ישעיהו ה:יט מדרש: איכה רבה, ויקרא רבה, פסיקתא דרב כהנא ואגדת בראשית

סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ, רַבִּי חֲנִינָא פָּתַר קְרָא בִּבְנוֹת צִיּוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ג, טז): וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וגו', הַוְיָין שָׁיְיפָן בְּרוּמֵיהוֹן וּמְהַלְּכָן בְּגַסּוּת הָרוּחַ. וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן, כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן לוֹבֶשֶׁת אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ, הָיְתָה מַטָּה מִכָּאן וּלְכָאן אֶת גְּרוֹנָהּ בִּשְׁבִיל לְהַראוֹת אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ. וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, רַבִּי אַסֵּי דְּקֵיסָרִין אָמַר שֶׁהָיוּ מְשַׂקְּרוֹת אֶת עֵינֵיהֶם בְּסִיקְרָא, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר בְּקִלּוּרִית אֲדֻמָּה. הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה, כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲרֻכָּה, הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן, כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה טָפָה עַל גַּבֵּיהֶן. וּכְשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן קְצָרָה, הָיְתָה לוֹבֶשֶׁת קַרְקוֹסִין עָבִים כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה. וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר שֶׁהָיְתָה צָרָה צוּרַת דְּרָקוֹן עַל מִנְעָלֶיהָ. וְרַבָּנָן אָמְרִין שֶׁהָיְתָה מְבִיאָה זֶפֶק שֶׁל תַּרְנְגוֹל וּמְמַלָּא אוֹתוֹ אֲפַרְסְמוֹן וְנוֹתֶנֶת אוֹתוֹ בֵּין עֲקֵבָהּ לְמִנְעָלָהּ, וּכְשֶׁהָיְתָה רוֹאָה כַּתְּ שֶׁל בַּחוּרִים הָיְתָה דּוֹפֶקֶת עָלָיו וְהָיָה אוֹתוֹ הָרֵיחַ מְפַעְפֵּעַ בָּהֶן כָּאֶרֶס הַזֶּה שֶׁל עַכְנָא. וְהָיָה יִרְמְיָה אוֹמֵר לָהֶם עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹא יָבוֹאוּ אוֹיְבִים, אָמְרוּ לוֹ אִם יָבוֹאוּ אוֹיְבִים עָלֵינוּ מָה הֵן יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת לָנוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה ה, יט): הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה. דּוּכְסָא רוֹאֶה אוֹתִי וְנוֹטְלַנִי וּמוֹשִׁיבַנִי עִמּוֹ בִּקְּרוֹנִין, אָמְרָה לְיִרְמְיָה נֵדַע דְּמַאן יְהֵא קַיֶּימֶת אוֹ דִילָן אוֹ דִילֵיהּ. וְכֵיוָן שֶׁגָּרְמוּ עֲוֹנוֹת וּבָאוּ שׂוֹנְאֵיהֶן, הָיוּ מִתְקַשְּׁטוֹת וְיוֹצְאוֹת לִפְנֵיהֶם כְּזוֹנוֹת, דּוּכְסָא רוֹאֶה אוֹתָהּ וְנוֹטֵל אוֹתָהּ, אִפַּרְכוֹס רוֹאֶה אוֹתָהּ וְנוֹטֵל אוֹתָהּ, אִיסְטְרַטוֹלִיס רוֹאֶה אוֹתָהּ וְנוֹטֵל אוֹתָהּ וּמוֹשִׁיבָהּ עִמּוֹ בְּקִירוֹנִין. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלָא קַיָּמָא דִידִי וְקַיָּמָא דִילְהוֹן, מֶה עָשָׂה (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר הִלְקָה אוֹתָן בְּצָרַעַת, הָא מַה דְּאַתְּ אָמַר (ויקרא יד, נו): וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת, רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר הֶעֱלָה עַל רָאשֵׁיהֶם מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים. וְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר עֲשָׂאָן שְׁפָחוֹת מְכוּדָנִיּוֹת, מַהוּ מְכוּדָנִיּוֹת, אֲמָהָן מְשַׁעְבְּדָן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וַחֲלַפִי בַּר זְבִיד בְּשֵׁם רַבִּי אִיסֵי, מַהוּ וְשִׂפַּח, וְשִׁפַּע, כְּדֵי לִשְׁמֹר זֶרַע קֹדֶשׁ שֶׁלֹא יִתְעָרֵב בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּדֵילִין מִן הַצָּרַעַת, מֶה עָשָׂה (ישעיה ג, יז): וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְיָנָם וְהָיָה מוֹצִיא דָּם עַד שֶׁמְמַלֵּא כָּל הַקְּרוֹנִין, וְהָיָה אוֹתוֹ הַשִּׁלְטוֹן נוֹעֲצָהּ בְּרֹמַח וְנוֹתְנָהּ לִפְנֵי קְרוֹנִין, וְהָיְתָה קְרוֹנִין עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן וּמַפְסַקְתָּן, הוּא שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר: סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ סוּרוּ סוּרוּ אַל תִּגָּעוּ, רַבִּי אַבָּא אָמַר לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא סִירוֹן סִירוֹן. כִּי נָצוּ גַּם נָעוּ, רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁנִּאֲצוּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְרַבִּי סִימוֹן אָמַר לֹא גָּלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ בַּעֲלֵי מַצּוּת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע (ויקרא יד, ב), הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ו, טז): שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנָן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר שֵׁשׁ וָשֶׁבַע הֲרֵי שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה. וְרַבָּנָן אָמְרֵי שֶׁבַע מְקַיְימִין, וְשֶׁבַע דִּכְתִיב זוֹ שְׁבִיעִית שֶׁקָּשָׁה כְּנֶגֶד כֻּלָּם, וְאֵיזֶה זֶה (משלי ו, יט): וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאֵלּוּ הֵן (משלי ו, יז יט): עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה, יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וְכֻלָּן לָקוּ בְּצָרַעַת, עֵינַיִם רָמוֹת, מִבְּנוֹת צִיּוֹן, דִּכְתִיב (ישעיה ג, טז): יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, דִּכְתִיב (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, דְּהַוְּיָן שָׁיְפִין כְּרוֹמְחִין וּמְהַלְּכִין בְּגַסּוּת הָרוּחַ. (ישעיה ג, טז): וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן, שֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן לוֹבֶשֶׁת תַּכְשִׁיטֶיהָ וְהָיְתָה מַטָּה גְרוֹנָהּ בִּשְׁבִיל לְהַרְאוֹת אֶת תַּכְשִׁיטֶיהָ. (ישעיה ג, טז): וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם, רַבִּי מָנֵי דְקֵיסָרִי אָמַר שֶׁהָיוּ מְסַקְּרוֹת עֵינֵיהֶם בְּסִיקְרָא, וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר בְּקוֹלָרְיָא אֲדֻמָּה. (ישעיה ג, טז): הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה, כְּשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן אֲרֻכָּה הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת אַחַת מִכָּאן וְאַחַת מִכָּאן כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה, וּכְשֶׁהָיְתָה אַחַת מֵהֶן קְצָרָה, הָיְתָה מְבִיאָה שְׁתֵּי קְצָרוֹת וְהָיְתָה נוֹתֶנֶת בְּרַגְלֶיהָ קוּנְדִירִיקוֹן עָבֶה, כְּדֵי שֶׁתֵּרָאֶה אֲרֻכָּה. (ישעיה ג, טז): וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר שֶׁהָיְתָה צוּרַת דְּרָקוֹן בְּמִנְעָלֶיהָ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי הָיְתָה מְבִיאָה שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁל בֵּיצָה וְהָיְתָה מְמַלְּאָה אוֹתָהּ אֲפַרְסְמוֹן וְנוֹתֶנֶת אוֹתָהּ תַּחַת עֲקֵבָה בְּמִנְעָלֶיהָ, וּכְשֶׁהָיְתָה רוֹאָה כַּת שֶׁל בַּחוּרִים הָיְתָה רוֹפֶסֶת עָלֶיהָ וְהָיָה אוֹתוֹ הָרֵיחַ מְפַעְפֵּעַ בָּהֶן כְּאֶרֶס שֶׁל עַכְנָה, וְהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לִישַׁעְיָה מָה אֵלּוּ עוֹשׂוֹת כָּאן יָקוּמוּ וְיִגְלוּ מִכָּאן, וְהָיָה יְשַׁעְיָה אוֹמֵר לָהֶם עֲשׂוּ תְּשׁוּבָה עַד שֶׁלֹּא יָבֹאוּ עֲלֵיכֶם שׂוֹנְאִים, אָמַר אִם יָבוֹאוּ שׂוֹנְאִים עָלֵינוּ מַה יִּהְיוּ יְכוֹלִים לַעֲשׂוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ה, יט): הָאֹמְרִים יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה, דֻּכָּס אֶחָד רוֹאֵנִי וְנוֹטֵל אוֹתִי, אִפַּרְכוֹס רוֹאֶה אוֹתִי וְנוֹטֵל אוֹתִי, אַסְטְרָטִילָטִיס רוֹאֶה אוֹתִי וּמוֹשִׁיב אוֹתִי בְּקָרוֹן, הֱוֵי (ישעיה ה, יט): וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה, וְנֵדַע דְּמַן הוּא דְּקַיָּמָא דִּילָן אוֹ דִילֵיהּ, כֵּיוָן שֶׁגָּדְלוּ עֲוֹנוֹת בָּאוּ הַשּׂוֹנְאִים הָיוּ מִתְקַשְּׁטוֹת וְיוֹצְאוֹת לִפְנֵיהֶם כְּזוֹנוֹת, דֻּכָּס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן, אִפַּרְכוֹס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן, אַסְטְרָטִילָטִיס רָאָה אוֹתָן וּנְטָלָן וּמוֹשִׁיב אוֹתָן בְּקָרוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָא קָיְמָא דִילִי וְקָיְמָא דִילְהוֹן, מֶה עָשָׂה (ישעיה ג, יז): וְשִׂפַּח ה' קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר הִלְקָן בְּצָרַעַת, כְּדִכְתִיב (ויקרא יד, נו): וְלַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת. רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא אָמַר הֶעֱלָה עַל רֹאשָׁם מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל כִּנִּים. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר עֲשָׂאָן שְׁפָחוֹת מְכוּדָנוֹת, מַהוּ מְכוּדָנוֹת, אַמְהָן מְשַׁעְבְּדָן. רַבִּי חִיָּא וְחִילְפָא בַּר אִידֵי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מַהוּ וְשִׂפַּח, שָׁמַר מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶן כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב זֶרַע קֹדֶשׁ בְּעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם בְּדֵלִין מִן הַצָּרַעַת, מֶה עָשָׂה (ישעיה ג, יז): וַה' פָּתְהֵן יְעָרֶה, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַעְיְנֵיהֶם וְהִיא מוֹצִיאָה דַם וּמְמַלֵּא הַקָּרוֹן דַּם וְהָיָה אוֹתוֹ שִׁלְטוֹן נוֹעֲצָהּ בְּרֹמַח וְנוֹתְנָהּ לִפְנֵי הַקָּרוֹן וְהָיָה קָרוֹן עוֹבֶרֶת עֲלֵיהֶן וּמְרַמְּסָן, הוּא שֶׁיִּרְמְיָה אוֹמֵר (איכה ד, טז): סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא סִירוֹן סִירוֹן. לְשׁוֹן שָׁקֶר, מִמִּרְיָם, דִּכְתִיב (במדבר יב, א): וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמשֶׁה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקְתָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יב, י): וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג. וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי, מִיּוֹאָב, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א ב, לב): וְהֵשִׁיב ה' אֶת דָּמוֹ עַל רֹאשׁוֹ, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב ג, כט): יָחֹלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, מֵעֻזִּיָּה, שֶׁבִּקֵּשׁ לָבוֹז כְּהֻנָּה גְדוֹלָה, וּמִנַּיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב טו, ה): וַיְנַגַע ה' אֶת הַמֶּלֶךְ וַיְהִי מְצֹרָע עַד יוֹם מֹתוֹ. וְרַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לְרָעָה, מִגֵּיחֲזִי, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כ): וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע, וּמִנַיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ה, כז): וְצָרַעַת נַעֲמָן תִּדְבַּק בְּךָ. וּמְשַׁלֵחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים, מִפַּרְעֹה, שֶׁשִּׁלַּח מְדָנִים בֵּין אַבְרָהָם לְשָׂרָה, וּמִנַיִן שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, יז): וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ מִטְּבֶרְיָא לְצִפּוֹרִי, מְצָאַנִי זָקֵן אֶחָד וְאָמַר לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה לְתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה חוּץ מִבַּעַל רָאתָן בִּלְבָד, אָמַר רַבִּי פְּדָת וּבוֹ לָקָה פַּרְעֹה, לְפִיכָךְ הָיָה משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל: זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְצֹרָע, הַמּוֹצִיא שֵׁם רָע. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹסֵי שָׂח לִי זָקֵן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי יְרוּשָׁלַיִם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵן וְכֻלָּן אָמְרוּ חֲכָמִים תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה קָשֶׁה לָהֶן, וּבַעַל רָאתָן קָשֶׁה מִכֻּלָּן, מִמַּאי הֲוֵי תָּנִינָא הִקִּיז דָּם וְשִׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ הַוְיָן לֵיהּ בָּנִים נִכְפִּין וכו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הִזְהֲרוּ מִזְבוּבֵי בַּעֲלֵי רָאתָן. רַבִּי זֵירָא לָא הֲוָה יָתֵיב בְּגַוֵּיהּ. רַבִּי אֶלְעָזָר לָא עָיֵיל בְּאָהֳלֵיהּ. רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסֵּי לָא הֲווֹ אָכְלִין בֵּיעָא דִילֵיהּ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר: זֹאת תִּהְיֶה וגו'.

[ו] ותאמר ציון עזבני י"י (ישעיה מט:יד). אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים שכחתה אותו העוז שאמרו לפניך בניי על הים, עזי וזמרת יה (שמות טו:ב). ד"א עזבני י"י, כעומר השכחה, כמה דאת או' לעני ולגר תעזוב אותם (ויקרא יט:י). ד"א עזבני י"י, עוזבני י"י לעיני אומות העולם. ר' חנינא פתר קרייא בבנות ציון ממש, ויאמר י"י יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון וג' (ישעיה ג:טז). יען כי גבהו בנות ציון (שם), שהיו מהלכות בגסות הרוח. ותלכנה עטויות גרון (שם), כשהיתה אחת מהן מתקשטת היתה מטה בגרונה לכאן ולכאן כדי להראות תכשיטיה. ומסקרות עינים (שם), ר' ניסא דקיסרין א' שהיו סוקרות עיניה' בסיקרא. ריש לקיש א' בקלורית אדומ'. הלוך וטפוף תלכנה (שם), כשהיתה אחת מהן ארוכה היתה מביאה שתי קצרו' ומהלכת בינהן כדי שתהא ניראת טפא על גביהן, וכשהיתה אחת מהן קצרה, היתה לובשת קורדקין עבין, ומביאה שתי קצרות ומהלכת ביניהן כדי שתהא ניראת בחורת. וברגליהן תעכסנה (שם), ר' אבא בר כהנא א' שהיתה אחת מהן צרה צורת הדרקון על מנעלה. ורבנין אמרין שהיתה אחת מהן מביאה שלפוחית של תרנגולות וממלא אותה אפרסמון, ונותנת אותה בין עקיבה למנעלה, וכשהיתה מגעת לכת של בחורים עומדת והיתה דורסת עליה והיא נבקעת, והיה הריח יוצא ממנה ומפעפע בהם כריסה של חכינה. והיה הקב"ה אומ' לירמיה, ירמיה מה אילו עושות כאן, יגלו מכאן. והיה ירמיה מחזר עליהן ואומ' להן, בנותי עשינה תשובה עד שלא יבואו השונאים עליכן, ומה היו אומרות, ימהר יחישה מעשיהו למען נראה (ישעיה ה:יט), דוכוס רואה אותי ונוטלי לו לאשה, איפרכוס רואה אותי ונוטלי לו לאשה. ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה (שם), ונדע על דמן היא קיימה, על דידן או על דידיה. וכיון שגרמו העונות ונכנסו שונאים לירושלם הן יוצאות לפניהם מקושטו' כזונות, דוכוס רואה אחת מהן נוטלה לו לאשה ומעלה ומושיבה על קרוכין שלו, איפרכוס רואה אחת מהן ונוטלה לו לאשה ומעלה ומושיבה על קרוכין שלו. א' הקב"ה הא קמת על דידהן, על דידהן קמת ועל דידי לא קמת, מה עשה להן הקב"ה, א"ר אלע' הילקה אותן בצרעת, הד"ה דכת' ושפח י"י קדקוד בנות ציון (שם ג:יז), אין ספח אלא צרעת, כמה דאת או' לשאת ולספחת ולבהרת (ויקרא יד:נו). ר' דוסא בר' חנינא א' העלה ראשן משפחות משפחות של כינים. ר' חייא בר אבא א' עשה אותן שפחות מכודנות. מהו שפחות מכודנות, אמהן משעבדן. ר' ברכיה חלפו בר זבוד בשם ר' יסא, ספח, שיפח כת', שימר משפחותיהם, שלא יתערב זרע קודש בעמי הארצות. אף על פי כן לא חזרו בהן. א' הקב"ה יודע אני שאין אומות העולם בדילין מן הזיבה ומן הצרעת, מה עשה להן הק', וי"י פתהן יערה (ישעיה שם), מהו פתהן יערה, רמז הקב"ה למעיינות שלהן והיו שופעות דם, והיתה ממלא קרוכין שלו דם, וכיון שהיה אחד מהן רואה כן, היה נועצה בחרב ומשליכה תחת קרוכין שלו והקרוכין עוברת עליה ומפסקתה, והיו אומרין אילו לאילו סורו מהן, טמאות הן. הוא שהנביא מקטרן ואומ' להן, סורו טמא קראו למו סורו סורו וג' (איכה ד:טו). ר' חננא בר פפא ור' סימון. ר' חננא בר פפא א' לא גלו ישר' עד שנאצו לק'. ור' סימון א' לא גלו עד שנעשו בעלי מצות להק'.