרַעְתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה זֶרַע אָדָם וְזֶרַע בְּהֵמָה". (משלי כ״ד:כ״א) "יְרָא אֶת ה' בְּנִי וָמֶלֶךְ, עִם שׁוֹנִים אַל תִּתְעָרָב". אָמַר רַבִּי יִצְחָק: אֵלּוּ שֶׁשּׁוֹנִין הֲלָכוֹת. פְּשִׁיטָא? מַהוּ דְּתֵימָא מַאי 'שׁוֹנִים'? שׁוֹנִים בְּחֵטְא, וְכִדְרַב הוּנָא, דְאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ (הֻתְּרָה לוֹ סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא אֵימָא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר) קָא מַשְׁמַע לָן. תָּנִי: הַתַּנָּאִים מְבַלֵּי עוֹלָם. מְבַלֵּי עוֹלָם סַלְקָא דַּעְתָּךָ? אָמַר (רבא) [רַבִינָא]: שֶׁמּוֹרִין [הֲלָכָה] מִתּוֹךְ מִשְׁנָתָן. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי, אָמַר רַבִּי (ישמעאל) [יְהוֹשֻׁעַ]: וְכִי מְבַלֵּי עוֹלָם הֵם, וַהֲלֹא מְיַשְּׁבֵי עוֹלָם הֵם! שֶׁנֶּאֱמַר: (חבקוק ג׳:ו׳) "הֲלִיכוֹת עוֹלָם לוֹ", אֶלָּא שֶׁמּוֹרִין הֲלָכָה מִתּוֹךְ מִשְׁנָתָן.