הֵילִ֤ילִֽי שַׁ֙עַר֙ זַֽעֲקִי־עִ֔יר נָמ֖וֹג פְּלֶ֣שֶׁת כֻּלֵּ֑ךְ כִּ֤י מִצָּפוֹן֙ עָשָׁ֣ן בָּ֔א וְאֵ֥ין בּוֹדֵ֖ד בְּמוֹעָדָֽיו׃
אוצר מדרשים
א׳) שבע חופות עתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחת ואחת לפי מעשיו, שנאמר וברא ה׳ על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד׳ ה׳) אלו שבע חופות שעתיד הקב״ה לעשות לצדיקים לעתיד לבא (עי׳ ב״ב ע״ה.). למה אמר הנביא (כנראה חסר פה, כי כוונתו לחשוב שבעה מיני קינות כפולות, ושבעה מיני נחמתא) הוי הוי ונסו מארץ צפון נאם ה׳ וגו׳ (זכריה ב׳ י׳) מלמד שבשעה שהגיע זמנה של ירושלם להחרב היה ירמיה מקונן עליה בלשון כפול, בכה תבכה בלילה (איכה א׳), מעי מעי (ירמיה ד׳), עיני עיני (איכה א׳), שבר על שבר (ירמיה ד'), אסף אסיפם (שם ח׳). ובאותו לשון עתיד הקב״ה לנחמה שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם (ישעיה נ״א), אנכי אנכי הוא מוחה פשעיך (שם מ״ג) עורי עורי (שם נ״א) התעוררי התעוררי (שם). ומה שכתוב הוי הוי ונוסו מארץ צפון, שמא תאמר לצפון לבד גלו, והרי כתיב כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳ (זכריה ב׳), אלא כשנפתחה פורענות על ירושלם לא נפתחה אלא מן הצפון, כמו שנאמר כי מצפון עשן בא (ישעיה י״ד ל״א), ואומר מצפון תפתח הרעה (ירמיה א׳ י״ד), לפיכך כשהמבשר (אליהו) יבא לירושלם לא יבוא אלא מן הצפון שנאמר אמור לצפון תני ולתימן אל תכלאי הביאי בני וגו׳ (ישעיה מ״ג), לכך נאמר ונוסו מארץ צפון נאום ה׳ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם נאום ה׳. אמר ר׳ יהושע בן קרחה היה למקרא זה לומר כי לארבע רוחות השמים (תענית ג׳: ע״ז י׳:), אלא כשם שאי אפשר לעולם בלא ארבע רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל שנאמר כה אמר ה׳ אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל״ג), כל מקום שאמר הכתוב כה אמר ה׳ היא נבואה לשעתה, וכל מקום שאמר הכתוב כי כה אמר ה׳ היא נבואה לעתיד.
מדרש תהילים
דבר אחר זהו שאמר הכתוב (משלי יב א) אוהב מוסר אוהב דעת. ארבעה הן שלקו. אחד לקה והיה מבעט. וזה איוב שלקה ובעט. וכן הוא אומר (איוב י ב) הודיעני על מה תריבני. למה אני לוקה מה עשיתי לך. אמור כמה לי עוונות וחטאות. יודע אני שהרשות בידך ואתה עושה לי כך. (שם ג) הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך. (שם טז יח) ארץ אל תכסי דמי. זה שלקה והיה מבעט. והשני לקה והיה משחק. זה אברהם שנאמר (בראשית יז יז) ויפול אברהם וגו' ויצחק. ולמה היה דומה אברהם. למלך שנשבע שמכה את בנו ואמר לו בני נשבעתי שאני מכה אותך. אמר לו הרשות בידך. היה מכהו וסבור שיאמר לו הבן די ולא אמר. כיון שלקה אמר האב די הלקתיו. כך (שם א) וירא ה' אל אברם וגו' אני אל שדי. די הכאתיו. השלישי היה לוקה ומבקש מאוהבו שלא ילקה. זה חזקיהו. וכן הוא אומר (ישעיה לח ב) ויסב חזקיהו פניו אל הקיר. רבי נתן אומר אף לוקה ובועט. שכן הוא אומר (שם יד) כסוס עגור כן אצפצף. מגיד שהיו מכותיו קשות משל איוב. באיוב כתיב (איוב יט כ) בעורי ובבשרי דבקה עצמי. ובחזקיה הוא אומר (ישעיה לח יג) שויתי עד בקר כארי. באיוב כתיב (איוב יט כ) ואתמלטה בעור שני. ובחזקיה כתיב (ישעיה לח יב) דורי נסע ונגלה. מגיד שאף עור שניו נטל. הרביעי אמר למה הרצועה תלויה הכוני בה. זה דוד. שנאמר לדוד שפטני ה'. וכן שלמה אומר (משלי יב א) אוהב מוסר אוהב דעת. וכן דוד אומר (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה: