ישעיהו א:כו מדרש: מדרש תנחומא, אוצר מדרשים, תנחומא בובר ופסיקתא דרב כהנא

שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל (תהלים קמז, יט). דְּבָרָיו, אֵלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה. חֻקָּיו, אֵלּוּ הַמִּדְרָשׁוֹת. וּמִשְׁפָּטָיו, אֵלּוּ הַדִּינִין. לֹא נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל בִּלְבַד. וּמִנַּיִן אַתָּה לָמֵד. שֶׁיִּשְׂרָאֵל וְנָכְרִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עֵסֶק זֶה עִם זֶה, שֶׁאָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לוֹמַר לַנָּכְרִי, לֵךְ עִמִּי לְעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּכֶם. וְשֶׁהוּא עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם הַלְלוּיָּה (שם פסוק כ). וַהֲלֹא אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִצְטַוּוּ עַל הַדַּיָּנִין, שֶׁהִיא אַחַת מִשֶּׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ בְּנֵי נֹחַ. וּמַהוּ מִשְׁפָּטִים בַּל יְדָעוּם. אֵלּוּ דִּקְדּוּקֵי הַדִּין. שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ, מַעֲשֶׂה וּבָדַק בֶּן זַכַּאי בְּעֻקְצֵי תְּאֵנִים. וּבְנֵי נֹחַ הוֹרְגִים בְּעֵד אֶחָד, וּבַדַּיָּן אֶחָד, וְשֶׁלֹּא בַּהַתְרָאָה. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּיִשְׂרָאֵל, לְפִי שֶׁדִּינֵי מָמוֹנוֹת בִּשְׁלֹשָׁה, וְדִינֵי נְפָשׁוֹת בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. וּכְתִיב: לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ וְגוֹ' (דברים יט, טו). וּצְרִיכִין דְּרִישָׁה וַחֲקִירָה. כֵּיצַד בּוֹדְקִין אֶת הָעֵדִים, מַכְנִיסִין אוֹתָן וּמְאַיְּמִין עֲלֵיהֶם. וְעוֹד הָיוּ בּוֹדְקִין בְּשֶׁבַע חֲקִירוֹת, בְּאֵיזֶה יוֹם, בְּאֵיזֶה שָׁבוּעַ, בְּאֵיזֶה חֹדֶשׁ, בְּכַמָּה לַחֹדֶשׁ, בְּאֵיזֹה שָׁעָה, בְּאֵיזֶה מָקוֹם. מַכִּירִין אַתֶּם אוֹתוֹ, הִתְרֵיתֶם בּוֹ, כִּדְאָמְרִינַן בְּמַסֶּכֶת סַנְהֶדְרִין. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא בְּפַרְנְסֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא נִשְׁתַּבְּחוּ אֶלָּא עַל יְדֵי הַדִּין. בִּשְׁמוּאֵל כְּתִיב: וְהָלַךְ מִדַּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל וְגוֹ' (ש״‎א ז, טז). וְאַף דָּוִד לֹא נִשְׁתַּבֵּחַ אֶלָּא עַל יְדֵי הַדִּין, כְּמַה דִּכְתִיב: וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ (דה״‎א יח, יד). וְאַף יְהוֹשָׁפָט כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַזֵּק בַּמַּלְכוּת, לֹא נִתְעַסֵּק בְּעִסְקֵי מַלְכוּת, וְלֹא בְּעֹשֶׁר, וְלֹא בְּכָבוֹד, וְלֹא בְּדָבָר אַחֵר, אֶלָּא בַּדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט וְגוֹ' וַיִּתְחַזֵּק עַל יִשְׂרָאֵל (דה״‎ב יז, א). מַהוּ וַיִּתְחַזֵּק, שֶׁנִּתְחַזֵּק וּמִנָּה אֶת הַדַּיָּנִין. וְאוֹמֵר: וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה' וְעוֹד הֵסִיר אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הָאֲשֵׁרִים מִיְהוּדָה (שם פסוק ו). גַּסּוּת רוּחַ הָיְתָה בּוֹ שֶׁהוּא אָמַר וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ. אֶלָּא שֶׁמִּנָּה דַּיָּנִין עֲלֵיהֶן הַיּוֹדְעִין לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי ה', שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בראשית יח, יט). וְאוֹמֵר לַדַּיָּנִין, רְאוּ כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹהִים הוּא (דברים א, יז). וּמַה מּשֶׁה שֶׁלֹּא נִצְטַוָּה עַל הַדַּיָּנִין אֶלָּא מִמַּה שֶּׁאָמַר לוֹ יִתְרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה תֶּחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל וְגוֹ' (שמות יח, כא), הוֹשִׁיב סַנְהֶדְרִין. אָנוּ שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בַּתּוֹרָה לְמַנּוֹת סַנְהֶדְרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֵּן לְךָ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וּמִנַּיִן שֶׁהוֹשִׁיב מֹשֶׁה סַנְהֶדְרִין עַל יִשְׂרָאֵל. דִּכְתִיב: וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי חַיִל וְגוֹ'. וְאַף יְרוּשָׁלַיִם לֹא נִשְׁתַּבְּחָה אֶלָּא עַל יְדֵי הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּצֵא לָךְ שֵׁם בַּגּוֹיִם בְּיָפְיֵךְ וְגוֹ' (יחזקאל טז, יד). וְאֵיזֶה הוּא הִדּוּר. זֶה הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְדַל לֹא תְּהַדֵּר בְּרִיבוֹ (שמות כג, ג). וְלֹא חָרְבָה יְרוּשָׁלַיִם אֶלָּא עַל קִלְקוּל הַדִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: טְמֵאַת הַשֵּׁם רַבַּת הַמְּהוּמָה (יחזקאל כב, ה), שֵׁם שֶׁהָיָה לָךְ עַל יְדֵי הַדִּין, טִמֵּאת. וּכְתִיב: מְלֵאָתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים (ישעיה א, כא). עַל יְדֵי שֶׁהָיְתָה מְלֵאָתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ. לְכָךְ אָמַר לָהֶם יִרְמְיָה, לֹא הֶאֱמִינוּ מַלְכֵי אֶרֶץ כָּל יוֹשְׁבֵי תֵּבֵל וְגוֹ' (איכה ד, יב). וּכְתִיב: מֵחַטֹּאת נְבִיאֶיהָ עֲוֹנוֹת כֹּהֲנֶיהָ וְגוֹ' (שם פסוק יג). בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא נִפְרַע לְעַצְמוֹ מִן הַדַּיָּנִין, שֶׁנֶּאֱמַר: לָכֵן נְאֻם הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת אַבִּיר יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (ישעיה א, כד). וְאֵין לָכֵן אֶלָּא לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי (ש״‎א ג, יד). אֵין אַבִּיר אֶלָּא אַב בֵּית דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: אַבִּיר הָרֹעִים (שם כא, ח). לְלַמֶּדְךָ, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נַעֲשֶׂה אַב בֵּית דִּין לְהִפָּרַע מֵהֶן. מִנַּיִן שֶׁבְּדַיָּנִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר. רְאֵה מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וְאָשִׁיבָה שׁוֹפְטַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה וְיוֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה (ישעיה א, כו). לְפִיכָךְ אָמַר דָּוִד, מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב וְגוֹ' (תהלים קמז, יט).

—שש בירושלם, ראשונה (י״ט), גיחון יוצא מירושלם ומשקה את ארץ ישראל, עמד חזקיה וצפה ברוח הקדש ואמר יודע אני שישראל יגלו מארצם והבית חרב, ואם גיחון במקומו כל האומות באין לכאן, עמד וסתמו, שנאמר הוא חזקיהו סתם מוצא מימי גיחון העליון (דהי״ב ל״ב ל'), ועתיד הקב״ה להחזירו לישראל ומשקה את ארצם שנאמר ומעיין מבית ה' יצא וגו' (יואל ד' י״ח). שנייה (כ') ניתנה להם נבואה ונגנזה, ועתיד הקב״ה להחזירה לישראל, לעשות כל אחד ואחד נביא מישראל, שנאמר אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר וגו' (שם ג' א'). שלישית (כ״א) ניתנה להם כהונה ונגנזה, ועתיד הקב״ה להחזירה לישראל לכהונה גדולה, שנאמר ואתם כהני ה׳ תקראו (ישעיה ס״א ו'). רביעית (כ״ב) ניתן להם סנהדרין ויועצין, וכשהדין עומד (אם הדין מסופק ואינם יודעין להכריע) לפניהם היו כותבין את הדין בפיתקין ומניחין אותו בארון ומלאך יורד בלילה ומזכה את הזכאי ומחייב את החייב, ובבקר היו רואין וחותכין את הדין. ועתיד הקב״ה להחזירן לישראל שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה (ישעיה א' כ״ו). חמישית (כ״ג) נולד משיח ונגנז ועתיד הקב״ה לנחם את ישראל במשיח שנאמר שם אצמיח קרן לדוד (תהלים קל״ב י״ז). ששית (כ״ו) ניתן להם ירושלם, וכיון שסרחו חרבה, ועתיד הקב״ה לבנותה ולכנס ישראל בתוכה שנאמר בונה ירושלם ה' נדחי ישראל יכנס (שם קמ״ז ב').

שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים. שׁוֹפְטִים, אֵלּוּ הַדַּיָּנִים. שׁוֹטְרִים, אֵלּוּ הַפַּרְנָסִים שֶׁמַּנְהִיגִין אֶת הָעֵדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אִם אֵין שׁוֹטֵר אֵין שׁוֹפֵט. כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁנִּתְחַיֵּב אָדָם בְּבֵית דִּין לַחֲבֵרוֹ, אִם אֵין שׁוֹטֵר שֶׁיּוֹצִיא מִמֶּנּוּ, כֵּיוָן שֶׁפּוֹרֵשׁ מִן הַדִּין, אֵין סְפֵיקָה בְּיַד הַדַּיָּן לַעֲשׂוֹת לוֹ כְּלוּם, אֶלָּא אִם כֵּן מוֹסְרוֹ בְּיַד הַשּׁוֹטֵר, וְהַשּׁוֹטֵר מוֹצִיא מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, אִלְמָלֵא סִיטְנוֹ שֶׁל יוֹאָב, לֹא הָיָה דָּוִד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֶת הַדִּין. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיִּמְלֹךְ דָּוִד עַל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיְהִי עוֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל עַמּוֹ, וְיוֹאָב בֶּן צְרוּיָה עַל הַצָּבָא (דה״‎א יח, יד-טו). וְכִי דָּוִד וְיוֹאָב שׁוֹפְטִים כְּאֶחָד. אֶלָּא כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לַדִּין, מוֹסְרִין אוֹתוֹ בְּיַד יוֹאָב וּמוֹצִיא מִמֶּנּוּ בְּעַל כָּרְחוֹ. וְכֵן אִיּוֹב אוֹמֵר, אָב אָנֹכִי לָאֶבְיוֹנִים וְרִיב לֹא יָדַעְתִּי אֶחְקְרֵהוּ, וַאֲשַׁבְּרָה מְתַלְּעוֹת וְגוֹ' (איוב כט, טז-יז).