לֹ֣א תוֹסִ֗יפוּ הָבִיא֙ מִנְחַת־שָׁ֔וְא קְטֹ֧רֶת תּוֹעֵבָ֛ה הִ֖יא לִ֑י חֹ֤דֶשׁ וְשַׁבָּת֙ קְרֹ֣א מִקְרָ֔א לֹא־אוּכַ֥ל אָ֖וֶן וַעֲצָרָֽה׃
מדרש תהילים
למנצח על שושנים לבני קרח משכיל שיר ידידות. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ו ב) דודי ירד לגנו. אלו בני קרח. ולא היו נכרים וכל מי שרואה אותן אומר קוצים הם. למה שהיו עם הקוצים ומה דרכן של קוצים לאש שנאמר (ישעיה לג יב) קוצים כסוחים באש יצתו. וכתיב (שמות כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים. וכתיב (במדבר טז לה) ואש יצאה מאת ה' ותאכל. ובני קרח שהיו שושנים נלקטו מבין הקוצים שלא יאכלו עמהם וקפץ הקדוש ברוך הוא עליהם והצילם. משל למלך שנכנס למדינה ובאו בני המדינה לעשות לו עטרה של זהב מקובעת באבנים טובות ומרגליות. יצאו ואמרו להם אין המלך מבקש עטרה של זהב יש כאן שושנים. מיד שמחו בני המדינה. כך קרח ועדתו אומרים מבקש הקדוש ברוך הוא מחתות של זהב. ואמר להם הקדוש ברוך הוא (חגי ב ח) לי הכסף ולי הזהב. ואפילו הקטרת (ישעיה א יג) קטורת תועבה היא לי. ומה אני מבקש של שושנים. אמרו בני קרח אנו שושנים. אמר להם הקדוש ברוך הוא נצחתם. הוי למנצח על שושנים שיר ידידות.