וְשֶׁ֧בֶר פֹּשְׁעִ֛ים וְחַטָּאִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְעֹזְבֵ֥י יְהוָ֖ה יִכְלֽוּ׃
אוצר מדרשים
ט׳) מנין שאסור לצאת מן הצבור בשעה שהקורא קורא שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה׳ יכלו (ישעיה א׳ כ״ח).
אוצר מדרשים
שי״ן – זה שיניהם של רשעים גמורים שעתיד הקב״ה לשוברן שלש פעמים: אחת בעולם הזה, ואחת לימות המשיח, ואחת לעולם הבא. כשם ששי"ן זה יש לו ג׳ ענפים, כך משבר הקב״ה שיניהם של רשעים שלש פעמים, שנאמר קומה ה׳ הושיעני אלהי כי הכית את כל אויבי לחי שני רשעים שברת (תהילים ג׳:ח׳). ולא עוד, אלא שעתידין שיניהם של אוכליהם של ישראל לימות המשיח להיות יוצאין מפיהם עשרים ושתים אמות (מספר כ״ב אפשר שהוא כנגד כ״ב אותיות שבתורה שמקיימים ישראל) וכל באי עולם רואים ואומרים מה חטאו אלו שכך יוצאים שיניהם מפיהם? משיבין ואומרים, מפני שאוכלים ממון של ישראל שהם קדושים למקום כתרומה, שכל האוכל מהם חייב כליה, שנאמר קדש ישראל לה׳ ראשית תבואתה כל אוכליו יאשמו רעה תבא עליהם (ירמיה ב׳). וכיצד משבר הקב״ה שיניהם של רשעים גמורים שלש פעמים? מלמד שיחלק הקב״ה עם שרים וגדודים בשמי מרום, ואומר להם: שרי וגדודי! הסתכלו ברשעים גמורים הללו שגזלו וחמסו את בני ואכלו את עמי. משיבים שרים וגדודים: אתה שליט בעולמך ועל כל מעשה ידיך שבראת בעולם, ומי יאמר לך מה תעשה, שנאמר באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה (קהלת ח׳:ד׳). משיב הקב״ה ואומר להם: אם כן, אני ואתם נשבר שיניהם בתחלה, ואח״כ ניטלם מן העולם. גדודי, אני הפקדתי אתכם בעולם הזה שתזקקו אצלם ותשברו שיניהם ותיטלום מן העולם, שנאמר וְשֶׁבֶר פֹּשְׁעִים וְחַטָּאִים יַחְדָּו וגו׳. (ישעיה א׳ כ"ח). לשרים אומר להם: אני הפקדתי אתכם עליהם לימות המשיח, שתזקקו אצלם ותשברו שיניהם ותיטלום מן העולם, שנאמר יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם (ירמיה י״ז י"ח). אף אני בעצמי אזקק להם ומשבר את שיניהם ואטרדם מן העולם, שנאמר שבר ה' מטה רשעים וגו׳ (ישעיהו י״ד:ה׳). וכיצד משברים את שיניהם בעוה״ז? מלמד שיורדין גדודין מן השמים, ונזקקין כל אחד אצל כל רשע ורשע, ומשברים שיניהם ויכלום מן העולם, שנאמר קול ה׳ שובר ארזים (תהילים כ״ט:ה׳), אלו רשעים שדומין לארזי הלבנון בעוה״ז מפני גאותן, שנאמר ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וגו׳ (עמוס ב׳:ט׳). פריו זה הגוף ושרשיו זה נשמה. וכיון שבא משיח לישראל, יורדין עמו מיכאל וגבריאל שרי צבאות ושרי קדושים ואדירים ועושין מלחמה עם רשעים משלש שעות עד תשע שעות והורגים תשע עשר אלפים רבבות מרשעים שבאומות, שנאמר יתמו חטאים מן הארץ וגו׳ (תהילים ק״ד:ל״ה). אימתי מרובה שבחו של הקב״ה? בזמן שיכלו רשעים מן הארץ, שנאמר ובאבוד רשעים רינה (משלי י״א:י׳). ואף לעוה"ב יורד הקב"ה בעצמו מן השמים ועושה דין ברשעים ומשבר שיניהם במטה של גחלים ומאבדן מן העולם, שנאמר מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה (ישעיהו י״ד:ו׳), ואין עברה אלא יום דינה של גיהנם, שנאמר יום עברה היום ההוא (צפניה א׳:ט״ו). ד״א, שי״ן – שלשה ענפין כנגד שלשה עולמות שאדם דר בהן, עוה״ז וימות המשיח ועוה"ב. ד״א – כנגד רוח ונשמה וגוף שאדם תלוי בהן. ד״א – כנגד שלש קדושות שבעולם, ואלו הן: קדושת הקב"ה, קדושת שבת, וקדושת ישראל. קדושת הקב״ה מנין? שנאמר ואתה קדוש (תהילים כ״ב:ד׳), קדושת שבת מנין? שנאמר ושמרתם את השבת כי קדוש הוא (פ׳ תשא), קדושת ישראל מנין? שנאמר קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה׳ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה (ירמיה ב' ג').
מדרש תהילים
עשיתי משפט וצדק בל תניחני לעושקי. אמר ישעיהו (ישעיה א כז) ציון במשפט תפדה וגו'. אמר הקב"ה אם עשו ישראל משפט וצדקה מיד נגאלין. ולא עוד אלא שאני פורע משונאיהם שנאמר ציון במשפט תפדה. מה כתיב אחריו (שם כח) ושבר פושעים וחטאים וגו'. וכן אמר דוד במשפט הם נפדים גם אני עשיתי משפט וצדק. וכן הוא אומר (שם נו א) שמרו משפט ועשו צדקה וגו'. כך אמרו ישראל ולא עשינו ערבותינו כאברהם אבינו שנאמר (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'. עשינו ערבותינו עשה גם אתה את שלך. ערוב עבדך לטוב. מהו ערוב עבדך וגו' שלא ארד לגיהנם אם אין את ערבני מי יוכל לערבני. וכן חזקיה אמר (ישעיה לח יד) כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה וגו' ה' עשקה לי ערבני. וכן איוב אמר (איוב יז ג) שימה נא ערבני עמך וכו'. אמר איוב אלו היה ממון או כסף או זהב או מרגליות הייתי ערב הזהב ההוא אבל הנפש מי יוכל לערבני ומי נותן נפשו תחת נפש חבירו מי יוכל לערבני אם אין את ערבני מי יוכל לערבני. לכך נאמר ערוב עבדך לטוב וגו' שאעשה רצונך והבא עלי את הטובה ואל יעשקוני זדים. עיני כלו לישועתך. לאי זו אמירה שאמרת לישראל (ישעיה מג ב) כי תלך במו אש לא תכוה וגו'. למה (שם ג) כי אני ה' אלקיך קדוש ישראל מושיעך. וכתיב (יחזקאל לד כב) והושעתי לצאני. הושיענו כמו שאמרת (תהלים סט ד) כי כלו עיני וגו'. שמא חפץ אתה במעשים טובים שבנו. זכות ומעשים אין בנו עשה עמנו חסד שנאמר עשה עם עבדך כחסדך. הראשונים אשר גאלת לא במעשיהם גאלתם אלא עשית עמהם חסד וגאלתם. וכן הוא אומר (שמות טו יג) נחית בחסדך וגו'. כשם שעשית עם הראשונים כך עשה עמנו. לכך נאמר עשה עם עבדך כחסדך: