וְהָיָ֤ה הֶחָסֹן֙ לִנְעֹ֔רֶת וּפֹעֲל֖וֹ לְנִיצ֑וֹץ וּבָעֲר֧וּ שְׁנֵיהֶ֛ם יַחְדָּ֖ו וְאֵ֥ין מְכַבֶּֽה׃ (ס)
אגדת בראשית
[ד] ד"א כי הנה היום בא בוער כתנור. א"ה אומרי' גיהנם של ישראל וג"ע שלהם, וישראל אומרים גיהנם של א"ה וג"ע שלנו, משל לשני' שהיו מוכרין אחד מהן מוכר פשתן, ואחד מהן אמינא"טון (פי' קנבוס), זה שהיה מוכר פשתן אמר אמינא"טון שלי, וזה אומר שלי הוא, אמר להן בעל הסחורה את אומר אמינא"טון שלי וזה אומר אמינא"טון שלי, הרי אש לפניכם הוא בודק איזה פשתן ואיזה אמינא"טון, כך אמרו א"ה גן עדן שלנו וגיהנם של ישראל, וישראל אומרים לאו, אמר הקב"ה הרי אש לפניכם, לכו באור אשכם (ישעי' נ יא), והאש בידך, וכן ישעיה אומר והיה החסון לנעורת (ישעי' א לא), זה סנחריב. ופועלו לניצוץ (שם שם), זה חזקיהו. ובערו שניהם יחדו (שם שם), נדבקו הפשתן נשרף, שנאמר והיו עמי' משרפות סיד (שם לג יב). אמינטון לא נשרף. שנאמר כי תלך במו אש לא תכוה ולהבה לא תבער בך (שם מג ב).