ירמיהו מט:כד מדרש: שיר השירים רבה ומדרש אגדה

דָּרַשׁ רַבִּי פַּפִּיס (תהלים קו, כ): וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר, שׁוֹמֵעַ אֲנִי בְּשׁוֹר שֶׁל מַעְלָן, תַּלְמוּד לוֹמַר: אֹכֵל עֵשֶׂב, אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיֶּךָ פַּפִּיס, אָמַר לוֹ וּמָה אַתָּה מְקַיֵּם וַיָּמִירוּ אֶת כְּבוֹדָם בְּתַבְנִית שׁוֹר, בְּשׁוֹר שֶׁל שְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה, תַּלְמוּד לוֹמַר: אֹכֵל עֵשֶׂב, אֵין לְךָ מְנֻוָּל וּמְשֻׁקָּץ כְּשׁוֹר בְּשָׁעָה שֶׁאוֹכֵל עֵשֶׂב. רַבִּי יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אוֹמֵר חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם עָשׂוּ לָהֶם כְּשָׁפִים וְהָיָה נִרְאֶה כִּמְרַטֵּט לִפְנֵיהֶם, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (ירמיה מט, כד): רָפְתָה דַמֶּשֶׂק הִפְנְתָה לָנוּס וְרֶטֶט הֶחֱזִיקָה.

ד"א כי ירט. לשון פחד, כמה דתימר רטט (החזק) [החזיקה] (ירמי' מט כד), שבזמן שהמלאך הולך ועומד בדרך אעפ"י שאין האדם רואה אותו מזלו רואה אוו והמזל חרד, הדא הוא דכתיב (ואימה) [חרדה] גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא (דניאל י ז):