ירמיהו מ:ד מדרש: ספרי דברים ופסיקתא דרב כהנא

כיוצא בו אתה אומר (ירמיה ל ד) ואלה הדברים אשר דבר ה' אל ישראל ואל יהודה, וכי לא נתנבא ירמיהו אלא אלו בלבד והלא שני ספרים כתב ירמיהו שנאמר (שם נא סד) עד הנה דברי ירמיהו מה תלמוד לומר ואלה הדברים מלמד שהיו דברי תוכחות ומנין שהיו דברי תוכחות שנאמר (ירמיה ל ה-ז) כי כה אמר ה' קול חרדה שמענו פחד ואין שלום שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה ונהפכו כל פנים לירקון הוי כי גדול היום ההוא מאין כמהו ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע.

[ט] ד"א ירמיה, א' הקב"ה לירמיה או חית עמהון לבבל ואנא הוי הכא, או את הוי הכא ואנא אחית עמהון, א' ירמיה לפני הקב"ה רבון העולמים אין אנא מחית מה אנא מהני להון, אלא ייחות בריוהון עמהון דהוא מהני להון. שלשה דברי' צוה נבוכד נצר את נבוזר אדן על ירמיה. אמ' ליה קחנו ועיניך שים עליו אל תעש לו מאומה רע (ירמיה לט:יב). והיה ירמיה רואה כת של בחורים שלולים בקולרין והלך ומכניס ידו ביניהם, וחוזר ורואה כת של זקינים שלולים בקולרין והולך ומכניס ידו ביניהם. אמ' לו נבוזר אדן חדא מן תלת מילין אית בך, או נביא של שקר אתה, או מבעט בייסורין אתה, או שופך דמים אתה. או נביא של שקר אתה, דהא כמן שנין את קאים ומתנבי על הדא זויתא דתיחרב וכדון אנא חרבא ובאש לך. או מבעט בייסורין אתה, דאנא לית אנא בעי מעקה לך ולית איסוריא חשיבין עלך כלום. או שופך דמים אתה, דאין מלכא שמע מה את קאים מתעביד בך, ואנא לית אנא עבד לך כלום, הוא משלח ומרים רישא דההוא גברא, אלא אם טוב בעיניך לבוא איתי בבל חדל וג' (שם מ:ד), ועודנו לא ישוב (שם ה) עד שגילה לו הקב"ה. הדא היא דכת' הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת י"י אחר שלח אותו נבוזר אדן (שם מ:א). והוא אסור בזיקים (שם), מהו והוא, א"ר אחא כביכול הוא והוא. מה היה אותו הדבר, ר' אלעזר ור' יוחנן. ר' לעזר אמ' מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו (שם לא:ט). ר' יוחנן אמ' כי פדה י"י את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו (שם י). ובחזירה היה רואה אצבעות ידים ורגלים מקוטעות ומושלכות לדרכים, והיה נוטלם ומחבקן ומנשקן ונותנן לתוך טליתו ואו' להם בניי לא כך הייתי או' לכם, תנו לי"י אלהיכם כבוד בטרם יחשיך ובטרם יתנגפו רגליכם וג' (שם יג:טז). בטרם יחשיך עליכם דברי תורה, בטרם יחשיך דברי נבואה.