וַיִּשָּׁבַ֞ע הַמֶּ֧לֶךְ צִדְקִיָּ֛הוּ אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ בַּסֵּ֣תֶר לֵאמֹ֑ר חַי־יְהוָ֞ה את אֲשֶׁר֩ עָשָׂה־לָ֨נוּ אֶת־הַנֶּ֤פֶשׁ הַזֹּאת֙ אִם־אֲמִיתֶ֔ךָ וְאִם־אֶתֶּנְךָ֗ בְּיַד֙ הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר מְבַקְשִׁ֖ים אֶת־נַפְשֶֽׁךָ׃ (ס)
אוצר מדרשים
שמונה מילין דכתיבן ולא קריין: אם אמנון (ש״ב י״ג ל״ג), אם במקום (שם מ״ו כ״א), נא דיסלח (שם ה׳ י"ח), את אשר (ירמיה ל״ח ט״ז), אם כאשר (שם ל״ט י״ב), ידרך (שם נ״א ג׳), חמש (יחזקאל מ״ח ט״ז), אם גואל (רות ג׳ י״ב), ויש עוד ארבע מילין דכתיבין ישגלנה וקריין ישכבנה, וחד כתיב ובעפלים וקרי ובטחורים (דברים כ״ה כ״ז—ל׳, ישעיה י״ג ט״ז, ירמיה ג׳ ב׳, זכריה י״ד ב׳). ויש גם שנויים בין המסורה שלנו ובין חז״ל בקרי וכתיב בנביאים וכתובים (ע״ע קרי וכתיב באוצר ישראל, ועי׳ ג״כ מדרש טעמי חסרות ויתירות לעיל).
אוצר מדרשים
ד׳) חַי ה׳ את אֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ הַזֹּאת (ירמיה ל״ח ט״ז) חיסרו הכתוב ״את״ לפי שנשבע פעם ראשונה וכפר, וכן הוא אומר, וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים (דהי״ב ל״ו י״ג). ועוד הוכיח יחזקאל, אִם לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר (יחזקאל י״ז י״ט), ועוד אמר ירמיהו וְאִם חַי ה׳ יֹאמֵרוּ לָכֵן לַשֶּׁקֶר יִשָּׁבֵעוּ (ירמיה ה׳ ב׳), לכך חיסרו הכתוב וחיסר שבועתו שהיה בה תיבה נכתבת ולא נקראת.
מדרש שכל טוב
ושמרו דרך ה'. ו' שבראש התיבה משמעת לשון עתיד כלומר וישמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, מה אני גומל חסדים, דכתיב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמה ט), אף הם יהיו גומלי חסדים, מה אני מבקר חולים, דכתיב וירא אליו ה' (פסוק א'). וכתיב ה' יסעדנו על ערש דוי (תהלים מא ד) אף הם מבקרין חולים, מה אני מלביש ערומים, דכתיב ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (בראשית ג כא), אף הם מלבישים ערומים, מה אני עושה נפשות, שנאמר חי ה' אשר עשה [לנו] את הנפש (הזה) [הזאת] (ירמי' לח טז), אף הם עושים נפשות, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה):