ישעיהו יד:א מדרש: עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עין יעקב, מדרש לקח טוב ומדרש שכל טוב

(דף מז) ת״ר גר שבא להתגייר בזמן הזה אומרים לו מה ראית (שבאת) להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דוויים דחופים סחופים ומטורפים ויסורין באים עליהם. אם אמר יודע אני ואיני כדי מיד מקבלין אותו (שם ע״ב) ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. מ״ט דאי פריש נפרוש דא״ר חלבו קשים גרים לישראל כספחת דכתיב (ישעי׳ יד א) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. מ״ט א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרטה ולא ניתן להשבון (שם ע״א) ומודיעין אותו עונשין של מצות. אומרים לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת, חללת שבת אי אתה ענוש סקילה. עכשו אכלת חלב אתה ענוש כרת. חללת שבת אתה ענוש סקילה. וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרם. אומרים לו הוי יודע שהעוה״ב אינו עשוי אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל לא (שם ע״ב) רוב טובה ולא רוב פורעניות ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו. א״ר אלעזר מאי קראה דכתיב (רות א יח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה ותחדל לדבר אליה. אמרה לה אסיר לן תחום שבת (שם). כאשר תלכי אלך. אסיר לן יחוד. באשר תליני אלין. מפקדינן אתרי״ג מצות. עמך עמי. אסיר לן ע״ז. ואלהיך אלהי. ד׳ מיתות נמסרו לב״ד. כאשר תמותי אמות. ב׳ קברים נמסרו לבית דין ושם אקבר. מיד ותרא כי מתאמצת היא וגו׳:

מד ["וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם"] (יחזקאל ל״ז:כ״ז) אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: זוֹ מַעֲלָה יְתֵרָה יֵשׁ בֵּין יִשְׂרָאֵל לְגֵרִים, דְּאִלּוּ בְּיִשְׂרָאֵל כְּתִיב בְּהוּ: (שם) "וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים, וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם". וְאִלּוּ בְּגֵרִים כְּתִיב: (ירמיהו ל׳:כ״א-כ״ב) "מִי הוּא זֶה עָרַב אֶת לִבּוֹ לָגֶשֶׁת אֵלַי נְאֻם ה', וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים". אָמַר רַבִּי חֶלְבּוֹ: קָשִׁים גֵּרִים לְיִשְׂרָאֵל כְּסַפַּחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו י״ד:א׳) "וְנִלְוָה הַגֵּר עֲלֵיהֶם, וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב". כְּתִיב הָכָא: 'וְנִסְפְּחוּ', וּכְתִיב הָתָם: (ויקרא י״ד:נ״ו) "וְלַשְּׂאֵת וְלַסַּפַּחַת". אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּשֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְטַהֵר שְׁבָטִים, שִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי מְטַהֵר תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלאכי ג׳:ג׳) "וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף, וְטִהַר אֶת בְּנֵי לֵוִי, וְזִקַּק אֹתָם כַּזָּהָב [וְכַכָּסֶף], וְהָיוּ לַה' מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה". אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כֶּסֶף מְטַהֵר מַמְזֵרִים. שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיָשַׁב מְצָרֵף וּמְטַהֵר כֶּסֶף". מַאי: "מַגִּישֵׁי מִנְחָה בִּצְדָקָה"? אָמַר רַבִּי יִצְחָק: צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁמִּשְׁפָּחָה שֶׁנִּטְמְעָה, נִטְמְעָה.

אמר רבה בר רב הונא זו מעלה יתירה יש בין ישראל לגרים דאילו בישראל כתיב בהו (יחזקאל לז כז) והייתי להם לאלהים והם יהיו לי לעם ואילו בגרים כתיב (ירמיה ל כא) מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה׳ והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים. אמר רבי חלבו קשים גרים לישראל כספחת שנאמר (ישעיה יד נה) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב כתיב הכא ונספחו וכתיב התם (ויקרא יד נה) לשאת ולספחת. א״ר חמא ברבי חנינא כשהקב״ה (דף עא) מטהר את השבטים שבטו של לוי מטהר תחלה שנאמר (מלאכי ג ג) וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב והיו לה׳ מגישי מנחה בצדקה. אמר ריב״ל כסף מטהר ממזרים שנא׳ וישב מצרף ומטהר כסף מאי מגישי מנחה בצדקה א״ר יצחק צדקה עשה הקב״ה עם ישראל שמשפחה שנטמעה נטמעה: