ישעיהו ד:ה מדרש: אוצר מדרשים, תנחומא בובר, מדרש שכל טוב ומדרש תנחומא

א׳) שבע חופות עתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחת ואחת לפי מעשיו, שנאמר וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד׳ ה׳) אלו שבע חופות שעתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא (עי׳ ב״ב ע״ה.). למה אמר הנביא (כנראה חסר פה, כי כוונתו לחשוב שבעה מיני קינות כפולות, ושבעה מיני נחמתא) הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם ה׳ וגו׳ (זכריה ב׳ י׳) מלמד שבשעה שהגיע זמנה של ירושלם להחרב היה ירמיה מקונן עליה בלשון כפול, בכה תבכה בלילה (איכה א׳), מעי מעי (ירמיה ד׳), עיני עיני (איכה א׳), שבר על שבר (ירמיה ד'), אסף אסיפם (שם ח׳). ובאותו לשון עתיד הקב״ה לנחמה שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ״א), אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (שם מ״ג) עורי עורי (שם נ״א) התעוררי התעוררי (שם). ומה שכתוב הוי הוי ונוסו מארץ צפון, שמא תאמר לצפון לבד גלו, והרי כתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳ (זכריה ב׳), אלא כשנפתחה פורענות על ירושלם לא נפתחה אלא מן הצפון, כמו שנאמר כי מצפון עשן בא (ישעיה י״ד ל״א), ואומר מצפון תפתח הרעה (ירמיה א׳ י״ד), לפיכך כשהמבשר (אליהו) יבא לירושלם לא יבוא אלא מן הצפון שנאמר אמור לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני וגו׳ (ישעיה מ״ג), לכך נאמר ונוסו מארץ צפון נאום ה׳ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳. אמר ר׳ יהושע בן קרחה היה למקרא זה לומר כי לארבע רוחות השמים (תענית ג׳: ע״ז י׳:), אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל שנאמר כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל״ג), כל מקום שאמר הכתוב כה אמר ה׳ היא נבואה לשעתה, וכל מקום שאמר הכתוב כי כה אמר ה׳ היא נבואה לעתיד.

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם וגו', ותכלת וארגמן וגו', ועורות אלים וגו', שמן למאור וגו' (שמות כה ג ד ה ו), אמר ר' יהודה בר' סימון לא תהיו סבורים שאתם גומלים עלי י"ג דברים, כנגד י"ג דברים שהפרשתי לכם במצרים, ואלו הן, ואלבישך רקמה, ואנעלך תחש ואחבשך בשש וכסך משי ואעידך עדי ואתנה צמידים על ידיך ורביד על גרונך, ואתן נזם על אפך ועגילים על אזניך, עטרת תפארת בראשך (יחזקאל טז י יא יב), ולחמי אשר נתתי לך סולת ושמן ודבש האכלתיך (שם שם יט), הוי י"ג שהפרשתים לי כנגד י"ג דברים שהפרשתי לכם במצרים, לעתיד לבא אני גומל לכם כנגד י"ג דברים הללו, מה שנאמר וברא ה' על [כל] מכון הר ציון וגו', וסוכה תהיה לצל יומם וגו' (ישעיה ד ה ו).

כי טמא את דינה בתו. לימד על גוי הבא על בת ישראל שטמא אותה, וכה"א וישפכו (את) תזנותם עליה (יחזקאל כג ח), וכתיב ויבואו [אליה] בני [בבל למשכב דודים] ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא בם ותקע [נפשה] מהם (שם שם יז), אבל בת ישראל שנקנית לבר ישראל הרי היא קדושה, שהארוסה קורין אותה מקודשת, וכשהיא נמסרה לו לחופה, הרי היא מכובדת על הכל, וזכר לדבר כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד ה), וכיון שנבעלת לו בטהרה ובמצוה היא מדבקת עמו, ולשון בעולה שהיא בעילויא, וכן אמרו רבותינו שהאיש תוהא אשתו עולה עמו בחיים ובמות ואינה יורדת: