עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֺ֣ן אָב֔וֹת אֶל־חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
תני תנא קמיה דרבי יוחנן, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים (ע״ב) וקובר את בניו מוחלין לו על כל עונותיו אמר ליה רבי יוחנן בשלמא תורה וגמילות חסדים דכתיב (שם טז ו) בחסד ואמת יכופר עון חסד זו גמילות חסדים שנאמר (שם כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. אמת זו תורה שנאמר (שם כג כג) אמת קנה ואל תמכור אלא קובר את בניו מנין תנא ליה ההוא סבא משום ר׳ שמעון בן יוחאי אתיא עון עון כתיב הכא בחסד ואמת יכופר עון וכתיב התם (ירמיה לב יח) ומשלם עון אבות אל חיק בניהם אחריהם. אמר רבי יוחנן נגעים ובנים אינן יסורין של אהבה. ונגעים לא והא תניא, כל מי שיש בו אחד מד׳ מראות נגעים הללו אינן אלא מזבח כפרה מזבח כפרה הוו יסורין של אהבה לא הוו אב״א הא לן והא להו ואב״א הא בצנעא והא בפרהסיא. ובנים לא היכי דמי אי לימא דהוו ליה ומיתו והאמר רבי יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר אלא הא דלא הוו ליה כלל והא דהוו ליה ומיתו:
עין יעקב
תָּנִי תָּנָא קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים, (שם ע"ב) וְקוֹבֵר אֶת בָּנָיו, מוֹחֲלִין לוֹ [עַל] כָּל עֲוֹנוֹתָיו. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן: בִּשְׁלָמָא תּוֹרָה וּגְמִילוּת חֲסָדִים, דִּכְתִיב: (משלי ט״ז:ו׳) "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן". 'חֶסֶד' זוֹ גְמִילוּת חֲסָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כא) "רֹדֵף צְדָקָה וָחָסֶד [יִמְצָא חַיִּים צְדָקָה וְכָבוֹד"]. 'אֱמֶת' זוֹ תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כג) "אֱמֶת קְנֵה וְאַל תִּמְכֹּר". אֶלָּא קוֹבֵר אֶת בָּנָיו, (מנלן?) [מִנַּיִן]? תָּנָא לֵיהּ הַהוּא סָבָא מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: אַתְיָא 'עָוֹן' 'עָוֹן', כְּתִיב הָכָא: "בְּחֶסֶד וֶאֱמֶת יְכֻפַּר עָוֹן", וּכְתִיב הָתָם: (ירמיה ל"ב) "וּמְשַׁלֵּם עֲוֹן אָבוֹת אֶל חֵיק בְּנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם". אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: נְגָעִים וּבָנִים, אֵינָן יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה. וּנְגָעִים לֹא?! (הוו יסורין של אהבה?) וְהָא (אמר מר) [תַּנְיָא]: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ אַחַת מֵאַרְבַּע מַרְאוֹת נְגָעִים הַלָּלוּ, אֵינָן אֶלָּא מִזְבַּח כַּפָּרָה?! "מִזְבַּח כַּפָּרָה" הֲווּ, יִסּוּרִין שֶׁל אַהֲבָה לָא הֲווּ! וְאִי בָּעִית אֵימָא: (לא קשיא) הָא לָן וְהָא לְהוּ.
מדרש תהילים
דבר אחר כל פעל ה'. לקילוסו. שהכל מקלסין אותו על פעולתו ועל מעשהו וכל מעשיו מקלסין אותו. רבי ברכיה בשם רבי שמעון אומר מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש לפני הקב"ה. שנאמר (משלי ח כו) וראש עפרות תבל. הים אין לו ידים ויש לו לפני המקום. שנאמר (תהלים קד כה) זה הים גדול ורחב ידים. הארץ אין לה אזנים ויש לה לפני המקום. שנאמר (ירמיה כב כט) ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה'. ואין לה ידים ויש לה לפני המקום. שנאמר (שופטים יח י) והארץ רחבת ידים. שמים אין לו לב ויש לו לפני המקום. שנאמר (דברים ד יא) עד לב השמים. וכן הים (שמות טו ח) קפאו תהומות בלב ים. והארץ אין לה טבור ויש לה לפני המקום. שנאמר (יחזקאל לח יב) יושבי על טבור הארץ. ואין לה פה וכתיב (במדבר טז לב) ותפתח הארץ את פיה. וכן אין לה רגלים ולא ירכים ויש לה לפני המקום. דכתיב (קהלת א ד) והארץ לעולם עומדת. וכן יש לה ירכים דכתיב (ירמיה לא ז) וקבצתים מירכתי ארץ. שמים מנין שנאמר השמים מספרים כבור אל. זה שאמר הכתוב (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר. רבי אבהו אמר אם מבקש אדם לומר שבחו של הקב"ה יותר מדאי מתבלע מן העולם. שכן דוד אמר (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות ה'. רבי חנינה ורבי יונתן אזלין למיעבד באילין קרייתא דרומא עיילו להדא כנישתא חזיוה לחזנא דקריב ואמר האל הגדול הגבור האמיץ והעזוז. ושתקו יתיה. אמרו לו אין לך רשות להוסיף על תקון חכמים בברכות. מנין ממשה רבינו. רב הונא בשם רב אמר (איוב לז כג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח. לא מצאנו גבורתו של הקב"ה. רבי שמואל בר נחמן אמר מי ימלל גבורות ה'. כמו אני וחברי. א"ר אבין תרגם יעקב איש כפר טבריה בצור (תהלים סה ב) לך דומיה תהלה. סמא דכולא משתוקא למרגלית דלית לה טימי דכל מה דאת משבחת לה את פגים לה. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא משה תיקן סדר תפלה שנאמר (דברים י יז) כי ה' וגו' אלקי האלקים ואדוני האדונים. משחרב בית המקדש אמר ירמיה (ירמיה לב יח) האל הגדול הגבור. ולא אמר נורא שאין נורא אלא מבית המקדש שנאמר (תהלים סח לו) נורא אלקים ממקדשיך. והיכן מוראו שנכנסו השונאים בביתו ולא נתייראו. ולמה אמר גבור. לזה נאה לקרותו גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. אבל דניאל אמר (דניאל ט ד) האל הגדול והנורא. ולא אמר גבור. ולמה שבניו מסורין בקולרין והיכן גבורתו. ולמה אמר נורא. לזה נאה לקרותו נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה חזרו את הגדולה ליושנה שנאמר (נחמיה ט לב) ועתה אלקינו האל הגדול הגבור והנורא. למה שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה על כל קילוס שקלסוהו בני אדם. ולזה נקראו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי יעקב בר' אלעזר יודעים הם באלקיהם שאמיתי הוא ואינן מחניפין לו. אמר ישעיה (ישעיה מד כג) רנו שמים כי עשה ה'. אמרו לו אף אנו מקלסין השמים מספרים כבוד אל. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו מדינות הרבה והיתה כל אחת ואחת אומרת כך וכך זהב יש למלך כך וכך אבנים טובות ועבדים ושפחות יש למלך והיה שם פקח אחד אמר להן מנין אתם יודעים ואתם רחוקים ממנו אלא מדינה שהוא דר בה היא נאה לומר עשרו ושבחו של מלך שהיא יודעת כבודו. כך אמר דוד כל הארץ וכל אשר יש בה אינן יכולין לומר שבחו של הקדוש ברוך הוא. ומי יכול לומר. השמים מספרים כבוד אל. ואימתי הכל מקלסין אותו כשירום קרנם של ישראל. שנאמר (תהלים קמח ז) הללו את ה' מן הארץ. ואימתי (שם יד) וירם קרן לעמו: