כֹּ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת הִנְנִ֥י שֹׁבֵ֖ר אֶת־קֶ֣שֶׁת עֵילָ֑ם רֵאשִׁ֖ית גְּבוּרָתָֽם׃
עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
המתנבא מה שלא נאמר לו כגון חנניה בן עזור דקאי ירמיה בשוק העליון וקאמר (ירמיהו מ״ט:ל״ה) כה אמר ה׳ הנני שובר את קשת מלך עילם נשא חנניה ק״ו בעצמו ומה עילם שלא באה אלא לעזור את בבל אמר הקב״ה הנני שובר את קשת עילם כשדים עצמן עאכ״ו אתא איהו בשוק התחתון אמר (שם כח) כה אמר ה' שברתי את עול מלך בבל א״ל רב פפא לאביי האי לחבירו נמי לא נאמר א״ל כיון דאתיהיב ק״ו למידרש כמאן דאיתמר ליה דמי הוא ניהו דלא נאמר לו. המתנבא בשם ע״ז כגון נביאי הבעל. הכובש את נבואתו כגון יונה בן אמיתי. המוותר ע״ד נביא כגון (ע״ב) חבריה דמיכה דכתיב (מ״א כ לה) ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו וכתיב (שם) ויאמר לו יען אשר לא שמעת. ונביא שעבר על דברי עצמו כגון עדו הנביא דכתיב (שם יג) כי כן צוה אותי וכתיב (שם) ויאמר לו גם אני נביא כמוך וכתיב (שם) וישב אתו וכתיב (שם) וילך וימצאהו אריה:
עין יעקב
הַמִּתְנַבֵּא מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ, כְּגוֹן: חֲנַנְיָה בֶּן עַזּוּר, דְּקָאִי יִרְמְיָה בַּשּׁוּק הָעֶלְיוֹן, וְקָאָמַר: (ירמיהו מ״ט:ל״ה) "כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת: הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם". נָשָׂא חֲנַנְיָה קַל־וָחֹמֶר בְּעַצְמוֹ: וּמָה עֵילָם, שֶׁלֹּא בָּאָה אֶלָּא לַעֲזֹר אֶת בָּבֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "הִנְנִי שֹׁבֵר אֶת קֶשֶׁת עֵילָם", כַּשְׂדִּיִּים עַצְמָן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! אָתָא אִיהוּ בַּשּׁוּק הַתַּחְתּוֹן, אָמַר: (שם כח) "כֹּה אָמַר ה': וְגוֹ', שָׁבַרְתִּי אֶת עֹל מֶלֶךְ בָּבֶל". אָמַר לוֹ רַב פָּפָּא לְאַבַּיֵי: הַאי, לַחֲבֵרוֹ נַמִּי לָא נֶאֱמַר. אָמַר לוֹ: כֵּיוָן דְּאִתְיָהִיב קַל־וָחֹמֶר לְמִדְּרַשׁ, כְּמַאן דְּאִיתְּמַר לֵיהּ דָּמִי, הוּא נִיהוּ דְּלָא נֶאֱמַר לוֹ. הַמִּתְנַבֵּא בְּשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, כְּגוֹן: נְבִיאֵי הַבַּעַל. הַכּוֹבֵשׁ אֶת נְבוּאָתוֹ, כְּגוֹן: יוֹנָה בֶּן אֲמִתַּי. וְהַמְוַתֵּר עַל דִּבְרֵי נָבִיא, כְּגוֹן: חַבְרֵיהּ דְּמִיכָה, דִּכְתִיב: (מלכים א כ׳:ל״ה) "וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ: בִּדְבַר ה' הַכֵּינִי נָא" וְגוֹ', וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר לוֹ: יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ" וְגוֹ'. וְנָבִיא שֶׁעָבַר עַל דִּבְרֵי עַצְמוֹ, כְּגוֹן: עִדּוֹ הַנָּבִיא, דִּכְתִיב: (שם יג) "כִּי כֵן צִוָּה אֹתִי", וּכְתִיב: (שם) "וַיֹּאמֶר לוֹ: גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ", וּכְתִיב: (שם) "וַיָּשָׁב אִתּוֹ", וּכְתִיב: (שם) "וַיֵּלֶךְ וַיִּמְצָאֵהוּ אַרְיֵה".
סדר עולם רבה
בשנת שלוש למלכות יהויקים מלך יהודה בא נבוכדנאצר מלך בבל (על) ירושלם ויצר עליה (דניאל א א), אפשר לומר כן, והלא הוא מלך בשנת ארבע ליהויקים, ומה תלמוד לומר בשנת שלוש ליהויקים, אלא שנת שלוש למרדו, במקרא אחד הוא אומר בשנת שבע (ירמיה נב כח), ובמקרא אחר הוא אומר בשנת שמנה (מלכים ב כד יב), מה תלמוד לומר שנת שבע ומה תלמוד לומר שנת שמנה, שנת שמנה משמלך, ושנת שבע לכיבוש יהויקים, ויתן (ה') [אדני] בידו וגו' (דניאל א ב), ובמקום אחר הוא אומר קבורת חמור וגו' (ירמיה כב יט), ובמקום אחר הוא אומר ויאסרהו בנחשתים וגו' (דברי הימים ב לו ו), אלא מלמד שכיון שאסרו מיד מת באיסוריו והוציאו וגררו, לקיים מה שנאמר סחוב והשלך וגו' (ירמיה כב יט), והגלה את [כל] ירושלם ואת [כל] השרים וגו' עשרת אלפים גולה (מלכים ב כד יד), יהודים (נפש) שלשת אלפים וגו' (ירמיה נב כח), ומבנימין ושאר שבטים שבעת אלפים, הכל גבורים עשי מלחמה (מלכים ב כד טז), וכי מה גבורה בבני אדם המהלכין בגולה, ומה מלחמה עושין בני אדם הזקוקין בזיקין ונתונים בשלשלאות, אלא הכל גבורי תורה, שנאמר ברכו ה' מלאכיו גברי כח וגו' (תהלים קג כ), עשי מלחמה שהיו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה, שנאמר על כן יאמר בספר מלחמת ה' את והב וגו' (במדבר כא יד), ומתוכן החרש והמסגר אלף (מלכים ב כד טז), חרש, שאחד מדבר והכל שותקין, מסגר, שהכל יושבין לפניו ולמדין ממנו, כענין שנאמר ופתח ואין סגר וסגר ואין פתח (ישעיה כב כב), אילי הארץ (מלכים ב כד טו), אלו חורי יהודה ובנימין, ועליהן הכתוב אומר, כה אמר ה' [אלהי ישראל] כתאנים הטבות האלה כן וגו' (ירמיה כד ה), בן שמונה שנים יהויכין במלכו ושלשה חדשים ועשרת ימים מלך בירושלם (דברי הימים ב לו ט), ובמקום אחר הוא אומר בן שמנה עשרה שנה יהויכין במלכו ושלשה חדשים מלך בירושלם (מלכים ב כד ח), מה תלמוד לומר שמונה ומה תלמוד לומר שמנה עשרה, בן שמונה [עשרה] כשמלך, ומשמלך [נבוכדנצר] שמנה (עשרה) לכשנחתם גזר דינו לגלות, ועליו אמר נבוכדנצר מכלבא בישא גורא טבא לא נפיק, בחצי היובל גלה יהויכין, בשנה הרביעית בשבוע, וכן הוא אומר ולתשובת השנה שלח המלך נבוכדנאצר ויבאהו בבלה עם כלי חמדת בית ה' (דברי הימים ב לו י), ואלו הן כלי חמד רב בית ה' זה הארון, וימלך מלך בבל את מתניה דדו [תחתיו] ויסב את שמו צדקיהו, בן עשרים ואחת שנה צדקיהו במלכו וגו' (מלכים ב כד), ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרבעית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא וגו', כה אמר ה' צבאות [אלהי ישראל] לאמר שברתי את על מלך בבל, בעוד שנתים ימים אני משיב וגו' (ירמיהו כ״ח:ב׳-ג׳), מי הטעה את חנניה, נבואה שנתנבא ירמיה הנביא על עילם לעיניו, שאמר כה אמר ה' [צבאות] הנני שבר את קשת עילם ראשית גבורתם (שם מט לה), וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי (שם כח יז), ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם וגו', כה אמר ה' צבאות אלהי ישראל לכל הגולה וגו', בנו בתים ושבו וגו', קחו נשים והולידו בנים ובנות וגו', ודרשו את שלום העיר וגו' (שם כט), ואומר לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם וגו' (שם כט י), בשנה הרביעית לצדקיהו ירד להקביל פני נבוכדנצר מלך בבל בבבל ושריה עמו, וחזר ובא לו למלכותו לירושלם: