ישעיהו יח:ו מדרש: סדר עולם רבה, בראשית רבה ומדרש תהילים

נאמר לאברהם אבינו בין הבתרים ידע תדע כי גר יהיה זרעך וגו' (בראשית טו יג), ואי זה זרע, זה יצחק, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע (שם כא יב), וביצחק הוא אומר ויצחק בן ששים שנה בלדת אתם (שם כה כו), ואבינו יעקב אמר לפרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה וגו' (שם מז ט), הרי ק"צ, נשתיירו שם ר"י שנים, סימן שנותיו של איוב שבאותו פרק נולד, שנאמר ויחי איוב אחרי זאת מאה וארבעים שנה (איוב מב טז), ואומר ויסף ה' את כל אשר לאיוב למשנה (שם מב י), נמצאת אומר כשירדו ישראל למצרים נולד איוב וכשעלו מת, או יכול כל ד' מאות שנה היו ישראל במצרים, והלא קהת מיורדי מצרים היה, וכתיב ושני חיי קהת שלש ושלשים ומאת שנה וגו' ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה (שמות ו), ופ' שנים של משה הרי ש"נ שנה, אלא מה תלמוד לומר ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (בראשית טו יג), ללמדך שכל זמן שזרעך בארץ לא להם ארבע מאות שנה, ועבדום, אלו ימי השעבוד, וענו אתם, אלו ימי העינוי, וכולם ארבע מאות שנה. וימת יוסף וכל אחיו (שמות א ו), יוסף מת בן ק"י שנה, אין לך בכל השבטים שקצר ימים פחות מיוסף, ואין לך בכל השבטים שהאריך ימים יותר מלוי, וכל זמן שהיה לוי קיים לא נשתעבדו ישראל למצרים, שנאמר וימת יוסף וכל אחיו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), ומשמת לוי התחילו המצרים לשעבדם, מכאן אמרו אחד מן האחים שמת ידאגו כל האחים, אחד מן החבורה שמת תדאג כל החבורה, ובני ישראל פרו וישרצו וגו', ויקם מלך חדש וגו' (שם), נמצא משמת לוי ועד שיצאו ישראל ממצרים קי"ו שנה, ואין השעבוד יותר על כן, ולא פחות מפ"ז שנים כשנותיה של מרים, ולמה נקרא שמה מרים על שם מירור. מכות מצרים י"ב חדשים, שנאמר ויפץ העם וגו' (שם ה יב), אימתי דרכו של תבן באייר, והם יצאו בניסן, לקו המצריים עשר מכות כל י"ב חדש. מכת איוב י"ב חדשים, שנאמר כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי (איוב ז ג), מה לילות למנוי שלהן אף ירחים למנוי שלהן. משפט גוג לעתיד לבא י"ב חדש, שנאמר וקץ עליו העיט וכל (חית השדה) [בהמת הארץ] עליו תחרף (ישעיה יח ו). משפט רשעים בגיהנם י"ב חדש, שנאמר והיה מדי חדש בחדשו וגו' (שם סו כג), רבי יוחנן בן נורי אומר מן הפסח ועד העצרת, שנאמר ומדי שבת בשבתו, לאחר י"ב חדש פושעי ישראל שעברו על התורה ועל המצות נפשן כלה וגופן כלה והן נעשין אפר וגיהנם פולטתן והרוח מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, שנאמר ועסותם רשעים וגו' (מלאכי ג כא), אבל מי שפירשו מדרכי צבור כגון הצדוקין והמסורות והחניפין והאפיקורוסין ושנתנו חתיתם בארץ החיים ושכפרו בתחיית המתים והאומרים אין תורה מן השמים והמלעיגין על דברי חכמים גיהנם ננעלת בפניהם ונידונין בתוכה לעולמי עולמים, שנאמר ויצאו וראו וגו' (ישעיה סו כד), ולא עוד אלא ששאול כלה והן אינן כלין, שנאמר וצורם לבלות שאול מזבל לו (תהלים מט טו), מזבולו מבלה צורתם, וצורתם לבלות לשאול, מי גרם להם מפני שפשטו ידיהם בזבול, שנאמר מזבל לו, ואין זבול אלא בית המקדש, שנאמר בנה בניתי בית זבל לך (מלכים א ח יג):

עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וקור וחום וגו' - רבי יודן משם ר' שמואל: מה סבורים בני נח שבריתן כרותה עומדת לעד?! אלא כל זמן שהשמים והארץ קיימין, בריתן קיימת, לכשיבא אותו יום שכתוב בו, (ישעיה נא): כי שמים כעשן נמלחו, והארץ כבגד תבלה. באותה שעה, ותופר ביום ההוא וגו'. אמר רבי אחא: מי גרם להם שימרדו בי, לא ע"י שהיו זורעין ולא קוצרין, יולדין ולא קוברין?! מיכן ואילך, זרע וקציר, יולדין וקוברין, קור וחום, חמה חכאבית, קיץ וחורף, מקייץ אני עליהם את העוף, היך מה דאת אמר (שם יח): וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף. מעשה היה באחד מגדולי הדור, שהיה חושש את ראשו. ואית דאמר ר' שמואל בר נחמן היה אומר: חמי מה עבד לן דרא דמבולא. דבר אחר: עוד כל ימי הארץ רב הונא בשם רבי אחא: מה סבורים בני נח, שבריתן כרותה ועומדת לעד?! כך אמרתי להם: עוד כל ימי הארץ וגו'. אלא, כל זמן שהיום והלילה קיימין, בריתן קיימת, וכשיבא אותו היום שכתוב בו (זכריה יד): והיה יום אחד הוא יודע לה', לא יום ולא לילה, באותה שעה, ותופר ביום ההוא. אמר רבי יצחק: מי גרם להם שימרדו בי, לא על שהן זורעין ולא קוצרין?! דאמר ר' יצחק: אחת למ' שנה היו זורעים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו לשעה קלה, ומתלישין ארזי לבנון בהליכתן, והיו אריות ונמרים חשובים בעיניהם, כנימה בבשרו. הא כיצד היה להם? אויר יפה כמן הפסח ועד העצרת. רבי שמעון בן גמליאל אומר משום ר' מאיר; וכן היה רבי דוסא אומר כדבריו. חצי תשרי ומרחשון וחצי כסליו זרע. חצי כסליו וטבת וחצי שבט חורף. חצי שבט ואדר וחצי ניסן קור. חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר. חצי סיון ותמוז וחצי אב קיץ. חצי אב ואלול וחצי תשרי חום. ר' יהודה: מונה ממרחשון. ר' שמעון: מתחיל מתשרי. אמר רבי יוחנן: לא שמשו מזלות כל שנים עשר חדש. אמר לו רבי יונתן: שמשו, אלא שלא היה רשומן ניכר. ר' אליעזר ור' יהושע, ר' אליעזר אומר: לא ישבותו, לא שבתו. רבי יהושע אומר: לא ישבותו, מכלל ששבתו:

הללויה הללו אל בקדשו. אמרה רוח הקודש על ידי יחזקאל (יחזקאל לט ז) ואת שם קדשי אודיע. (שם ח) הנה בא ונהיתה. אימתי הגוים יודעים שאני קדוש כשאני עושה בהם מה שכתוב למעלה מן הענין שנאמר (שם א) ואתה בן אדם הנבא על גוג וגו'. ושובבתיך וגו' והכיתי קשתך מיד שמאלך דם נשיאי הארץ תשתו ואכלתם בשר ושתיתם דם מזבחי אשר זבחתי לכם. ולא פירש יחזקאל כמה זמן החיה והעוף אוכלות בנבלתו של גוג. ובא ישעיה ופירש שנאמר (ישעיה יח ו) וקץ עליו העיט וכל בהמת הארץ עליו תחרף. הרי י"ב חדש עושה על גוג. קיץ וחורף י"ב חדשים. אימתי הקב"ה מתקדש בעולמו כשיפרע מן הרשעים. וכן הוא אומר למעלה מן הפרשה לעשות בהם משפט. אותו שעה הוא מתקדש בעולמו. שנאמר הללו אל בקדשו. הללוהו במה שעשה לקדושיו. ומי הן קדושיו ישראל. שנאמר (דברים ז ו) כי עם קדוש וגו'. וכתיב (ירמיה ב ג) קדש ישראל וגו'. לכך נאמר הללו אל בקדשו. הללוהו ברקיע עוזו. הללוהו במה שעשה ברקיע עוזו. ומה עשה ברקיע (ישעיה לד ד) ונמקו כל צבא השמים. וכתיב (שם נא ו) שאו לשמים עיניכם והביטו אל הארץ וגו'. הללוהו ברקיע עוזו. מהו עוזו הללוהו במה שעשה בעזים שברקיע ומי הם עזים שברקיע אלו שרי עכו"ם. וכן הוא אומר (חגי ב כב) והפכתי כסא ממלכות. מהו והפכתי שהוא הופכם מן הרקיע לארץ. ואחר כך (שם) וירדו סוסים ורוכביהם וגו' אלו שבארץ. וכן הוא אומר (ישעיה לד ה) כי רותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד וגו'. מרוה אותה ומפילה משרה ואחר כך יורדת עליה. וכן הוא אומר (שם ו) חרב לה' מלאה דם וגו':