מדרש על ישעיהו ה:א

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה מאי דכתיב (ישעיה לב כ) אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור אשריהם ישראל שבזמן שהם עוסקים בתורה ובגמילות חסדים יצרם מסור בידם ולא הם מסורים ביד יצרם שנאמר אשריכם זורעי על כל מים ואין זריעה אלא צדקה שנאמר (הושע י יב) זרעו לכם לצדקה ואין מים אלא תורה שנאמר (ישעיה נה א) הוי כל צמא לכו למים משלחי רגל השור והחמור. תנא דבי אליהו לעולם ישים אדם עצמו על דברי תורה כשור לעול וכחמור למשאוי:

אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֲלֹא כָתַבְתִּי לְךָ שָׁלִשִׁים בְּמֹעֵצוֹת וָדָעַת (משלי כב, כ). מֹעֵצוֹת עוֹלֶה בַּגִּימַטְרִיָּא שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשָּׁה. וְשֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ לִבְנֵי נֹחַ, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שֶׁמֶן (ישעיה ה, א). כֶּרֶם, זוֹ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: כֶּרֶם חֶמֶר עַנּוּ לָהּ (שם כז, ב). וַיְעַזְּקֵהוּ (שם ה, ב), בְּאַבְרָהָם, שֶׁהִשְׁלַכְתִּי הַפְּסֹלֶת מִמֶּנּוּ, כְּגוֹן יִשְׁמָעֵאל. וַיְסַקְּלֵהוּ (שם), בְּיִצְחָק, שֶׁיָּצָא מִמֶּנּוּ עֵשָׂו. וַיִּטָּעֵהוּ שׂרֵק (שם), הוּא יַעֲקֹב, שֶׁכָּל הַנְּטִיעוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ הָיוּ טוֹבוֹת וְנֶחְמָדוֹת כְּשׂרֵק זֶה שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב, וְזֶהוּ כֻּלּוֹ זֶרַע אֱמֶת. שׂוֹרֵק עוֹלֶה בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁשׁ מֵאוֹת וְשִׁשָּׁה, וְשֶׁבַע מִצְוֹת שֶׁל בְּנֵי נֹחַ, הֲרֵי שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. כְּתִיב: ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ (משלי ג, יט), וְאֵין חָכְמָה אֶלָּא תּוֹרָה. וּמַה שְּׁמָהּ. אָמוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן (שם ח, ל). וְלֹא נִקְרֵאת תּוֹרָה, עַד שֶׁנִּתְּנָה בְּסִינַי. וְעַל מִנְיַן הַמִּצְוֹת נִקְרֵאת תּוֹרָה, כִּי הַמִּצְוֹת שֶׁל תּוֹרָה הֵן שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. תּוֹרָה עוֹלָה בְּגִימַטְרִיָּא שֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַחַד עֶשְׂרֵה, וְהַשְּׁנַיִם שֶׁנִּפְחָתוּ מִן שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹש עֶשְׂרֵה, אֵלּוּ שְׁנַיִם שֶׁנִּתְּנוּ מִפִּי הַגְּבוּרָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב, אַחַת דִּבֶּר אֱלֹהִים, שְׁתַּיִם זוּ שָׁמַעְתִּי (תהלים סב, יב). וְזֶהוּ, תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה (דברים לג, ד), כְּמִנְיַן תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה. וְהַשְּׁנַיִם צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי בְּפָרָשַׁת וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ. וְהִיא מוֹרָשָׁה לִבְנֵי יַעֲקֹב, וְלֹא לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי (תהלים קמז, יט). וְכָתוּב בָּהּ יוֹם יוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן וָאֶהְיֶה שַׁעֲשׁוּעִים יוֹם יוֹם (משלי ח, ל). וְאֵין יוֹם פָּחוֹת מֵאֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל (תהלים צד, ד). בְּמַה הָיְתָה כְּתוּבָה קֹדֶם שֶׁנִּתְּנָה. אִם עַל כֶּסֶף וְעַל זָהָב, וַהֲלֹא קֹדֶם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא כֶּסֶף וְזָהָב. אֶלָּא הָיְתָה כְּתוּבָה עַל זְרוֹעוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְעַל כֵּן יָבִין וְיַשְׂכִּיל כָּל אָדָם בְּדַעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ לַהֲגוֹת בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א, ח). וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים. כִּי כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ נִדּוֹן בְּכָל יוֹם. וְעַל יְדֵי אָדָם אֶחָד, יִזְכֶּה הָעוֹלָם אוֹ יִתְחַיֵּב. וְאִם יִתְחַיֵּב עַל יָדָן, עָלָיו הַכָּתוּב אוֹמֵר, וְחוֹטֵא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה (קהלת ט, יח). וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים, הָעוֹלָם חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי. אִם יָבֹא אֶחָד וְיַעֲבֹר עֲבֵרוֹת, שֶׁהִכְרִיעַ הָעֲבֵרוֹת עַל הַזְּכֻיּוֹת, וְנִמְצָא הָעוֹלָם מִתְחַיֵּב עַל יָדוֹ. וְאִם שְׁקוּלִין הָעֲוֹנוֹת כְּנֶגֶד הַזְּכֻיּוֹת, וּבָא אֶחָד וְעָשָׂה מִצְוָה אַחַת, הַזְּכֻיּוֹת מַכְרִיעִין עַל הָעֲוֹנוֹת. אַשְׁרָיו שֶׁמְּזַכֶּה אֶת הָעוֹלָם. וְאִם לֹא לָמַד כָּל צָרְכּוֹ, יַעֲשֶׂה מַעֲשָׂיו בֶּאֱמוּנָה. אָמַר אֵלִיָּהוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וּמָצָאתִי אָדָם אֶחָד, וְהָיָה מַלְעִיג לִי וּמִתְלוֹצֵץ בִּי. אָמַרְתִּי לוֹ, מָה אַתָּה מֵשִׁיב לְיוֹם הַדִּין אַחַר שֶׁלֹּא לָמַדְתָּ תּוֹרָה. אָמַר, יֵשׁ לִי לְהָשִׁיב, בִּינָה וָדַעַת וָלֵב שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמַרְתִּי לוֹ, מַה מְּלַאכְתֶּךָ. אָמַר לִי, צַיַּד עוֹפוֹת וְדָגִים אֲנִי. אָמַרְתִּי לוֹ, מִי נָתַן לְךָ דַּעַת וָלֵב לִיקַּח פִּשְׁתָּן וְלִטְווֹתוֹ וְלֶאֶרְגוֹ וְלַעֲשׂוֹת הַמְּצוּדוֹת וְלָקַחַת בָּהֶן דָּגִים וְעוֹפוֹת וּלְמָכְרָם. אָמַר לִי, בִּינָה וָדַעַת שֶׁנִּתְּנוּ לִי מִן הַשָּׁמַיִם. אָמַרְתִּי לוֹ, לִיקַּח אֶת הַפִּשְׁתָּן לֶאֱרֹג וְלִטְווֹת וְלָקַחַת הַדָּגִים וְהָעוֹפוֹת, נָתְנוּ לְךָ בִּינָה וָדַעַת. אֲבָל לִקְנוֹת אֶת הַתּוֹרָה לֹא נָתְנוּ לְךָ בִּינָה. וּכְתִיב: כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂוֹתוֹ (דברים ל, יד). מִיָּד הִרְהֵר בְּלִבּוֹ וְהֵרִים קוֹלוֹ בִּבְכִי. אָמַרְתִּי לוֹ, בְּנִי, אַל יֵרַע לְךָ, שֶׁכָּל בָּאֵי הָעוֹלָם כֵּיוָן שֶׁבָּאִין וְנִמְשָׁכִין מִן הַתּוֹרָה, מוֹכִיחִין עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֹשׁוּ עוֹבְדֵי פִשְׁתִּים שְׁרִיקוֹת וְאֹרְגִים חוֹרַי (ישעיה יט, ט), וְעָלָיו וְעַל כַּיּוֹצֵא בּוֹ וְעַל הַדּוֹמִין לוֹ וְעַל הָעוֹשִׂין כְּמַעֲשָׂיו. וְאַחֲרִית דָּבָר, יִרְאַת ה'. וְעוֹשִׂין בֶּאֱמוּנָה, בּוֹ מוֹנֶה מְלַאכְתּוֹ וְרָאוּי לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל. עֶשֶׂר קְרָנוֹת הֵן, קַרְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, קַרְנוֹ שֶׁל יִצְחָק, קַרְנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, קַרְנוֹ שֶׁל משֶׁה, קַרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, קַרְנָהּ שֶׁל כְּהֻנָּה, קַרְנָהּ שֶׁל לְוִיָה, קַרְנָהּ שֶׁל נְבוּאָה, קַרְנוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, קַרְנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַרְנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ. קַרְנוֹ שֶׁל אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, א): כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. קַרְנוֹ שֶׁל יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב, יג): נֶאֱחַז בַּסְּבַךְ בְּקַרְנָיו, קַרְנוֹ שֶׁל יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, יז): וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו. קַרְנוֹ שֶׁל משֶׁה, דִּכְתִיב (שמות לד, כט): כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו. קַרְנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, דִּכְתִיב (חבקוק ג, ד): קַרְנַיִם מִיָּדוֹ לוֹ. קַרְנָהּ שֶׁל כְּהֻנָּה, דִּכְתִיב (תהלים קיב, ט): קַרְנוֹ תָּרוּם בְּכָבוֹד. קַרְנָהּ שֶׁל לְוִיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כה, ה): כָּל אֵלֶּה בָנִים לְהֵימָן חֹזֶה הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי הָאֱלֹהִים לְהָרִים קָרֶן. קַרְנָהּ שֶׁל נְבוּאָה, דִּכְתִיב (שמואל א ב, א): רָמָּה קַרְנִי בַּה'. קַרְנוֹ שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב (תהלים כב, כב): וּמִקַּרְנֵי רֵמִים עֲנִיתָנִי, קַרְנוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, יד): וְיָרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים קַרְנוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א ב, י): וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֶם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. וְכֻלָּן הָיוּ נְתוּנוֹת בְּרֹאשָׁן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וְכֵיוָן שֶׁחָטְאוּ נִטְּלוּ מֵהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: גָּדַע בָּחֳרִי אַף כֹּל קֶרֶן יִשְׂרָאֵל, וְנִתְּנוּ לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, כ): וְעַל קַרְנַיָּא עֲשַׂר דִי בְרֵאשַׁהּ וְאָחֳרִי דִי סִלְקַת וּנְפַלָה מִן קֳדָמַהּ תְּלָת, וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ וְקַרְנַיָּא עֲשַׂר מִנַּהּ מַלְכוּתָא עַשְׂרָה מַלְכִין יְקֻמוּן וְאָחֳרָן יְקוּם אַחֲרֵיהֹן וְהוּא יִשְׁנֵא מִן קַדְמָיֵא וּתְלָתָה מַלְכִין יְהַשְׁפִּל. וּכְשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַחֲזִירָן לִמְקוֹמָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ תְּרוֹמַמְנָה קַרְנוֹת צַדִּיק, הַקְּרָנוֹת שֶׁגִּדַּע צַדִּיקוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֵימָתַי הוּא מַחְזִירָן לִמְקוֹמָם, לִכְשֶׁיְּרוֹמֵם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קֶרֶן מְשִׁיחוֹ, דִּכְתִיב (שמואל א ב, י): וְיִתֵּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב. רַבִּי עֲזַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר כֵּיוָן שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹת וְנִכְנְסוּ שׂוֹנְאִים בִּירוּשָׁלַיִם, נָטְלוּ גִּבּוֹרֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְכָפְתוּ יְדֵיהוֹן לַאֲחוֹרֵיהוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים צא, טו): עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה, כָּתַבְתִּי בַּתּוֹרָה, וְעַכְשָׁיו בָּנַי שְׁרוּיִין בְּצַעַר וַאֲנִי בְּרֶוַח, כִּבְיָכוֹל הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ, וּלְבַסּוֹף גִּלָּה אוֹתָהּ לְדָנִיּאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל יב, יג): וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ, אָמַר לוֹ לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְתָנוּחַ. אָמַר לוֹ וַהֲנָחָה לְעוֹלָם, אָמַר לוֹ וְתַעֲמֹד, אָמַר לוֹ עִם מִי, עִם הַצַּדִּיקִים אוֹ עִם הָרְשָׁעִים, אָמַר לוֹ לְגֹרָלְךָ, עִם הַצַּדִּיקִים, אָמַר לוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים אוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִין, אָמַר לוֹ לְקֵץ הַיָּמִין, אוֹתָהּ יָמִין שֶׁהִיא מְשֻׁעְבֶּדֶת קֵץ נָתַתִּי לִימִינִי. גָּאַלְתִּי אֶת בָּנַי גָּאַלְתִּי אֶת יְמִינִי, וְהוּא שֶׁאָמַר דָּוִד (תהלים ס, ז): לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.

גדע בחרי אף כל קרן ישראל. מצינו בישראל קרן בלשון גדולה כענין שנ' (תהלים קיב ט) קרנו תרום בכבוד וכן הוא אמ' (ישעיה ה א) כרם היה לידידי בקרן בן שמן ואומ' (דברים לג יז) וקרני ראם קרניו ואומ' (דברים ב א) עלץ לבי ביי" רמה קרני וגדע כל אלו הגדולות בחרי אף שהכעיסו לבוראם וכן הוא אומ' וידעו בני ישראל כי לא על חנם השיב אחור ימינו כמו משל הוא לפי שלא היה להם זכות לישראל להושע ובמה להתלות נהיתה ישועתו של השם נקראת ימינו כענין שנ' (תהלים צח א) הושיעה לו ימינו כאלו שבה אחור וכן הוא אומ' (ירמיה יד ט) למה תהיה כאיש נדהם וגו' ואו' (תהלים מד כד) עורה למה תישן י"י אלא וכיוצא בהן ברוב עונות ישראל מפני אויב שלא הושיע את ישראל מפני אויב. ויבער ביעקוב כאש להבה אשר כתוב בו (מלאכי א ב) הלא אח עשו ליעקב ואהב את יעקב ועכשיו ויבער ביעקוב. ס"א ויבער ביעקוב אמר ר' שמעון ב' לקיש כשהפורענות בא אין מרגיש בה תחלה אלא יעקוב שנ' ויבער ביעקוב. וכשהשמחה באה אין מרגיש בה אלא יעקוב שנ' (תהלים יד ז) יגל יעקוב ישמח ישראל. אכלה סביב. אלו פליטי חרב כענין שנ' (ירמיה ט טו) ושלחתי אחריהם את החרב.

וארד להצילו מיד מצרים זו ירידה חמישית שכת' בשכינה: ר' שמעון בן יוחאי אומר כשנגלה הקב"ה על משה בסנה לשלחו למצרים אמר לפניו רבונו של עולם השבע לי שכל מה שאני מבקש ממך אתה נותן לי ונשבע לו על כך חוץ משני דברים מהכנסת הארץ ויום המיתה ונשבע ושמר מה שנשבע לו שנא' (ישעיה מ"ה כ"ג) בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך תשבע כל לשון: ולהעלותו מן הארץ ההיא. מגיד הכת' שארץ ישראל בגבהו של עולם: אל ארץ טובה ורחבה. שמרחבת לבו של אדם וכן הוא אומר (ירמיה ג' י"ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי: מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות הארצות: ד"א מה צבי זה משאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך אין ארץ ישראל מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושין את התורה: ד"א מה צבי קל לאכול מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלין לאכול מכל פירות הארצות: או קלין יכול לא הן שמנים ת"ל (ג' ח') ארץ זבת חלב ודבש שמנים כחלב ומתוקים כדבש וכן הוא אומר (ישעיה ה' א') אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן: מה שור זה אין בו גבוה מקרנו כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות: או מה שור זה אין בו פוסלת מקרנו כך ארץ ישראל פסולת מכל הארצות ת"ל בקרן בן שמן שמינה היא ארץ ישראל: ללמדך שכל מי שגבוה מחבירו משובח מחבירו: ארץ ישראל לפי שהיא גבוהה מכל משובחת מכל: בית המקדש לפי שהוא גבוה מכל משובח מכל [ולפי שהיה חביב מכל נברא לפני כל שנאמר (ירמיה י"ז י"ב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו: ארץ ישראל שהיתה חביבה מכל נבראת קודם לכל שנאמר](משלי ח' כ"ו) [עד לא עשה ארץ והחוצות וראש עפרות תבל, ארץ אלו שאר ארצות וחוצות אלו מדברות ו[ראש עפרות] תבל זו היא ארץ ישראל ר' שמעון בן יוחאי אומר תבל זו (ארצו) [ארץ ישראל] שנאמר (שם ל"א) משחקת בתבל ארצו ואומר (שם ל') משחקת לפניו בכל עת ולמה נקרא שמו תבל על שם שהיא מתובלת בכל [שכל] הארצות יש בזו שאין בזו ויש בזו שאין בזו אבל ארץ ישראל אינה חסירה כלום שנאמר (דברים ח' ט') לא תחסר כל בה:] נחלת צבי צבאות גוים (שם' ג' י"ט) ארץ שהיא עושה חוילאות חוילאות למלכים ושלטונים שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטראות וחלאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום:

(דף מט) גמרא: אמר רבי יוחנן שיתין מששת ימי בראשית נבראו שנאמר (שה״ש ז ב) חמוקי יריכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן (עיין פירש רש״י בשיר השירים) חמוקי יריכיך אלו השיתין כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום מעשה ידי אמן מעשה ידי אומנותו של הקדוש ברוך הוא. תנא דבי רבי ישמעאל בראשית אל תקרי בראשית אלא ברא שית. תניא רבי יוסי אומר שיתין מחוללין ויורדין עד התהום ועליהם כרה דוד ט״ו אלף אמה שנאמר (ישעיה ה א) אשירה נא לידידי וגומר. ויעזקהו ויסלקהו ויטעהו שורק ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו. ויטעהו שורק זה בהמ״ק ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב חצב בו אלו שיתין:

יז אָמַר [רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר] רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁיתִין, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ש"ה ז) "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן". "חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ", אֵלּוּ הַשִּׁיתִין, "כְּמוֹ חֲלָאִים", שֶׁמְּחֻלָּלִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם, "מַעֲשֵׂה יְדֵי אָמָּן", מַעֲשֵׂה יְדֵי אֻמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: 'בְּרֵאשִׁית', אַל תִּקְרִי 'בְּרֵאשִׁית', אֶלָּא 'בָּרָא־שִׁית'. תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שִׁיתִין, מְחֻלָּלִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם, וַעֲלֵיהֶם (בנה) [כָּרָה] דָּוִד שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה אֶלֶף אַמָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ה׳:א׳) "אָשִׁירָה נָא לִידִידִי [שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ, כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן], וַיְעַזְקֵּהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק, וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ, וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ". "וַיִּטָּעֵהוּ שֹׂרֵק" זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. "וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ" זֶה מִזְבֵּחַ, "וְגַם יֶקֶב חָצַב בּוֹ" אֵלּוּ שִׁיתִין.

מנחות פרק ה - יג אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַבִּי פְּרֵידָא: (עזריה) [רַבִּי עֶזְרָא] בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַבְטוּלַס, דְּהוּא עֲשִׂירִי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא, קָאִי אַבָּבָא. אָמַר לְהוּ: מַאי כּוּלֵי הַאי? אִי בַּר־אוֹרְיָן הוּא, יָאִי! וְאִי בַּר אֲבָהָן וּבַר אוֹרְיָן, יָאִי [וְיָאִי]! וְאִי בַּר אֲבָהָן וְלָא בַּר אוֹרְיָן, אֶשָׁא תְּכַלֵּיהּ! אָמְרוּ לֵיהּ: בַּר אוֹרְיָן הוּא. אָמַר לְהוּ: לֵיעוֹל וְלֵיתִי! חַזְיָיהּ דַּהֲוָה עֲכִירָא דַּעְתֵּיהּ, פָּתַח וְאָמַר: (תהילים ט״ז:ב׳) "אָמַרְתְּ לַה': אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ". אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַחֲזֵק לִי טוֹבָה שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהּ: "טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ", אֵין אֲנִי מַחֲזִיק טוֹבָה אֶלָּא לְאַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהוֹדִיעוּנִי בָּעוֹלָם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ט״ז:ג׳) "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם". כֵּיוָן דְּקָא שַׁמְעֵיהּ דְּקָא אָמַר: 'אַדִּיר', פָּתַח וְאָמַר: "יָבוֹא אַדִּיר וְיִפָּרַע לָאַדִּירִים מֵאַדִּירִים בָּאַדִּירִים". ["יָבוֹא] אַדִּיר", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (שם צג) "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'". "וְיִפָּרַע לָאַדִּירִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם". "מֵאַדִּירִים", אֵלּוּ מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: (שמות ט״ו:י׳) "צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים". 'בָּאַדִּירִים', אֵלּוּ מַיִם, דִּכְתִיב: (תהילים צ״ג:ד׳) "אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם". "יָבוֹא יָדִיד בֶּן יָדִיד, וְיִבְנֶה יָדִיד לְיָדִיד בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד, וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים". "יָבוֹא יָדִיד", זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, דִּכְתִיב: (שמואל ב י״ב:כ״ה) "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: יְדִידְיָה, בַּעֲבוּר ה'". "בֶּן יָדִיד", זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: (ירמיהו י״א:ט״ו) "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי". "וְיִבְנֶה יָדִיד", זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: (תהלים פד) "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת". 'לְיָדִיד', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (ישעיהו ה׳:א׳) "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי". "בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד", זֶה בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב: (דברים ל״ג:י״ב) "לְבִנְיָמִין אָמַר: יְדִיד ה'". "וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: (ירמיהו י״ב:ז׳) "נָתַתִּי אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ". "יָבוֹא טוֹב וִיקַבֵּל טוֹב מִטּוֹב לַטּוֹבִים". "יָבוֹא טוֹב", זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות ב׳:ב׳) "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא". "וִיקַבֵּל טוֹב", זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב: (משלי ד׳:ב׳) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". 'מִטּוֹב', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קמ״ה:ט׳) "טוֹב ה' לַכֹּל". 'לַטּוֹבִים', אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: (שם קכה) "הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים". "יָבוֹא זֶה וִיקַבֵּל זֹאת מִזֶּה לְעַם זוֹ". "יָבוֹא זֶה", זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות ל״ב:א׳) "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ". "וִיקַבֵּל זֹאת", זוֹ הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: (דברים ד׳:מ״ד) "וְזֹאת הַתּוֹרָה". 'מִזֶּה', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (שמות ט״ו:ב׳) "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". "לְעַם זוֹ", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ((ישעיהו מ״ג:כ״א). "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" וּכְתִיב): (שמות ט״ו:ט״ז) "עַם זוּ קָנִיתָ".

הֱוֵי, כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דְּבָרִים שֶׁהִפְרַשְׁתֶּם לִי, וַאֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם שֶׁאַתֶּם גּוֹמְלִים עָלַי. אָמַר דָּוִד: אָשִׁירָה לַה' כִּי גָּמַל עָלָי (תהלים יג, ו). וְלָעוֹלָם הַבָּא אֲנִי פּוֹרֵעַ לָכֶם כְּנֶגֶד שְׁלֹשָה עָשָׂר דְּבָרִים אֵלּוּ, וּבָרָא ה' עַל כָּל מְכוֹן הַר צִיּוֹן. וְעַל מִקְרָאֶהָ עָנָן יוֹמָם וְעָשָׁן נֹגַהּ אֵשׁ לֶהָבָה לָיְלָה לָיְלָה כִּי עַל כָּל כָּבוֹד חֻפָּה, וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב וּלְמַחְסֶה וּלְמִסְתּוֹר מִזֶּרֶם וּמִמָּטָר (ישעיה ד, ה-ו). אַתֶּם פּוֹרְעִים לִי, וַאֲנִי מַעֲלֶה עֲלֵיכֶם כְּגוֹמְלִים עָלַי. וּכְתִיב: בַּתְרֵהּ, אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי (ישעיה ה, א). הֱוֵי, אָשִׁירָה לַּה' כִּי גָמַל עָלָי.

פס'. לבנימן אמר ידיד ה', חביב הוא (חביב) ביותר לכך נאמר ידיד ה' יבוא ידיד בן ידיד ויבנה ידיד בחלק ידיד לידיד. ידיד זה שלמה שנאמר (שמואל ב י״ב:כ״ה) ויקרא שמו ידידיה, בעבור ידיד (בן) אברהם שנקרא ידיד שנא' (ירמיהו י״א:ט״ו) מה לידידי בביתי. ויבנה ידיד זה בית המקדש. שנא' (שם יב) נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה. לפני הקב״ה שנקרא ידיד שנאמר (ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו. ישכן לבטח עליו. במקדש ראשון. חופף עליו כל היום. זה בנין האחרון. ובין כתפיו שכן, בנין משוכלל לעתיד לבא. וכן יעקב אומר (בראשית מ״ט:כ״ז) בנימין זאב יטרף. אלו קרבנות שנקרבות בבקר ובערב. ד״א ובין כתפיו שכן. בין חרב בין שאינו חרב. וכה״א (עזרא א׳:ב׳) כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים והוא פקד עלי לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה. ובין כתפיו שכן. הכתפים מקום גבוה שבשור וכן בית המקדש גבוה מכל הארצות שנאמר (דברים י״ז:ח׳) וקמת ועלית אל המקום. ואומר (ישעיהו ב׳:ג׳) לכו ונעלה אל הר ה'. ואומר (ירמיהו ל״א:ו׳) קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו. וכשאתה רואה בספר יהושע בכל התחומין הוא אומר וירד הגבול. וכאן הוא אומר (יהושע טו) ועלה הגבול. מלמד שהמקדש הוא בחלקו של בנימין לחלקו של יהודה שנאמר ובין כתפיו שכן. וכן דוד אומר (תהילים קל״ב:ו׳) הנה שמענוה באפרתה. בספר יהושע שהיה מאפרת. מצאנוה בשדי יער במי שנמשל בחיה שהיא ביער, ואיזה זה זה בנימן שנא' (בראשית מ״ט:כ״ז) בנימין זאב יטרף. ומפני מה זכה בנימין שתשרה עליו שכינה בחלקו. משלו משל חכמים למה הדבר דומה למלך שבא אצל בניו לפרקים כל אחד ואחד אומר אצלי ישרה. והקטן שבהם היה משתומם ואומר בלבו אני מה אומר אפשר שמניח אבי את אחי הגדולים ממני וישרה אצלי, והיתה נפשו עגומה, אמר להם המלך ראיתם בני הקטן שעומד לו ופניו משתנות ונפשו עגומה עליו אצלו אני אוכל ואשתה ולינתו אצלו כך הקב״ה אמר בית הבחירה יהיה בחלק בנימין שהוא קטן מכל השבטים. וכן אתה מוצא שאמר לו משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה (במדבר י׳:כ״ט) נוסעים אנחנו אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם לכה אתנו והטבנו לך כי ה' דבר טוב על ישראל. כיון שחילק יהושע את כל הארצות לשבטים הניח ארץ ארבע מאות אמה על חמש מאות אמה דושנה של ירחו לבני יתרו היו מבקשים עליהם רחמים שיצליחו:

לשמר את דרך [עץ החיים (בראשית ג כד). אמר ר' שמואל בר נחמן לשמור את דרך] ואחר כך עץ חיים, א"ל הקב"ה אני הנחתיך בגן עדן, שתהא יגע בתורה, ותאכל מעץ החיים, ועכשיו שחטאת מה אתה עושה כאן, צא, ויגרש את האדם, א"ל הקב"ה היית צריך לומר לפני שירות על מה שבראתי אותך, ועל מה שעשיתי עמך, ולא אמרת, הרי אני אומר לעצמי, שנאמר אשירה נא לידידי וגו' (ישעיה ה א), מה עשה הקב"ה, טרדו מן העולם הזה, שנאמר תשטף ספיחיה עפר ארץ (איוב יד יט). אמר ר' סימון אפילו אדם הראשון נמחה במים. אמר ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו משום ר' שמעון בן יוחי, לא נשתנה זיו פניו של אדם הראשון, ולא לקו המאורות, עד שיצא השבת, ועם שהוא דנו, קדש את השבת, לפיכך הוא אומר מזמור שיר ליום השבת (תהלים צב א). אתה מוצא בשעה שהרג קין להבל, נגלה עליו הקב"ה, ואמר לו אי הבל אחיך (בראשית ד ט), בקש לגנוב דעת של מעלה, אמר הקב"ה מה עשית קול דמי אחיך צועקים אלי (שם שם י), כיון ששמע קין התחיל עשות תשובה של רמאות, שנאמר ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא (שם שם יג), אמר לפניו רבונו של עולם אתה טוען העליונים והתחתונים, ואין אתה יכול לטעון עוני.

כי כוס ביד ה'. יכול ריקן תלמוד לומר ויין חמר מלא מסך. יכול קיוהא תלמוד לומר חמר עתיק. רבי יודן ור' נחמיה בר חנינא ור' יצחק בר חייא אמרי לעתיד לבוא אומר לפרעה שתה כוסך והוא אומר לו רבונו של עולם ולא שתיתי כוסי בעולם הזה והוא אומר לו מה ששתית כמין אגורה אחת היתה שנאמר ויגר מזה. אבל עכשיו אך שמריה ימצו ישתו כל רשעי ארץ. שתית אותו ולא מצית. (ישעיה כט ט) שכרו ולא מיין נעו ולא שכר. ר' אלעזר בר' יוסי הגלילי אומר (דברים לב לד) הלא הוא כמוס עמדי כמוס למאוסים. אמר רבי אחא באיזה כוס בכוס תיברי לא שכולו אחד אלא דהוא שפיך כוליה כהדא קלקילתא שהיא רחבה מלמטה וצרה מלמעלה שנאמר (יחזקאל כג לב) כוס אחותך תשתי העמוקה והרחבה. את מוצא ארבע כוסות לטובה וארבע לרעה. לטובה (תהלים כג ה) דשנת בשמן ראשי כוסי רויה. (שם טז ה) ה' מנת חלקי וכוסי. (שם קטז יג) וכוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא שנים. הרי ארבעה לטובה. וכנגדן ארבע כוסות של פורענות לעכו"ם לעתיד לבוא ואחרי כן כל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק. עשר קרנות הן שנתן הקב"ה לישראל. קרן אברהם שנאמר (ישעיה ה א) אשירה נא לידידי וגו' בקרן בן שמן. קרן יצחק (בראשית כב יג) הנה איל אחר נאחז בסבך בקרניו. וקרנו של משה שנאמר (שמות לד לה) כי קרן עור פני משה. קרן של נבואה שנאמר (שמואל-א ב א) ותתפלל חנה ותאמר וגו' רמה קרני. וקרנה של תורה שנאמר (חבקוק ג ד) וקרנים מידו לו. וקרנה של כהונה שנאמר (תהלים קיב ט) קרנו תרום בכבוד. וקרן לויה שנאמר (דברי הימים-א כה ה) כל אלה בנים להימן וגו' להרים קרן. וקרן ירושלים שנאמר (תהלים כב כב) מקרני ראמים עניתני. וקרנו של מלך המשיח שנאמר (שמואל-א ב י) ויתן עוז למלכו וירם קרן משיחו. וכן הוא אומר (תהלים קלב יז) שם אצמיח קרן לדוד. כיון שחטאו ישראל ניטלו מהן וניתנו לעכו"ם שנאמר (דניאל ז כד) וקרניא עשר מנה. שנמשלו העכו"ם כחיות הללו וכל זמן שקרני העכו"ם קיימות קרני ישראל גדועים שנאמר (איכה ב ג) גדע בחרי אף כל קרן ישראל. ולכשירום קרנם של ישראל לעתיד לבוא במהרה בימינו קרנותם של אומות עכו"ם גדועות ומרוממות קרנותם של ישראל שנאמר וכל קרני רשעים אגדע מיד תרוממנה קרנות צדיק קרנות שגידע צדיקו של עולם:

י״ח) ששה נקראו ידידים: אברהם נקרא ידיד שנאמר מה לידידי בביתי (ירמיהו י״א:ט״ו), בנימין נקרא ידיד שנאמר ידיד ה׳ (דברים ל״ג), שלמה נקרא ידיד שנאמר ויקרא שמו ידידיה (שמואל ב י״ב:כ״ה), ישראל נקראו ידידים שנאמר נתתי את ידידות נפשי (ירמיהו י״ב:ז׳), בית המקדש נקרא ידיד שנאמר מה ידידות משכנותיך (תהלים פ״ד), והקב״ה הוא בעצמו ידיד שנאמר אשירה נא לידידי (ישעיהו ה׳:א׳). יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד ויבואו ידידים ויקרבו קרבן בידיד (ביהמ״ק) לידיד (הקב״ה).

לבנימין אמר ידיד ה' - חביב בנימין, שנקרא ידיד למקום. שהרבה אוהבים למלך, וחביב מכולם זה עוזיהו אוהבו. ששה נקראו ידידים: הקב"ה נקרא ידיד, שנאמר אשירה נא לידידי; בנימין נקרא ידיד, שנאמר ידיד ה' ישכון לבטח עליו; שלמה נקרא ידיד, שנאמר ויקרא את שמו ידידיה ואומר וה' אהבו; ישראל נקראו ידידים, שנ' נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה; בית המקדש נקרא ידיד, שנ' מה ידידות משכנותיך; אברהם נקרא ידיד, שנ' מה לידידי בביתי; יבוא ידיד ויבנה בית ידיד לידיד! ויבואו ישראל שנקראו ידידים, בני אב שנקרא ידיד, ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד, בחלק בנימן שנקרא ידיד, להקב"ה שנקרא ידיד! לכך נא' ידיד ה':