ירמיהו לא:כט מדרש: עין יעקב, מדרש שכל טוב, פרקי דרבי אליעזר וויקרא רבה

סג תְּנַן הָתָם: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֱוֵי שָׁקוּד לִלְמֹד תּוֹרָה, וְדַע מַה שֶּׁתָּשִׁיב לְאֶפִּיקוֹרוֹס. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא שָׁנוּ, אֶלָּא אֶפִּיקוֹרוֹס גּוֹי [עוֹבֵד כּוֹכָבִים], אֲבָל אֶפִּיקוֹרוֹס יִשְׂרָאֵל, כָּל־שֶׁכֵּן דְּפָקַר טְפֵי. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל מָקוֹם שֶׁפָּקְרוּ הַמִּינִין, תְּשׁוּבָתָן בְּצִדָּן. (בראשית א׳:כ״ז) "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ", וְאוֹמֵר: (שם) "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ". (שם יא) "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם", (בראשית י״א:ה׳) "וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל". (שם לה) "כִּי שָׁם נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים", (ואומר) (שם) "לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי". (דברים ד׳:ז׳) "כִּי מִי גוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ אֱלֹהִים קְרֹבִים אֵלָיו, כַּה' אֱלֹהֵינוּ בְכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו", (שמואל ב ז׳:כ״ג) "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר הָלְכוּ (לו) אֱלֹהִים, לִפְדּוֹת לוֹ לְעָם". (דניאל ז׳:ט׳) "עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין יְתִב", הַנָךְ, לָמָּה לִי? כִּדְרַבִּי יוֹחָנָן, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה דָּבָר, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְלָךְ בְּפָמַלְיָאשֶׁל מַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם ד) "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא". הָתֵּינַח כּוּלְּהוּ, "עַד דִּי כָּרְסָוָן רְמִיו", מַאי אִיכָּא לְמֵימַר? אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לְדָוִד, דְּתַנְיָא: אֶחָד לוֹ, וְאֶחָד לְדָוִד, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסֵי: עֲקִיבָא, עַד מָתַי אַתָּה עוֹשֶׂה שְׁכִינָה חֹל? אֶלָּא, אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה. קִבְּלָהּ מִינֵיהּ, אוֹ לָא קִבְּלָהּ מִינֵיהּ? תָּא שְׁמַע, דְּתַנְיָא: אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִצְדָקָה, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר [לוֹ] רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: עֲקִיבָא, מַה לְּךָ אֵצֶל הַגָּדָה? כַּלֵּךְ לְךָ אֵצֶל נְגָעִים וְאֹהָלוֹת, אֶחָד לְכִסֵא וְאֶחָד לִשְׁרַפְרַף. כִּסֵא, לֵישֵׁב עָלָיו, שְׁרַפְרַף, לַהֲדוֹם רַגְלָיו. אָמַר רַבִּי נַחְמָן: הַאי מַאן דְּיָדַע לְאַהֲדוּרֵי לְמִינֵי כְּרַב אִידִית, לִיהֲדַר, וְאִי לָא, לָא לִיהֲדַר. אָמַר הַהוּא מִינָא לְרַב אִידִית: כְּתִיב: (שמות כ״ד:א׳) "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר: עֲלֵה אֶל ה'", "עֲלֵה אֵלַי" מִיבָּעִי לֵיהּ! אָמַר לֵיהּ: זֶהוּ מְטַטְרוֹן, שֶׁשְּׁמוֹ כְּשֵׁם רַבּוֹ, דִּכְתִיב: (שם כג) "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ", אִי הָכִי נִיפְלְחוּ לֵיהּ! כְּתִיב: (שם) "אַל תַּמֵּר בּוֹ", אַל תְּמִירֵנִי בּוֹ. אִם כֵּן, "לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם" לָמָּה לִי? אָמַר לוֹ: הֵימְנוּתָא (דידן) [בְּיָדָן], דַּאֲפִלּוּ בְּפַרְוַנְקָא נַמִּי לָא קַבִּילְנֵיהּ, דִּכְתִיב: (שמות ל״ג:ט״ו) "וַיֹּאמֶר אֵלָיו: אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים" וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ הַהוּא מִינָא לְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי: כְּתִיב: (בראשית י״ט:כ״ד) "וַה' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ, מֵאֵת ה'", 'מֵאִתּוֹ' מִיבָּעִי לֵיהּ! אָמַר לֵיהּ הַהוּא כּוֹבֵס: שַׁבְקֵיהּ, אֲנָא מְהַדַּרְנָא לֵיהּ, דִּכְתִיב: (שם ד) "וַיֹּאמֶר לֶמֶךְ לְנָשָׁיו: עָדָה וְצִלָּה שְׁמַעַן קוֹלִי, נְשֵׁי לֶמֶךְ", 'נָשַׁי' מִיבָּעִי לֵיהּ! אֶלָּא, מִשְׁתָּעִי קְרָא הָכִי, הָכִי נַמִּי, מִשְׁתָּעִי קְרָא הָכִי. אָמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ הָא? מִפִּירְקֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר שְׁמִיעַ לִי, דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כִּי הֲוָה דָּרִישׁ רַבִּי מֵאִיר בְּפִירְקֵיהּ, הֲוָה דָּרִישׁ תִּילְתָּא שְׁמַעְתָּא, תִּילְתָּא אַגַּדְתָּא, תִּילְתָּא מַתְלֵי. וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁלֵי שׁוּעָלִים הָיוּ לוֹ לְרַבִּי מֵאִיר, וְאָנוּ אֵין לָנוּ אֶלָּא שְׁלֹשָׁה; (ירמיהו ל״א:כ״ט) "אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה". (ויקרא י״ט:ל״ו) "מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק". (משלי י״א:ח׳) "צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו".

לו יקהת. למלך שיהודה מעמיד יקהת ויחלש כבוד העמים, ועיקר מלת יקהת לשון קהיות שיניים, ודומה לו, האוכל הבוסר תקהינה שיניו (ירמיה לא כט):

הָלַךְ הַנָּחָשׁ וְאָמַר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי נָגַעְתִּי בּוֹ וְלֹא מַתִּי, אַף אַתְּ תִּגְּעִי בּוֹ וְלֹא תָמוּתִי״. וְהָלְכָה הָאִשָּׁה וְנָגְעָה בּוֹ בָּאִילָן וְרָאֲתָה מַלְאַךְ הַמָּוֶת בָּא כְּנֶגְדָּהּ. אָמְרָה: ״אוֹי לִי שֶׁנָּגַעְתִּי! עַכְשָׁיו אָנֹכִי מֵתָה וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אִשָּׁה אַחֶרֶת וְנוֹתְנָהּ לְאָדָם. אֶלָּא אָנֹכִי גּוֹרֶמֶת לוֹ שֶׁיֹּאכַל עִמִּי. אִם אָמוּת – נָמוּת שְׁנֵינוּ, וְאִם אֶחְיֶה – נִחְיֶה שְׁנֵינוּ״. וְלָקְחָה מִפֵּרוֹת הָאִילָן וְאָכְלָה וְנָתְנָה לְאִישָׁהּ. כֵּיוָן שֶׁאָכַל אָדָם מִפֵּרוֹת הָאִילָן, רָאָה אֶת עַצְמוֹ עֵרוֹם וְנִפְקְחוּ עֵינָיו וְקָהוּ שִׁנָּיו. אָמַר לָהּ: ״מַהוּ שֶׁהֶאֱכַלְתִּנִי שֶׁעֵינַי נִפְקְחוּ וְקָהוּ שִׁנַּי עָלַי? כְּשֵׁם שֶׁקָּהוּ שִׁנַּי, כֵּן יִקְהוּ שִׁנֵּי כָּל הַדּוֹרוֹת״.